"המתמחים, בניגוד אלינו כשהיינו בגילם, רוצים להשתכר באותן שמונה שעות כמו שצריך. לא 26, לא 30 ולא 50 שקלים שאני מרוויח אחרי 30 שנים, כמו העוזרת שלי. המתמחים נחושים לממש את ההתפטרות, ואני חושש מהרגע הזה. בכל אופן, הכאוס שיקרה הוא על מצפונם של אידלמן וחבריו, שבחטא היוהרה סירבו לשמוע אותנו וחתמו על הסכם הזוי".

עמיתיך בפריפריה דחפו להשגת הסכם.

"נכון, אבל עיקר הרפואה נמצא במרכז, אחרי הכול. כשיש פיגועים, מלחמות וכו' כולם מגיעים לבתי החולים במרכז. חייבים להיות בתי חולים חזקים וטובים גם במרכז, ובלי משכורת אנשים טובים לא נשארים. הרבה רופאים עוזבים לחצי משרה, רבע משרה, נשארים במשרה חלקית רק בשביל הביטוח ועושים את עיקר עבודתם בחוץ. אין רופא שיכול להישאר רק ברמב"ם, ששם יהיה כל עולמו: כולם רצים לקופות החולים אחרי הצהריים, או לקליניקות, מסתכלים על השעון והולכים ברגע שאפשר".

עדיין אי-אפשר להתחרות עם תנאי ההתמחות בחו"ל.

"נכון, כי הכסף יוצא לרפואה הפרטית. 80 אחוז מהאוכלוסיה מבוטחת בביטוחים משלימים - זה הרבה כסף והוא לא מנותב למקום הנכון. תראה מה מוצע בסוף ההסכם לרופאים: אחות בכירה מקבלת מעל 70 ש"ח בשעה, ואני, רופא בכיר, מקבל 50". מלשכת סגן שר הבריאות, הרב יעקב ליצמן, נמסר ש"במשרד נערכים לכל אפשרות ומבטיחים בכל אופן שהשירות המיטבי לא ייפגע. מנכ"ל המשרד הורה לבתי החולים לגבש תוכניות חירום, ולגַבות את הצוותים הרפואיים כמה שאפשר. נחתם הסכם בין הר"י לאוצר. משרד הבריאות אינו זה שחתם, יש להזכיר, אלא נציגי הרופאים. בכל אופן, זה ההסכם החוקי והמחייב. להפקיר חולים שכבר סבלו משביתה זו לא הדרך להתמודד עם הסכם חוקי מול גוף יציג". ד"ר אריה אייזנמן, רופא בכיר מבית החולים בנהריה, מבין את המתמחים במרכז שמוכנים לשבור את הכלים. "יש הרבה שאלות, הרבה תהיות שהרבה סוגיות שמפתיע שהר"י חתמו עליהן. כך למשל צמצום מספר ימי החופשה, שעון עבודה שאינו אלא דרך להוריד שכר ולא להעלות, הבטחות לפריפריה שכתובות על הקרח בנספחי ההסכם ולא ברור כיצד יממנו אותן. אבל אחד העיוותים הגדולים עם ההסכם הזה, הוא שמרבית התוספות שהוצעו לרופאים הוצעו בעבור עבודה נוספת. למשל, רופא שהיה מתמחה הרבה שנים, עשה תורנויות, עבר התמחות ובחינות ועכשיו הוא סוף-סוף רופא בכיר - צריך להמשיך לעשות תורנויות, כי יש למנהל המחלקה זכות לחייב אותו, עד הגיעוֹ לגיל 47, בתורנות. מתי הוא יעשה לביתו ויהיה עם משפחתו? כשאני הייתי מתמחה צעיר, ראיתי את שני ילדיי הגדולים גדלים לידי. אשתי היא שגידלה אותם. הבן הקטן שלי נולד כשהייתי רופא מומחה, והקשר שלי אתו שונה מאשר עם השניים הגדולים. זה עולם אחר, זו צלקת שלא תימחק".

הרופאים והר"י אינם רואים את הדברים עין בעין. למעשה, משבר הרופאים עם הוועד המייצג אותם - הר"י - הוא כה חמור, עד שקשה להבין כיצד התבשל ההסכם ונחתם כאשר ההתמרמרות כלפיו היא כל כך עזה. למעשה, גם בקרב מי שאינם מגדירים עצמם כמתנגדים להסכם קשה למצוא תומכים נלהבים. מעוז המרד הבולט, עוד במהלך המשא-ומתן, היה בית החולים 'מאיר'. ב'מאיר' חברו רופאים מומחים למחאת המתמחים, השביתו את בית החולים שלא במסגרת שביתת הר"י, וזכו למכתב נזעם מיו"ר הר"י, שובת הרעב המתוקשר ד"ר מיכאל אידלמן. גם כעת נמשכת ההתמרמרות, בעיקר בבתי החולים במרכז, שבהם ההנהלה שותקת ומאפשרת לוועד הרופאים של בית החולים להיאבק לצד המתמחים. לא שקיימת תמימות דעים: ב'מאיר', 'איכילוב', 'שיבא', 'רמב"ם' ו'אסף הרופא', למשל, אִפשרה ההנהלה למתמחים לצאת למאבק. בבתי חולים אחרים, 'בלינסון' ו'כרמל' למשל, יצאה ההנהלה חוצץ ואיימה - או כלשונה, הבהירה - למתמחים שמחאתם אינה חוקית עוד, ואם יתפטרו - לא יושבו אל עבודתם בבית החולים. "האיומים למיניהם לא הועילו, ויש לנו עכשיו יותר חתומים על מכתבי ההתפטרות", אומר ד"ר מרגוליס, "1,067 בדיוק, רובם מבתי חולים במרכז. בפריפריה היה קשה יותר, כי שם הנהגת בתי החולים באה משורות הר"י והיה דיכוי של המחאה. אבל המרכז קובע, ובתי החולים יקרסו בלעדינו". הרופאים הצעירים משדרים שיש להם מה לעשות מחוץ לכותלי בית החולים: הם מזכירים את הדיבורים בתחילת המאבק על שעות העבודה הארוכות, המשמרות שמקשות על חיי המשפחה, השכר הנמוך לשעה, הטיפול הבעייתי המוענק לחולים לאחר 26 שעות על הרגליים. הם יודעים - כפי שיודעים זאת שליש מבוגרי הרפואה בארץ שמוצאים עצמם במקומות אחרים - שבחוץ יש חיים מכניסים יותר ומשעבדים פחות. ד"ר אריאל מרגוליס מ'מאיר' לא מתכוון להישאר בבית ביום ראשון. "אני אלך ללשכת התעסוקה. אני אקדמאי ואחפש עבודה מתאימה". ביום שלישי התקיימה ברחבת הסינמטק בתל אביב הפגנת מתמחים ששבו והצהירו על כוונתם הכנה להתפטר. ברוח ההתעוררות והציפיות הגבוהות שנותרו, הם נכונים לוותר על העתיד האפור. בכירים בבתי החולים במרכז טרחו להביע את התחייבותם למוחים הצעירים. "באוצר יודעים שאנחנו לא יכולים באמת להזיק לחולים. הם מכירים את הקוד האתי", אמר פרופ' צבי רם, מנהל המערך הנוירוכירורגי בבית החולים 'איכילוב'. "אם נהיה בשקט, נוכל לשמוע את הצחקוק שלהם ושל שר הבריאות וראש הממשלה. אנחנו, הדור הבוגר של הרפואה, טעינו. התמימות סנוורה את עינינו. אתם חיל החלוץ שלנו. אנחנו מתחייבים בפניכם ששערה משערות ראשכם לא תיפול במאבק הזה". התחושה שההסכם אינו מעניק כמעט דבר לבתי החולים במרכז מניעה רופאים בכירים לתמוך בהמשך המאבק. בעיקר כאשר בתי החולים הציבוריים, ששנים טוענים ש"הרפואה הפרטית מחסלת את הרפואה הציבורית", רואים בו הסכם שנועד לחזק את הרפואה הפרטית. שכן לדבריהם, המערכת הציבורית רק ממאיסה את עצמה יותר מבעבר, ובאותה שעה מאפשרת לרופאים זמן פנוי יותר לבחירתם ברפואה הפרטית שבמסגרתה יוכלו ליהנות ממעבר לחמישה ימי עבודה, משעון נוכחות שסופר מספר שעות חודשיות במקום רצף הגיוני ועוד. "אנחנו נערכים להתפטרות המתמחים, שתביא לקריסת המערכת תוך ימים בודדים", אומר ד"ר יצחק קליין, יו"ר ועד הרופאים ב'מאיר'. "אין לי ספק שהר"י הרסה את הרפואה הציבורית. ביום שלישי האחרון נפגשנו עם נציגים של חמישה בתי חולים גדולים - רמב"ם, איכילוב, אסף הרופא, מאיר ואברבנאל - והוצאנו הודעת גינוי להסכם, תמיכה מלאה במתמחים והתחייבות שהם לא ייפגעו. אני חושב שהמתמחים מצילים אותנו מההסכם הזה. "בתי החולים הגדולים, שלא קיבלו שום דבר בהסכם הזה - מכרו אותם בשביל פופוליזם זול של 'פריפריה'". לדברי ד"ר קליין, עצם העובדה שמנהלי בתי חולים רבים אינם יוצאים נגד המתמחים והמומחים, כד"ר קליין עצמו, משמעותה אור ירוק. "מה שההנהלה צריכה לעשות - ועושה - זה לא להתערב. כמובן, היא לא יכולה לצאת בפומבי נגד ההסכם, אבל די בכך שלא משליטים טרור כמו בחלק מבתי החולים".

לדברי ד"ר קליין, נבדקות האפשרויות להקמת גוף מייצג חלופי להר"י. "אנחנו בודקים את האפשרויות עם שני משרדי עורכי דין, זה לא פשוט. יש לנו ביטוחים קולקטיביים בהר"י, וזה הליך מורכב מאוד. אין ספק שנקבל צווי מניעה אם ננסה לשבות, אבל נגד התפטרות וקריסה אין חוק. ההסכם מאפשר למנהלי מחלקות לשלוח רופא מומחה לשתי תורנויות בחודש (כדי להוריד למתמחים את מספר התורנויות לשש, א"ו). אני לא אחזור לגיל 20, ואף אחד לא יכול להכריח אותי לעשות תורנויות. שהמעסיקים ימצאו פתרון, לא על הגב שלי".

ומה עם ה"גזר" של ההסכם, כמו למשל שעות נוספות בזכות שעון נוכחות?

"שעון הנוכחות לא יכובד. המנהלים כבר הודיעו שאין להם כסף לשעות נוספות. אבל מצד שני, את ההפחתה על כל שעה לא עושים המנהלים, אלא האוצר. כלומר אנחנו, שעושים כל כך הרבה מעבר לשעון, נתחיל לעבוד שמונה שעות. אין בעיה: תחשוב כמה ניתוחים יתבטלו, כמה רופאים ילכו הביתה 'על השעון' ולא יישארו לסיים מטלות. הרפואה הציבורית בישראל מתה. כשאני, מנהל יחידה ורופא מעל 20 שנה, מרוויח 40 ש"ח בשעה - זה לא שכר הוגן, ואני אתן בשביל זה את המינימום במקום את המקסימום שנתתי עד היום". גם בבית החולים 'רמב"ם' בחיפה עומדים הבכירים לצד המתמחים הצעירים. ד"ר יהודה אולמן הוא מנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית, חבר ועד 'רמב"ם' וחבר האיגוד לכירורגיה פלסטית בתוך הר"י. לדבריו, מניעת שר"פ מבתי החולים הציבוריים הממשלתיים ואלו של קופות החולים, גוזרת עליהם עוני ובריחת רופאים. ההסכם שנחתם הוא בעיניו מכת החסד הסופית. "לצערי זה טאבו, אבל אילו היו מסכימים לאפשר לנו שר"פ, דברים היו נראים אחרת. לבתי החולים היה הון עצמי, הרופאים היו נשארים, והרפואה הציבורית הייתה מתחזקת במקום זו הפרטית. "בסופו של דבר בא ההסכם, ושכחו שהדבר החיוני ביותר להשארת רופאים ולמשיכתם לרפואה הציבורית זה משכורת הרופא, כלומר אותן שמונה שעות היעילות, הראשונות ביום, שכל אדם זכאי להשתכר מהן בהתאם לאחריות שמוטלת עליו ובהתאם לשנות הלימוד וההשקעה שהשקיע. אנחנו רוצים לעבוד שמונה שעות ולהשתכר כמו שצריך, בלי לרוץ מעבודה לעבודה".

בעוד המתמחים מאיימים להתפטר, מיהרה הפרקליטות להגיש ביום שלישי השבוע עתירה לבג"ץ בבקשה למנוע את ההתפטרות כ"צעד ארגוני בלתי חוקי". בעתירה נכתב כי "למרות חתימת ההסכם, מצהירים (המתחים) כי הם מתכוונים שלא להגיע לעבודתם החל מיום 4.9.11, בהמשך למסמכים הקולקטיביים הנחזים להיות מכתבי התפטרות שהגישו... בכך ממשיכים המתמחים לנקוט בצעד ארגוני בלתי חוקי ואסור, שלא על-פי הנחיות הר"י - ארגונם היציג". נציגי הרופאים המתמחים אומרים שחזו מראש את הטענה הזאת ואת הפלפול המשפטי. "זה היה צפוי מראש", אומרת ד"ר דנה יוספי, מתמחה מבית החולים 'רמב"ם' בחיפה. "ביום הראשון שבו הגשנו את ההתפטרות ידענו שהמדינה תטען שזו התפטרות בלתי חוקית, לכן הדגשנו מתחילת הדרך שכל אחד מאיתנו מגיש את ההתפטרות באופן אישי ושלא מדובר בצעד ארגוני או קולקטיבי. "מדובר ביותר מאלף מכתבי התפטרות אישיים שנמסרו לבתי החולים, ועשינו זאת בליווי משפטי צמוד".