עיתונות נושכת

בעוד "גלובס" קובע את סדר היום של "גלובס", הארץ קובע את סדר היום של הארץ. בשער העיתון, מעל לקפל, מתפרסמת ידיעה מאת עמוס הראל ולפיה הרמטכ"ל בני גנץ הודיע כי יוקם צוות לבדיקה מחדש של נוסח תפילת "יזכור" הנאמרת בטקסי הזיכרון הצבאיים. "החלטת גנץ התקבלה לאחר שבוע של דיון ציבורי סוער, בעקבות הפרסום הראשון על הפרשה ב'הארץ'", מצוין בידיעה. גם בעיתונים האחרים מדווח על החלטתו של גנץ, בלי האזכור לפרסום הראשוני של הארץ כמובן. במעריב מצורף לידיעה של אחיקם משה דוד על ההחלטה של הרמטכ"ל גזיר מעיתון מעריב אתמול, שבו פורסמה הכותרת "הרמטכ"ל ישקול שינוי נוסח 'יזכור'". "כפי שפורסם אתמול בלעדית ב'מעריב'", נכתב בפתח הפסקה השנייה בידיעה.

בתחתית שער ידיעות אחרונות מודפסת הכותרת "הילדים שאגו: מוות לערבים". כמעט כל הכפולה החמישית בקונטרס החדשות מוקדשת לדיווח על שלושה סרטונים של אוהדי קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים, שבהם מתועדות קריאות גזעניות בגנות ערבים (אתמול שודרה ידיעה על הסרטונים במהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 10). באחד הסרטונים נראים ילדים כבני שש או שבע שצועקים בין היתר "יהודי זה נשמה", וקהל האוהדים משיב "ערבי זה בן זונה". לחלופין הילדים צועקים "הרכבת טו-טו", וקהל אוהדים שמקיף אותם משיב בקול "ערבים ימותו". "קשה שלא להזדעזע", כותב גידי ליפקין, המדווח על הסרטונים. "הילדים ששרים את השירים הגזעניים כנראה קטנים מכדי להבין את משמעות הביטויים, אבל לאוהדים הבוגרים יותר זה לא משנה. הם גאים בילדים המקללים, מדריכים ומטפחים אותם". הכותרת לידיעה היא "חינוך לגזענות", ובכותרת הגג נכתב על "הדור הבא של השנאה". יפה שידיעות אחרונות מוחה בתוקף נגד הסתה לגזענות בוטה ומכוערת כל-כך, מקדיש לה כמעט כפולת עמודים שלמה ואף מפנה אל הידיעה משער העיתון. אך הביקורת של ידיעות אחרונות על קריאות "מוות לערבים" עומדת בניגוד לדיווחי ידיעות אחרונות על מקרי מוות של ערבים. בעוד קריאות "מוות לערבים" זוכות לסיקור נרחב והבלטה בשער, מוות ממשי של ערבים מוצנע פעמים רבות בדיווחי העיתון. את מאמרה "ממות הערבי ועד ל'מוות לערבים'", שפורסם לפני כמעט עשור, פתחה ענת רימון-אור בטענה כי "לעתים מתקבל הרושם שהקריאות 'מוות לערבים' מטרידות את מנוחת הציבור הישראלי הרבה יותר מן המוות הממשי הנגרם לערבים מידי ישראלים בתוך מדינת ישראל ומחוצה לה. דברי החרפה כלפי אנשי שמאל וערבים נוטים בדרך כלל להיות מזוהים עם ציבור מזרחי-ימני בעל סטטוס נמוך. ההרג עצמו, לעומת זאת, כשהוא מתבצע באופן ממוסד, מקנה למבצע יוקרה, ושנים רבות הייתה פעילות זו שמורה לאליטות החברתיות שמזוהות בדרך כלל עם השמאל". לתקשורת הישראלית שמור תפקיד מכריע בעיצוב גבולות הזעזוע של הציבור. משה שיינמן כותב הבוקר בידיעות אחרונות, צמוד לידיעה על הקריאות הגזעניות של אוהדי בית"ר, כי התופעה אינה מאפיינת את אוהדי הקבוצה הזו בלבד. שיינמן מביא דוגמאות לגילויי גזענות גם מקרב אוהדי קבוצות גדולות אחרות, כהפועל תל אביב ומכבי חיפה, ומקרב אוהדי קבוצות כדורגל בעולם. אך הוא נעצר שם. גבולות הגזענות שלו תחומים בעולם הכדורגל. על הגזענות הממוסדת בישראל לא נאמר דבר. ממנה, כנראה, לידיעות אחרונות קשה הרבה יותר להזדעזע.

במדור הרכילות של "דה-מרקר" מדווח נתי טוקר כי רעיית ראש הממשלה שרה נתניהו בילתה שלשום בערב בפסטיבל האור בעיר העתיקה בירושלים עם מרים אדלסון, רעייתו של שלדון אדלסון, הבעלים של "ישראל היום".

בעמ' 6 של גליון "גלובס" שראה אור שלשום, תחת הכותרת "הבהרה ותיקון טעות", נכתב כך: "בכתבה מיום 12.7.10 מאת סטלה קורין-ליבר, שכותרתה '5 הערות על תקציב הביטחון', פורסמו מספר אמירות ביחס לאלוף (ב(מיל.)) עמוס ירון, ששימש בעבר מנכ"ל משרד הביטחון. בבדיקה נוספת התברר כי חלק מהנתונים שנרשמו בעניין זה לא היו מדויקים, ואנו מבקשים להבהיר בזאת כי ככל שניתן היה להבין מאמירות אלו כי נפל פגם בהתנהגותו של ירון או כי יש בה כדי לפגוע ביושרו האישי, שהרי זו לא הייתה הכוונה, וככל שמר ירון נפגע מאמירות אלו אנו מצרים על כך". הטקסט הזה הוא תוצאה של תביעה בסך 250 אלף שקל שהגיש ירון נגד "גלובס", שהסתיימה לאחרונה בגישור. באופן טבעי, עותק הטור של קורין-ליבר באתר "גלובס" מופיע כעת ללא הקטע על ירון. באופן קצת פחות טבעי, עותק נוסף של הטור של קורין-ליבר מופיע באתר "גלובס", כולל הקטע על ירון.

"במוצאי שבת אני אמור להופיע מול אלפי אנשים", כותב אביב גפן בעמ' 8 של ידיעות אחרונות. "כשארד מהבמה אכנס לתא הבודד והמחניק הזה, לצינוק שמדמה את תנאי השבי של גלעד. זה צו השעה, ואני עושה את זה באהבה גדולה". גפן הוא אחד הידוענים שעתידים לקחת חלק ב"פרויקט גלעד", מיזם יחצני שידיעות אחרונות מלווה מקרוב, ובמסגרתו צפויים 24 אישים לבלות כל אחד שעה אחת בתנאים שאמורים להזכיר את תנאי השבי של החייל גלעד שליט. נראה כי לידיעות אחרונות בלעדיות בקרב העיתונים המודפסים על סיקור "פרויקט גלעד". עיתון הארץ אינו שותף לסיקורי תעלולים יחצניים שכאלה, ועיתון "ישראל היום" ממילא לא מעוניין להבליט את המקרה של שליט מחשש שזה עלול להציג באור פחות ממושלם את ראש הממשלה ומקורביו. נותר, אם כן, עיתון מעריב, שבעבר הפגין את שיתוף הפעולה המלא ביותר עם אנשי הפרסום שפועלים למען שחרור שליט. בצר לו, פועל מעריב בדרכים אחרות. הבוקר, למשל, מתפרסמת בקונטרס החדשות של העיתון רשימה ארוכה למדי מאת עמיחי אתאלי, שמשווה בין אירועי המחאה בחמש השנים הראשונות לשביו של שליט לאלה שהיו בחמש השנים הראשונות לשביו של רון ארד ("הדמיון בין המקרים מבהיל"). כפי שהצינוק של "פרויקט שליט" הוא צינוק דמה, והסיקור של הפרויקט משול לעיתונאות דמה, כך גם הרשימה של אתאלי הינה ידיעת דמה ומקומה הראוי לא בעמודי חדשות של עיתון, בוודאי לא כזה שמנסה לשוות לעצמו טון רציני ומתון מבעבר. התשובה של מעריב ל"פרויקט גלעד" אינה נעצרת בידיעת הדמה של אתאלי. לצדה מופנה קהל קוראי העיתון לאתר nrg ומוזמן לכתוב למשפחת שליט. "המכתבים יתפרסמו בעיתון 'מעריב' ואתר nrgמעריב", נכתב. הפניה נוספת בעמוד מקדמת את גיליון "סופשבוע" של העיתון, שכתבת השער שלו, תחת הכותרת "מורשת שליט", מוקדשת לפועלם של 21 אמנים. "השירים, המופעים, הקמפיינים, הכסאות הריקים והסרטים הצהובים. 21 אמנים מציגים: מה אני עשיתי בשביל גלעד".

אף לא אחד מטורי ביקורת הטלוויזיה בעיתוני הבוקר מקדיש מקום לביקורת על התוכנית "נבחרת ישראל" ששודרה אתמול בערוץ 10, אך התוכנית דווקא כן התייחסה לאחד העיתונים. במערכון בתוכנית, שנגע למחירי הקוטג' המאמירים, לקחה חלק דמותו של עורך "ישראל היום", עמוס רגב. השחקן מיקי גבע גילם את רגב, כשחלק ניכר מהבדיחות על חשבונו מתייחס להטיה הפוליטית של העיתון בעריכתו ולחיבתו לבנימין נתניהו. מה לדמות כגון רגב, שאינה מוכרת לציבור הרחב, ולתוכנית מערכונים בערוץ טלוויזיה מרכזי? במדור הברנז'ה של "וואלה" התפרסמה אמש ידיעה, שבהמשך נמחקה, אשר קישרה בין המערכון של "נבחרת ישראל" ובין ביקורת על התוכנית שפורסמה לפני כשבועיים במוסף סוף-השבוע של "ישראל היום". ליאור רדושיצקי, כך הוזכר בידיעה, קטל את התוכנית מכל כיוון אף שבפתח ביקורתו הודה כי לא צפה בה יותר מדקה או שתיים. אכן, לא נעים לקבל ביקורת כה נוקבת מאדם שכמעט לא צפה בתוכנית שלך. דומה הדבר למבקר תקשורת שיקבע כי גליון "ישראל היום" הבוקר מוטה לטובת בנימין נתניהו ומקורביו וזאת בלי שיקרא את העיתון כלל. לכל היותר יעלעל לרגע אותו מבקר בגליון "ישראל היום" וישים לב כי בתחתית עמ' 7 מתפרסמת ידיעה קצרה מאת עדנה אדטו תחת הכותרת הלקונית "הושלמה טיוטת דוח המבקר על המשט". אולי יבדוק גם את כותרת המשנה של הידיעה ויגלה כי היא אטרקטיבית במידה דומה: "בדק את תפקוד הדרג המדיני. הטיוטא הועברה השבוע לרה"מ, לשרי השביעייה ולרמטכ"ל היוצא". אם באמת ישקיע, ישים לב כי גם בגוף הידיעה אין כל מידע של ממש לגבי ממצאי בדיקת מבקר המדינה. "דוח המשט: ביקורת קשה על ברק ונתניהו", נכתב בראש שער מעריב הבוקר. אלי ברדנשטיין ואחיקם משה דוד מדווחים בשער ועל פני מרבית הכפולה השנייה של העיתון כי הדוח "צפוי להיות חריף, אולי אפילו חריף מאוד". לפי דיווחם, "המבקר מותח ביקורת נוקבת על התנהלות הדרג המדיני, כשבמוקד נמצאים שר הביטחון אהוד ברק וראש הממשלה בנימין נתניהו". "ממצאים קשים", לשון הכותרת בראש עמ' 4 של ידיעות אחרונות. שמעון שיפר מדווח כי "מבקר המדינה צפוי למתוח ביקורת נוקבת על תפקודם של ראש הממשלה ושל שרי הביטחון והחוץ בפרשת ההשתלטות על המשט הטורקי לעזה".

- פרסום סמוי גלוי - חושבים חיובי - הפנקס פתוח והקופה רושמת - שיט על היאכטה - שאלה של 95 מיליון שקל

על פני כל כפולת האמצע של העיתון "גלובס" מתפרסמת מודעה עצמית. במרכזה, תצלום של פרוסת לחם מרוחה בקוטג' שלקחו ממנה ביס. "עיתונות נושכת", נכתב במודעה. "חשיפת 'גלובס' הובילה את מהפכת הקוטג'". לפי המודעה, "תחקיר 'גלובס' חשף את האמת מאחורי העלאת מחירי מוצרי המזון בישראל ועורר מחאה חברתית חריפה שהציתה את מהפכת הצרכנות הגדולה של השנים האחרונות. היום כולם יודעים: 'גלובס' קובע את סדר היום בישראל!". גזיר של גליון "גלובס" מתחילת החודש, עם כותרת על יוקר מוצרי מזון בישראל, מודפס בשולי המודעה. מהפכת הצרכנות הגדולה של השנים האחרונות? יש, גם הבוקר, מי שמזלזל בסגנון המחאה, אבל תוצאה אחת ברורה: "מכירות הקוטג' ממשיכות לצנוח", נכתב בכפולה הפותחת של "דה-מרקר". עדי דברת-מזריץ ורינה רוזנברג מדווחות כי חברת הריבוע-הכחול, לדוגמה, שמפעילה את רשת מגה, מדווחת על ירידה של 35% במכירות הקוטג'. "גלובס" קובע את סדר היום בישראל? ובכן, להצלחה אבות רבים, גם כשהיא בחיתוליה והשפעתה טרם הובררה. הבוקר, מכל מקום, "גלובס" קובע קודם כל את סדר היום של "גלובס". "השותפים של אייפקס בתנובה יוצאים נגד זהבית כהן", נכתב בראש שער העיתון מעל הציטוט: "יש כשל שוק; המחלבות צריכות להוריד מחירים". בכפולה הפותחת של "גלובס" מביאה אילנית חיות מדברי איציק בדר, נציג ההתיישבות בתנובה, שטוען לכשל שוק ותוקף ישירות את יו"ר קבוצת שטראוס, עפרה שטראוס ("מעדן מילקי של שטראוס רשם את ההתייקרות היחסית הגבוהה ביותר"). משה ליכטמן מביא לצד זאת מדברי אבשלום וילן, מזכ"ל התאחדות החקלאים, שמספק מידע שלפיו "בכירים בתנובה התריעו בזמן אמת על ייקור המוצרים והזהירו שהמגמה הזאת עלולה להתפוצץ לתנובה בפרצוף, אבל תאוות הבצע גברה". בדומה לבדר, גם וילן תוקף את המחלבות וטוען כי "מה שקרה כאן הוא ניסיון ציני של חלק מהמחלבות להכניס את היד עמוק יותר לכיסו של הצרכן ולהעלות את שיעור הרווחים שלהן. אם לפני שנתיים האחוז שקיבלו המחלבות מהקוטג' היה 11%, היום הוא כמעט 20%. הן הכפילו את המרווח". מידע זה עומד בסתירה לידיעה שמתפרסמת הבוקר בכפולה הפותחת של "דה-מרקר". עמירם כהן ועדי דברת-מזריץ ממקדים את הביקורת ברשתות השיווק, לא במחלבות. על-פי הדיווח שלהם, בשנת 2005, כשגביע קוטג' עלה 4.82 שקלים בלבד, המחלבות זכו להכנסה של 2.12 שקלים לגביע, כ-44%. לעומת זאת כיום, כשגביע קוטג' עולה 7.29 שקלים, המחלבות זוכות להכנסה של 2.99 שקלים לגביע, כ-41% אחוזים. על-פי ניתוחם, מי שהרוויחו הרבה יותר מהעלאת המחירים בשנים הללו הן רשתות השיווק. "חלקן במחיר גביע הקוטג' עלה מ-0.54 שקלים ב-2005 ל-1.37 שקלים ב-2011 – תוספת של 154%", הם קובעים ומוסיפים: "האם מישהו יכול להאמין שרשתות השיווק רשמו גידול מדהים של יותר מפי שלושה בעלויות השיווק מאז שבוטל הפיקוח? [...] לשם הגינות והוגנות – מותר לרשתות השיווק לקחת כל מחיר שיעלה על דעתן, אם הוא מתיישב עם תועלתן העסקית. זה חוקי, הכל בסדר – אם כי יש שיטענו כי מדובר בתאוות בצע". אם אי-אפשר יותר לאכול פרוסה עם קוטג' על הבוקר, לפחות אפשר לקרוא על המוצר בעיתון. מעריב וידיעות אחרונות מספקים לקוראיהם את מנת דיווחי הקוטג' היומית, הראשון בקונטרס החדשות ("מסע עולמי בין מדפי הקוטג'") והשני במוסף "ממון" ("קוטג' מסביב לעולם"). העיתונים שלחו את כתביהם ברחבי העולם לטעום מתוצרת הקוטג' המקומית ולדווח על האיכות והמחיר, כחלק מההכנות לגל של ייבוא מוצרי חלב שככל הנראה לא יתממש. מנחם גנץ קובע ב"ממון" כי הקוטג' האיטלקי הוא "גם יקר וגם לא טעים". עמיתו ממעריב יוסי בר מגדיר את הגבינה כבעלת טעם "מתכתי וחמצמץ". בר טועם גם גבינת קוטג' מתוצרת איטלקית אחרת ומבשר כי "כאשר אתה אוכל אותה אתה מרגיש כאילו לעסת פתיתי פלסטיק ולא פתיתי חלב". גם מרבית הכתבים הטועמים האחרים מסכמים כי הקוטג' בחו"ל נופל מרמתו של הישראלי. למקרה שמישהו היה צריך עוד הוכחה שאין לנו בעולם הזה על מי לסמוך חוץ מעל עצמנו.