לפני י"א שנה, בה' באב תשנ"ט, הלך מאיר אריאל לבית עולמו. לאחר מותו זכה מאיר אריאל לתהילה גדולה באופן משמעותי מזו שזכה לה בחייו (בחייו הוא היה יוצר מאוד מוערך, אך בהופעותיו היה קהל דל והוא הרבה להופיע בעיקר בפאבים קטנים לפני קהל מצומצם). אחת התופעות המעניינות ביחס למאיר אריאל היא הגיוון הרב של הקהל הצעיר שהגיע להופעותיו. מצד אחד נוער קיבוצי, שמוציניקים בעלי חולצות כחולות, ומאידך נוער הכיפה הסרוגה, נוער הגבעות וברסלברים לסוגיהם. אין זה סוד שבשנותיו האחרונות מאיר אריאל העמיק את היכרותו עם אוצרות היהדות. אלמנתו, תרצה, טוענת שגל החזרה בתשובה של העשור האחרון הוא במידה רבה "באשמתו" של בעלה. וכך כותב יואב קוטנר על התקופה שאחרי הדיסק 'רישומי פחם' בחייו של מאיר אריאל:

• 'רישומי פחם' סימן תקופה של חיפוש דרך בחייו של מאיר אריאל. הוא העמיק את התעניינותו ביהדות, חש ניכור וכעס על השינויים שחלו בחברה הישראלית - במיוחד על האופן שבו אלה מצאו ביטוי בתקשורת - ועם זאת המשיך לעשות את שלו, להופיע וליצור במלא המרץ ובשיא הפוריות [עצמאי בשטח, עמ' 111].

את ביקורתו של מאיר על החברה הישראלית וגם את התקרבותו לטקסטים היהודיים ניתן לראות בשירים כמו 'מדרש יונתי', 'חיית הברזל' ואחרים - שירים שנמצאים גם ברקע של הטקסט שמפורסם כאן לראשונה. בעיזבונו של מאיר אריאל נמצאים עשרות טקסטים בנושאי דת ופוליטיקה, וביניהם גם פירוש על השיר "על ארץ מוותרים רק בלב" (מילים: מאיר אריאל, לחן: יורסלב יעקובוביץ'. פורסם בדיסק "תלמה ולואיז", 1997), שיר שזכה לפרסום בין היתר בזכות הביצוע של יהורם גאון. הפירוש שנמצא בעיזבון נכתב במקור במבנה של מעין דף גמרא: גוף הטקסט, משמאלו פירוש אחד ומימין 'פירוש לפירוש'. בעינינו, עצם הבחירה בכתיבה בסגנון תלמודי היא כבר חלק מהמסר. בכותרת הדף נכתב-"עבור 'מקור ראשון'", וכנראה מאיר התכוון לפרסם את המאמר בעיתון זה. מאיר לא שלח את הטקסט לעיתון וסביר להניח שאם היה שולח אותו היה מכניס בו תיקונים. בעקבות שיג ושיח עם תרצה, אלמנתו ומנהלת העיזבון, בחרנו לפרסם את הדברים ובכך להשלים את כוונתו המקורית של המחבר. השתדלנו לפענח נכון את כתב היד - אבל אפשר שטעינו. המקור לפניכם ואתם מוזמנים לתקן. הדברים הושארו כמעט ללא סימני פיסוק, כפי שהם בטקסט המקורי. ______ האם הטקסט הוא ימני או שמאלני? תומך בחלוקת הארץ או מתנגד לה? כדרכו של מאיר אריאל, קשה להחליט (כשקראתי את הטקסט לראשונה האסוציאציה הראשונה שעלתה לי היא המחשבה הפוליטית-רוחנית מבית 'ארץ-שלום' מיסודו של הרב מנחם חי שלום פרומן. מחשבה פוליטית שרואה את הא-ל כריבון האמיתי של הארץ ואת הקשר ביו חובות מוסריות לבין שורשיות בקרקע). הטקסט הובא כלשונו, והקורא יחליט מה הייתה כוונת המשורר. יהא הפרסום לעילוי נשמתו, ובעיקר לעילוי נשמותינו שמתגעגעות לקול הייחודי והמקורי של מאיר אריאל. על ארץ מוותרים רק בלב: פזמון עם פירושים עבור "מקור ראשון"

על ארץ מוותרים רק בלב

ארץ שוכחים רק בלב

ארץ עוזבים רק בלב

על ארץ מוותרים רק בלב.

הארץ הזאת כבר החליפה

עמים ואומות כשמלה

כמו תכשיטים רק שומרת

על השמות שקיבלה

החליפה אותי פעמיים

כמעט שהייתי אחר

אך לי אלף שנים ועוד אלף

שלא מוותר על גרגר

החליפה אותי איך ולמה

איך למה לא שמתי לב

כמו שדרכתי עליה

ככה גם לא שמתי לב

ורק מידי נשמטה לי

מיד נלכדה בלבי

ובלבי אחזתיה

שלא תשכח ימיני

על ארץ מוותרים רק בלב

ארץ אוהבת קצת יחס

ארץ רוצה תשומת לב

לא משנה מי ומה אתה

ארץ רוצה תשומת לב

על ארץ מוותרים רק בלב.

פירוש על ארץ מוותרים רק בלב - כל ויתור על ריבונות של ישראל על חלקי ארץ אין בו כדי ויתור של עם ישראל על ארץ ישראל. כי ארץ היא יותר ממדינה. מדינה היא רק שכבה על הארץ. ועד שלא אמר אדם בליבו אני מוותר על הארץ לא ויתר על הארץ. וכך גם שכחת הארץ ועזיבת הארץ שהיא כולה תלויה בליבו של אדם. יחידים יכולים לוותר. הרבים מחזיקים מדור לדור. הארץ הזאת כבר החליפה - כמו אישה שלא מוצאת מנוח בזרועות ולו אחד ממאהביה הרבים נוטה חסד למי שמתנהג ומשליכה את מי שמלכלך אבל שומרת זיכרונות של אהבות להראות לכל הבא אליה עם מי יש לו עסק ולהיותה תשוקת רבים וגדולים. החליפה אותי פעמיים - אומר ישראל שגלה מארצו פעמיים ונאנס להתנצר וניסה להתבולל בעצמו לאורך זמן ומרחקים אך לא עזב את הארץ בליבו לא שכח אותה ולא ויתר עליה ולו על גרגר מגרגיריה של הארץ הגדולה והרחבה והרב ממדית המפשטת והגשמית מתחת לאלף ריבוניות שבאו והלכו. החליפה אותי איך ולמה - אומר ישראל שהארץ זרקה אותו בגלל שלא התנהג על-פי חוזה הקנייה והפר סעיפים בעיקר בפרקים שבין אדם לחברו, אדם לאדמה אדם לשמים. וכמו שזורקים בגד מלוכלך לכביסה כי כבר אי-אפשר ללבוש אותו מרוב בגידה. יוצא שהוויתור על הארץ מתחיל בין אדם לחברו. ורק מידי נשמטה לי - אומר ישראל שלא שמט את הארץ במועדיה והיא שמטה אותו ממנה לגלות, מיד באה הארץ המפשטת הערטילאית ותפסה מקום בליבו ולא הרפתה ממנו רצה או לא רצה כמו רוח של אישה שעוקבת אחר אהובה לכל מקום וככה הוא הולך איתה ומתנהג כנגדה ומעלה אותה על ראש שמחות ומחזק אותה בשבועות שתדבק לשונו לחיכו אם לא יזכור זכר ולא שכח את הארץ שכח ולא זכר להתנהג. על ארץ מוותרים רק בלב - זיהמת אוויר ויתרת על הארץ, לכלכת אדמה ויתרת על הארץ, הרעלת מים ויתרת על הארץ. קלקלת שפה ויתרת על הארץ, הלכת רכיל, קבלת שוחד, הטית משפט ויתרת על הארץ. לא משנה כמה ריבון אתה על כמה דונם. מה שמשנה זה כמה דרך ארץ יש לך. פירוש הפירוש ארץ היא ארץ היא ארץ נוף אקלים קצב שפה מעל ומתחת גבולות משתנים תדיר. נצח (ישראל) לא חושש ולא פוחד ממסירת חלקי ארץ ישראל לריבונות פלשתינית או סורית, ועיר הנצח מעדיפה להתחלק על המפה ולהתאחד בשטח מאשר להתאחד על המפה ולהתחלק בשטח. לא הקו במפה עוצר את התנועה אלא החומה שבלב. מדינה היא לא ערך לעצמה ריבונות היא לא ערך לעצמה שלטון הוא לא ערך לעצמו. כולם משרתים לעניין מוסכם יותר או פחות. והזמנים משתנים והכל זמני אפילו הזמניות שהיא תקוות הרעב ואימת השבע, תקוות העני ואימת העשיר, תקוות המת ואימת החי. הזמניות מצדיקה צורך שעה. והשעה צריכה להפריד בין מושג "מדינה" ומושג "ארץ" ולהפסיק את הקיפוח שמקפח טופס בירוקראטי את ארץ ישראל. אין דור בישראל שיכול לוותר על ארץ ישראל. מי שקורא למסירת חלקי ארץ לריבונות פלשתינית או סורית 'ויתור על הארץ' מוותר על כל מה שבריבונות ישראל וגם מצחיק אלפיים שנות ביהירותו וגם מעליב את כלל היחסים של העם והארץ ובעצם זה הוא המוותר הגדול על ארץ ישראל. הוא עובד "ריבונות" לשמה. הוא עובד "שלטון" לשמו ואין לארץ שום טובה ממנו ויש לה לחפש אחר לקבל קצת יחס. כי אין "מדינה" "שלטון" "ריבונות" אלא משרתים לארץ שהיא בני אדם ויחסיהם, נוף ויחסיו, אקלים ויחסיו, קצב ויחסיו, שפה ויחסיה. ואין לישראל סיכוי בארץ ישראל שלא בקיום התנאים שבחוזה השכירות. הלא הוא גלוי וידוע לכל המעוניין אין לישראל זכות על ארץ ישראל רק חובה עד שלא תשלם את החוב. ואם תאמר על ארץ מוותרים רק בלב אבל בשטח מחזיקים חזק הארץ תוותר עליך כדי לחזור ללבך. מאמר זה הנו חלק מעבודת MA בנושא: 'מאיר אריאל-בין יהדות לישראליות' הנכתבת במסגרת מכון שכטר בירושלים. תודתנו נתונה לגברת תרצה אריאל על נכונותה לפרסום הדברים. ניתוח מלא של הטקסט אפשר לקרוא באתר מכינת עמי-חי.