אני חוזר למדור, אחרי היעדרות ממושכת במהלכה ביקרתי במספר מקומות, הונגריה, קרואטיה וסלובניה. כמו תמיד לא יכול לברוח ולהתנתק מהמדף ותמיד מופתע מהמגוון ובעיקר מרמת המחירים הנמוכה. בינתיים פרצה לה מהומת הקוטג, שהיא רק הקצה של הקצה של הקרחון. מחירי החלב בישראל מופקעים וזה נאמר עוד הרבה לפני המאבק הנוכחי, שאכן טוב שפרץ ולדעתי יהווה נקודת מפנה בכל הקשור ביחסי צרכן/ספק ורשת. מחירי הסחורה הנמצאים על גבי המדפים בחו"ל נמוכים במוצרי החלב אבל לא רק, אלא גם במוצרים המכילים קמח, כמו פסטה ולחם. פסטה נמכרת שם במבצעים באריזות של 1 ק"ג במחירי 1/2 ק"ג שלנו והלחם בארץ שנמכר במחירים פשוט שקשה לכנות אותם במילה אחרת חוץ מהמילה שערורייה. גם כאן יתגלה הקשר ההדוק בין כל העוסקים, טחנות הקמח, המאפיות והרשתות. לא יעלה על הדעת שככר לחם עולה 10-15 שקלים שזה משהו כמו 2-3 יורו, כאשר הלחם האיכותי ביותר שסלובניה, שהיא לא מדינה נחשלת לכול הדעות נמכר שם ברמות מחיר של 1 יורו. כולם מתלבשים על הקוטג, אך מה קורה עם הגלידות?, מדוע צריך לעבוד שעות נוספות בעבור גלידה בישראל?. מבחן היבוא אכן יהיה מבחן אדיר עבור כולנו, כאשר במבחן זה יעמדו גורמים רבים בהם הכשרות, היצרנים, היבואנים, הרשתות והמותגים הפרטיים, אשר להם זו שעת מבחן רצינית. נראה שזה רק תחילתו של קרחון ומוטב שהוא יתחיל להיחשף ורק אז נוכל באמת לראות כמה שילמנו יותר עבור "הדברים הרגילים". הגיע הזמן לפתוח את המשק הישראלי לסחורה ממדינות אחרות ומדובר כאן הרבה מעבר למשק החלב והגבינות. מדוע לא לאפשר יבוא של פירות וירקות למשל? מדוע אנו מייצאים לחו"ל אולם מייבאים כול כך מעט?, מדוע מחירי הפטריות הטריות גבוה כול כך, כאשר כמה מאות ק"מ מכאן עומדים ברחובות ומוכרים אותם לכול דורש במחיר זעום?, מדוע בישראל מחיר הדובדבנים שווה למחיר מתכת יקרה, כאשר כול אירופה מוצפת בדובדבנים במחירים מגוחכים?. אולי הלכנו רחוק מדי, אך רק פתיחה של המשק, אכן תשאיר כאן רמת חיים סבירה והגיונית.