ספטמבר נדחה לאוקטובר

הראשונים לשים את האצבע על העיוות בקו של צה"ל הם חברי הכנסת אריה אלדד (האיחוד הלאומי) וזאב אלקין (הליכוד), יו"ר הקואליציה. אלדד חושד שנתניהו משחק כאן משחק כפול. הוא אולי מדבר בקבינט ובכל מיני פורומים על תגובת נגד של ישראל, אך בפועל מאפשר לצה"ל לקבוע בשטח את עובדת הקמתה של מדינה פלשתינית כי הוא מעוניין בתוצאה הזו. אלקין טוען שצה"ל חזר לימים הרעים של אוסלו, שבהם התפתה להאמין שהפלשתינים יעשו עבורנו את העבודה. "יש לי תחושה שהקצונה הבכירה של צה"ל כמעט רואה בכוחות הרש"פ חלק מהסד"כ של כוחותינו. הם אלה שעושים כביכול את העבודה השחורה, 'בלי בג"ץ ובלי בצלם'. זה מזכיר את התקופה שאחרי הסכמי אוסלו, שבה אמרו שאי-אפשר לפעול נגד הטרור בשטחי A כי זה יפגע ברש"פ, וגם את הימים של תחילת האינתיפאדה השנייה, כשממשלת ברק לא פעלה נגד הרש"פ כי חשבה שצריך לשמר אותה. החיבור לטבורה של הרש"פ היה כל כך חזק עד שלקח זמן לכוחות הביטחון להשתחרר מהתלות בפלשתינים. "התפישה הזו כידוע לא בדיוק הוכיחה את עצמה. לכן אני רואה בחומרה רבה מאוד את העובדה שקצינים בכירים מתייצבים בכנסת ובדרג המדיני, ומפעילים לחצים כדי שחס וחלילה הדרג המדיני לא יפעיל לחצים על הרשות הפלשתינית. זה כיוון שגוי לחלוטין שמוביל למבוי סתום וכבר כובל את ידינו בזירה המדינית והביטחונית". אלקין סבור שישראל הייתה צריכה מזמן לגבות מחירים מהרשות הפלשתינית במטרה לנסות למנוע את פנייתה לאו"ם. "הדרך לנסות לבלום את המהלך החד-צדדי הייתה צריכה להיות הפעלת המנופים שיש לנו מול הרשות הפלשתינית, דבר שלצערי לא נעשה. אם אנחנו משאירים את המהלך שלהם ללא תגובה, איזו סיבה יש להם להימנע ממנו? צריך היה להשתמש גם במנוף הכספים וגם בתחומים אחרים. אני מאוד מקווה שלפחות עכשיו תהיה תגובה לעניין כי עדיין לא מאוחר".

יגידו לך שהרשות תתמוטט, ומי במקרה כזה ייקח את האחריות על ניהול חיי האוכלוסיה הפלשתינית?

"אני מכיר את האמירה הזו. היא נשמעת גם על-ידי אנשי שמאל, אך היא חסרת שחר כיוון שהמשמעות שלה היא שאנו בני ערובה של הרשות הפלשתינית. לא חשוב מה הרשות הפלשתינית עושה – מפרה את ההסכמים, פועלת נגד ישראל בזירה הבינלאומית, מחרימה את ישראל – אין מה לעשות כי אנו תלויים בהם. אלה דברי הבל". לדעת אלקין לא צריך לחשוש ממצב שבו ישראל מקבלת לידיה בחזרה את השליטה באוכלוסיה, והדבר בוודאי עדיף על תלות באש"ף. "זה כמו לומר שאסור לפגוע בחמאס כי הוא לקח אחריות על האוכלוסיה בעזה ועושה שם סדר". צה"ל לא לבד בסיפור הזה. יש לו גיבוי מלא מצד הממונה עליו, קרי שר הביטחון אהוד ברק הנאמן להשקפת עולמו. הוא דוגל באי ענישת הרש"פ ומתנגד למשל לעצירת ההעברות הכספיות אליה. הוא מטפח את שיתוף הפעולה עם הפלשתינים ואת 'תהליך פיאד' לפיתוח המדינה הפלשתינית. ההישענות על כוחות הביטחון הפלשתינים היא מבחינתו דוגמית לעתיד החלומי שבו ישראל לא תשהה ביו"ש כי חיילי הרש"פ יסכלו בעבורה את הטרור, באותה מתכונת מוצלחת שבה הם עושים זאת 18 שנים תמימות. אז ברק בדעתו וזה בסדר, אך איפה הממשלה? היא, אחרי הכול, הריבון המנהל את ענייני המדינה. הממשלה, הקבינט ואפילו השמינייה (שאין לה סמכות חוקית) לא אישרו את המדיניות הזו. מערכת הביטחון בגיבוי שר הביטחון קובעת עובדות בשטח ובמידה רבה קושרים את ידי הדרג המדיני. זה מצדו עוצם עיניים ולא ממש מתאמץ לכפות את מרותו. נתניהו, כמו יתר השרים, נותן לברק ולצה"ל לעשות כבתוך שלהם. הן שרי הליכוד והן האחרים משלימים עם יציר הכפיים המדיני שנבנה להם מתחת לאף.

האינטרס הראשוני של ישראל, כך לדעת כל הנוכחים, הוא המשך קיומה של הרשות הפלשתינית כגוף שמנהל את חיי הערבים ביו"ש. עם זאת, לדעת רבים מהשרים הפנייה לאו"ם לא יכולה להישאר חסרת מענה. יש שדוגלים בהפרה תחת הפרה. כלומר, אם הפלשתינים לא נאמנים להסכם שעליו הם חתומים אזי "זה פותח לנו אופציות למהלכים חד-צדדיים משלנו", כלשון אחד מהם. כפי שנכתב כאן לפני שבועות אחדים, ההצעות הפומביות מתמצות בניתוק הקשרים עם הרש"פ (ליברמן), בהפסקת העברות הכספים (שטייניץ), ובהחלת הריבונות הישראלית על ההתנחלויות (רבים משרי הליכוד). אלה הדברים שנאמרים בפומבי, אבל הם לא בהכרח חופפים למה שנאמר בחדרים הסגורים. מאחורי הדלתות נחלקות הדעות על מידת חריפותו של המענה הישראלי. ברק ומרידור, כרגיל, מעוניינים לשמור על הרש"פ כעל בבת עינם. לליברמן ויעלון מצד שני לא אכפת אם הרשות הפלשתינית תתמוטט. אדרבה, נראה אותם שמים את המפתחות, הם אומרים. אשר לנתניהו, לפחות בחלק מהדיונים הוא נשמע קשוח ונחוש, עד כדי נקיטת צעדים שיובילו להתמוטטות הרשות הפלשתינית. כך לפחות מעידים כאמור מי ששמעו על תוכני ההתייעצויות. אז דיבורים יש ובשפע, רק מדיניות עדיין אין. ישראל, כך אומרים מקורות מדיניים, העבירה לרש"פ מסרים ברורים בדבר ההשלכות האפשריות של הפנייה לאו"ם. משום מה מסרבת ישראל לומר מה תעשה בפועל. שרים בכירים, שותפי סוד, טוענים שאין צורך לאיים כי "הפלשתינים יודעים". בלשכת נתניהו אומרים שאין טעם לקבל החלטות כל עוד המהלך הפלשתיני לא יצא לפועל ופרטיו והשלכותיו אינם ברורים. "יש לנו ארסנל חִצים, אך כל עוד המציאות לא מתבהרת אסור להשתמש בהם", אומר מקור מדיני בסביבת ראש הממשלה. בין אם הטיעונים האלה נכונים ובין אם לא (ראה מסגרת), נראה שהם משקפים רק חלק מהתמונה. שכן במערך הכוחות הישראלי ישנו שחקן אחד נוסף, דומיננטי מאוד, ושמו צה"ל. הצבא, שהוא הריבון ביו"ש, אומנם אמור לספק ביטחון, אך משום מה הוא הפך את עצמו לגורם מדיני בעל עמדה נחרצת - עמדה שניתן להגדירה כצבא ההגנה לרשות הפלשתינית. מתברר שלא משרד החוץ אלא קציני צה"ל הם המגוננים הגדולים של הרש"פ במערכת הישראלית. לא מדובר באיזו חוות דעת נידחת של קצין באגף התכנון אלא במח"טים, במפקדי אוגדות, וגם באלוף פיקוד המרכז, שמשתיתים את אסטרטגיית ההגנה שלהם על החיילים הפלשתינים. תפיסת העולם היא ש"בכל מקום שניתן, הם (כלומר השוטרים הפלשתינים) אלה שיעשו את העבודה", כפי שנאמר יותר מפעם אחת.

גורם מדיני בכיר: "ישבנו ושקלנו את כל האפשרויות, ולא מצאנו שום מנוף הגיוני שיגרום לפלשתינים לעצור את הפנייה לאו"ם" שנתיים תמימות שהפלשתינים מובילים את התהליך החד-צדדי של הקמת המדינה. כמעט שנה חלפה מאז התבהר שבכוונתם לפנות לאו"ם. למרות זאת, ישראל לא דרשה מהם בשום שלב להימנע מכך. אלה העובדות. ישראל אולי הפעילה את העולם כדי שיבלום את הפלשתינים. אמריקה, חלק מאירופה ואפילו חלק ממדינות ערב לחצו, איימו, הזהירו וביקשו מהפלשתינים שלא לפנות לאו"ם. ישראל הצהירה הצהרות וגם ביקשה ממדינות שונות לתמוך בה באו"ם. ואולם בשום שלב לא עשתה את הדבר המתבקש. היא לא גבתה מחיר. בשעה שהקונגרס האמריקני כבר החליט לעצור הזרמות כספים לרש"פ אם תפנה לאו"ם, ישראל לא קיבלה שום החלטה. מה ניתן היה לעשות? לאחר הסכם האיחוד בין פת"ח לחמאס הודיע נתניהו מידית ש"הרשות הפלשתינית צריכה לבחור בין שלום עם ישראל לשלום עם חמאס". באותה מידה יכול היה להצהיר למשל שהליכה לאו"ם סותמת את הגולל על המשך השיחות עם ישראל. אבל הוא וסביבתו בוחרים שלא לעשות. הם מעדיפים להמתין עד לקבלת ההחלטה באו"ם, ורק אז, אולי, לנקוט צעדי תגובה עלומים. הפסיביות הזו, חדלון המעש, מריחים מוזר. גורם מדיני בכיר היטיב להסביר עד כמה הרשות הפלשתינית תלויה בישראל בהיבטים ביטחוניים וכלכליים. "הם כמעט לא יודעים לעשות שום דבר לבד. לא לגבות מסים, לא לנהל את המערכת הכלכלית ובוודאי שלא הביטחונית. ברור להם שאם אנו יוצאים מחר מיהודה ושומרון, אין להם יכולת לעמוד בפני עצמם, בטח לא מול חמאס. בריאות וחינוך, אלה שני הדברים שהם מנהלים לבד. בכל השאר הם תלויים בנו. הדוח של הבנק העולמי שלפיו הם כאילו בשלים למדינה הוא אשליה". אם כך, הקשיתי עליו, איך שזה שלא נמצא ולו מנוף אחד, סנקציה אחת, שיש ביכולתנו להפעיל מולם כדי לעצור את התהליך? "ישבנו ושקלנו את כל האפשרויות ולא מצאנו שום מנוף הגיוני שיגרום להם לעצור את הפנייה לאו"ם", השיב הבכיר. אפשר לקבל את תשובתו כפשוטה, אך נראה שנכון יותר לראות אותה כחלק מהתמונה הכוללת. מדינת ישראל תחת שרביטו של נתניהו מצמיחה את הישות הפלשתינית כי לא מפריע לה שתהפוך למדינה. גם זה, ואולי בעיקר זה, ההסבר להיעדר העשייה שבו מתקבלת הפנייה הפלשתינית לאומות המאוחדות.

מדובר צה"ל נמסר לטענות שבכתבה:

"אזרחי מדינת ישראל נהנים בשנים האחרונות מרמה גבוהה של ביטחון, בוודאי בהשוואה לעשור האחרון. המצב הנוכחי הטוב קיים הודות לפעילות נרחבת של צה"ל וארגוני המודיעין כנגד הטרור. התיאום הביטחוני, הגם שמתבסס על מפגש אינטרסים בין הצדדים, תורם באופן משמעותי למצב הביטחוני היציב שחל במרחב פיקוד המרכז ובעורף ישראל. הניסיון של גורמים פוליטיים להכפיש את צה"ל בשם אידיאולוגיה פוליטית מופרך, ואינו מתיישר עם המציאות הקיימת בשטח. צר לנו כי גורמים אלו מתקשים להכיר במציאות שהתהוותה במרחב פיקוד המרכז בשלוש השנים האחרונות. צה"ל ימשיך לממש את אחריותו, להגן ולהעניק ביטחון לתושבי מדינת ישראל".

מה אומרים אצל ראש הממשלה? גורם בסביבתו טוען שישראל לא הפקידה את ביטחונה בידי הפלשתינים וגם לא תלויה בהם. "זה כמו מיקור חוץ. יותר זול ונוח לנו שהם עושים את העבודה, אך אם נרצה אנו יכולים בהחלטה אחת להחזיר את המצב לקדמותו". תיאורטית זה אולי נכון. מעשית, ספק גדול אם לנתניהו יהיו האומץ והכוח לבצע תפנית מדינית שכזו. לראש הממשלה אין רקורד של צעדי מדיניות דרמטיים, ולא חשוב באיזה תחום. ככלל, הוא נוטה להיסחף עם הגלים ולא לחתור נגדם. לכן, כשהעולם מבחוץ, צה"ל מבפנים והתקשורת ברקע מראים לו כיוון אחד, רק מרד אמיתי בתוך הליכוד והקואליציה יכול להוביל אותו לקו אחר.

גם בסיור שערכה ועדת החוץ והביטחון של הכנסת בפיקוד המרכז לפני כחודש וגם במסגרות אחרות הסבירו הקצינים (ואני משלב יחדיו ציטוטים ממספר סקירות) ש"כל פעולת ענישה של ישראל לרשות היא בגדר טמטום. כשיובל שטייניץ רוצה לעצור את תשלומי המסים לרש"פ, הוא לא יודע על מה הוא מדבר. הבעיות הכלכליות של הרש"פ הן כאב הראש הכי גדול של צה"ל. שוטר פלשתיני אחד כבר התאבד בגלל אי תשלום משכורת וזה מה שחסר לנו. הדירקטיבה המדינית היא שמהרשות הפלשתינית תצמח מדינה פלשתינית והיא זו שתנהל את חיי האוכלוסיה. התפקיד שלנו הוא לשמר את הגוף הזה, כי אם הרשות תקרוס תהיה קטסטרופה. אסור לנו לתת להם ליפול, לא כתוצאה מצעדים שלנו ולא כתוצאה של נסיבות אחרות". דוד שרן, ראש מטה שר האוצר, מתרעם על הדברים. "אם נציגי מערכת הביטחון מאמינים שהדרך הנכונה לביטחון ישראל היא לטמון את הראש בחול, ולא להגיב לפנייה לאו"ם ולהפרת ההסכם הנלווית אליו, עדיף שילכו הביתה ויתנו למישהו אחר לעשות את העבודה. כשיובל שטייניץ דיבר שוב ושוב על כך שאסור לנטוש את ציר פילדלפי או כשאמר שישראל חייבת לשדרג את הזרוע הימית, אמרו שהוא הוזה. זו אותה מערכת ביטחון שבשנות ה-90 חשבה שהפלשתינים ילחמו בטרור עבור ישראל. הגיע הזמן שיתחילו לחשוב בצורה פחות חדגונית ויחזרו למציאות. בכל מקרה, הצבא לא יכול להטיף לקובעי המדיניות". אבל מפקדי צה"ל מדברים אחרת, וחלקם גם פיתחו קשרי רעות עם מושלים פלשתינים, כולל ביקורים בבתיהם הפרטיים. קצינינו אפילו מוצאים צידוקים לקו האוהד. "הרשות הפלשתינית אינה מקשה אחת", הם מסבירים. "אבו-מאזן הוא זה שניגש לאו"ם. גם אם זה לא בסדר, לא צריך להפיל את האשמה על כל הרש"פ. בשטח ישנו סלאם פיאד שבונה את המדינה הפלשתינית באופן הדרגתי ומסייע בשמירה על הסדר ועל הביטחון. בעת הזו חשוב לחזק אותו, כי הוא האיש שחמאס לא רוצה". וכך, אם בענייני ביטחון שוטף ואם לקראת ספטמבר, צה"ל רואה את השו"פים כשכבת ההגנה הראשונה להכלת המהומות. זה נכון למרבה הפליאה לא רק ביחס למה שיקרה בתוך הערים הפלשתיניות אלא גם ביחס לאזוריC , שעל-פי ההסכמים נמצאים בשליטה בלעדית של ישראל. על-פי התוכניות, יותַר למשטרה הפלשתינית להזרים כוחות לשטחי C כדי להתמודד עם הפרות הסדר, "כי מבחינה הסברתית עדיף שיראו אותם ולא אותנו מפזרים את ההפגנות". ומה לגבי האבסורד בכך שאותה ישראל המתקוממת נגד הפרת ההסכמים באמצעות הפנייה לאו"ם בניו-יורק, מאפשרת לפלשתינים ברצון להפר אותם כאן על-ידי הזרמת כוחות לשטחים שבשליטתה? על כגון דא כנראה נאמר שההיגיון השתחרר בשי"ן גימ"ל.