כבר לפני שנתיים התריעו גורמים בפס"ב - שירות הביטחון הרוסי, כי קבוצות הטרור בקווקז משיגות עצמאות פיננסית בעיקר באמצעות פעילות פלילית. קשה לעקוב אחרי קבוצות קטנות עם רמת מידור גבוהה, וכמובן שהפעולות העברייניות אינן מדווחות לרשויות, וללא מודיעין איכותי אי-אפשר להילחם בהן.
המחתרת האיסלאמית בצפון הקווקז היא רשת של ארגונים עצמאים שנקראים ג'מעה. החלוקה היא בדרך כלל אזורית - ג'מעת שריעה פועלת בדגסטאן ואילו ג'מעת טאייב-אל-ח'ול פועלת באוסטיה. הג'מעה הדגסטאנית בעצמה מתחלקת לג'מעת דרבנט ששולטת בדרום הרפובליקה ובצפון אזרבייג'אן, שם יש אוכולוסיה דגסטאנית גדולה, לג'מעת סייפאללה ששולטת בעיר בונייסק, ולעוד ג'מעות אחרות. בסופו של דבר הג'מעות מקיפות תאים קטנים שבהם מספר מצומצם של חברים שאינם מכירים בדרך כלל חברים בתאים אחרים. האינטראקציה בין הקבוצות מתבצעת באמצעות סוכני קשר ודרך האינטרנט.
עד כאן אין ייחודיות בדרכי הפעולה של המחתרת הקווקזית. באופן דומה פעלו האחים המוסלמים במצרים, תאי החמאס לפני שהם עלו לשלטון ותאי אל-קאעידה, אך דרכי המימון של הטרור בקווקז שונות. המימון מתבסס ברובו על גביית דמי חסות. אנשי הג'מעות קוראים לכך "מס" והם באמת רואים את עצמם כמעין שלטון אלטרנטיבי לגיטימי. המס הזה מוטל על עסקים גדולים ובינוניים ועל-פי ההערכות הוא מכניס מאות אלפי דולרים לג'מעות מדי שנה בשנה. הג'מעות גובות דמי חסות רק מעסקים שברשותם 5 מיליון רובל (כ-180 אלף דולר) לפחות.
גזברי הטרור בקווקז יודעים הכול על חייהם הפרטיים ועל פעילותם העסקית של אנשי העסקים שמהם נגבה הכסף. לאחר בדיקת התיק האישי של יעד הסחיטה, פונים אליו בדרישה לתשלום. לאחרונה מקובלת מאוד שיטת הפלאש, כלומר הסרטה ממוחשבת של איומים על חייהם של אנשי עסקים ומשפחותיהם במקרה שיסרבו לשלם, ושליחת הסרטים על גבי כרטיסי פלאש בדיסק-און-קי. כך היה גם במקרה של סאפודין חאשוקייב, בעל עסק למוצרי עור מקבארדינו-בלקאריה. חאשוקייב צבר הון וכבוד בזכות עסקיו הרבים ברוסיה ומחוצה לה. הכנסותיו אפשרו לו לתרום בנדיבות לבית ספר מקומי, אך היו עוד גורמים שביקשו ליהנות מנדיבותו. המחתרת האיסלאמית שלחה סרט עם דרישת תשלום חד פעמי בסך 3 מיליון רובל, ובהמשך 2.5% מרווחיו בכל חודש. חאשוקייב סירב, המחבלים איימו שוב וחוזר חלילה. בינואר האחרון נרצח חאשוקייב באחד המחסנים של מפעלו. הרוצח, בן 26, תושב שכונתו של חאשוקייב, אפילו לא ניסה להסוות את פניו. את הסרט שהוסרט לאחר החיסול היה אפשר לראות באחד האתרים האיסלאמיים. מנהיג הג'מעה המקומית הסביר לצופים כי חאשוקייב נרצח בגלל בגידתו בדת.
הפרוטקשן שהמחבלים גובים נקרא בפיהם זכאת, תרומה שחייב כל מוסלמי לשלם למען עניים. אך בדרך כלל המחבלים הם לא בדיוק עניי העיר, וסכום דמי החסות עולה בהרבה על סכום הזכאת שמחייבת ההלכה האיסלאמית. לפי ההלכה האיסלאמית הזכאת צריכה להיות 2.5% מהכנסותיו של המוסלמי בהפרש כל הוצאותיו השוטפות. דמי החסות המשולמים לארגוני הטרור בקווקז מגיעים לעתים לעשרות אחוזים. גובה הסכומים בכל מקרה ומקרה תלוי באופי העסק וביכולת התשלומים של "משלם המסים". את הסכומים הגבוהים ביותר משלמים העוסקים בתחומים אסורים באיסלאם, כגון עסקי אלכוהול, הימורים ובתי בושת. בעלי פאבים וחנויות אלכוהול משלמים בין 20 אלף דולר ל-100 אלף דולר בשנה. קבוצה נוספת המחויבת לשלם מס ג'יהאד גבוה במיוחד היא קבוצת המורתדים, משתפי פעולה עם הרשויות. אלה משלמים 20% מהכנסותיהם אם ברצונם לחיות.
20% מדמי הפרוטקשן מועברים לראש הג'מעה, 50% מיועדים לממן את שכר חברי הג'מעה, וה-30% הנותרים מממנים את הג'יהאד, כלומר מיועדים לקניית אמצעי לחימה ולצרכים לוגיסטיים אחרים כגון מזון עבור מחנות מחבלים השוכנים ביערות ובהרים. הכספים מסעיף הג'יהאד מופנים גם לפעילות הטפה ותשתית אזרחית, במיוחד לסיוע למוסלמים הכלואים בבתי סוהר. באמצעותו הכסף הזה משחדים את הסוהרים ואת מנהיגי האסירים האימתניים, ומבטיחים את ביטחונם ואת מעמדם של "האחים". כך האיסלאמיסטים בקווקז רוכשים אהדה בקרב מספר גדול של עבריינים צעירים. כאשר הם משתחררים הם מוקירים תודה למי שעזר בתקופה הקשה, ומעמידים לרשותם את הידע ה"מקצועי" שלהם.
אף על-פי שרשויות החוק ברוסיה מודעות לתופעה של גביית דמי החסות שהמחבלים גובים מאנשי עסקים ומפקידי שלטון בצפון קווקז הן אינן מצליחות להתמודד עמה. איש מהנסחטים אינו מעז להתלונן. הגשת תלונה פירושה מוות בטוח. רבים מהנסחטים גם לא מתלוננים כדי שלא לחשוף את כל הכנסותיהם. העלמת מסים, פעילות עסקית לא מדווחת ושוחד נפוצים מאוד באזור. למי שבכל זאת נמאס מתשלום דמי החסות הדרקוניים יכול פשוט לסגור את העסק ולברוח לאזור אחר ברוסיה או אל מחוץ לגבולות המדינה. לא כל אחד יכול להרשות זאת לעצמו. לחלק יש בקווקז קרובי משפחה, ואלה עלולים לשלם מחיר יקר על "בגידת" קרוביהם.
מי שבכל זאת מעז להתנגד, לא מחוסל מיד - מזהירים אותו, מנהלים איתו שיחות התעוררות ושיחות שכנוע עדינות ולא עדינות. המטרה של ארגוני הטרור היא לגייס כמה שיותר כספים ולא להרוג את בעלי העסקים המקומיים. לאחרונה מצאו חלק מאנשי העסקים ומהפקידים הממשלתיים בצפון הקווקז פתרון יצירתי יותר מבריחה. הם "חוזרים בתשובה" והופכים בעצמם לגזברי טרור. ההערכה היא שכשליש מעובדי הרשויות באזור פועלים כך. בתנאים שנוצרו הם מרוויחים מכל הכיוונים. ביטחונם מובטח, הם לא יצטרכו יותר לשלם בעצמם את מס הג'יהאד, ובמציאות הקיימת באזור יפחדו להתעסק עם מי שקשור למוג'האדין.