על היישוב מגרון כולו מרחפת בימים אלו החלטת בג"ץ הקובעת כי יש לפנותו עד חודש מארס 2012. ההחלטה התקבלה בעקבות עתירה שהוגשה בידי ארגון השמאל 'שלום עכשיו' בשנת 2006, בטענה שהיישוב הוקם על אדמות פלשתיניות פרטיות. הפרקליטים שהופיעו בשם המדינה במהלך הדיונים בעתירה לא הביעו שום ערעור על הטענה שהאדמה פרטית, ורק ביקשו דחיות בנימוקים טכניים. בזמנו, בית המשפט הורה לפנות את היישוב עד אוגוסט 2008, אך אז גובש מתווה של פתרון שבמסגרתו יועתק היישוב למיקום חלופי, סמוך ליישוב אדם. במועצת יש"ע הובעה הסכמה כללית לעניין, אך גם דרישה שההעתקה לא תצא לפועל עד שהאתר החלופי יהיה מוכן לחלוטין, כולל בתי הקבע וכל האישורים הנדרשים. תושבי מגרון עצמם התנגדו לכל אורך הדרך להסכם, והודיעו שבכוונתם להישאר בבתיהם. באוקטובר 2008 הגישו הפלשתינים, בשיתוף ארגון 'יש דין', תביעת פיצויים בבית משפט השלום נגד המדינה על הנזקים שנגרמים להם, לטענתם, מכך שהיישוב מגרון טרם נעקר. כאן, באופן מפתיע, השיבה המדינה לעותרים שזכויותיהם על הקרקע כלל לא הוכחו. מתברר שכאשר מדובר בעקירת המתיישבים המדינה לא מתנגדת, אבל אם מדובר בתביעה כספית היא מגלה פתאום שאפשר לערער על עצם תביעת הבעלות הפלשתינית. מעבר לעתירה נגד היישוב כולו, העילה להרס שלושת הבתים היא עתירה שהוגשה לפני כמה חודשים בידי שני פלשתינים שיוצגו על-ידי עו"ד מיכאל ספרד. בעתירה דרשו הפלשתינים להרוס שלושה מתוך שמונת בתי הקבע ביישוב, בטענה שהם ניצבים על חלקות אדמה ששייכות להם. המדינה נענתה, והתחייבה להרוס. כעבור כמה ימים הוסרה העתירה, שכן גם בצד העותר גילו שמדובר בטעות - כפי שטענו אנשי מגרון לכל אורך הדרך - והבתים האמורים כלל אינם נמצאים בחלקות השייכות כביכול לפלשתינים העותרים, אך החלטת ההרס נותרה בעינה. שוקי סט ממגרון מסביר: "לא ציפינו להריסה כזו. חשבנו שהעניין יתאחד עם הבג"ץ הכללי על היישוב. גם פוליטיקאים ואנשי ציבור שדיברנו איתם סברו שזה הכיוון שאליו הולכים הדברים. חשוב שאנשים יבינו שלא מדובר כאן בעוד הרס ב'רמת-מגרון' של כמה מבני קרשים. מדובר על אנשים שומרי חוק שבנו מכספם הפרטי בתי-אבן מטופחים. אנשים כאן רוצים לקיים את החוק, אבל לא מוכנים ש'שלום עכשיו' יכתיבו לנו את סדר היום הציבורי". תושבי מגרון תלו תקוות בצוות המיוחד שמינה ראש הממשלה במטרה להשיב לבית המשפט בשם המדינה בנוגע למאחזים, צוות המונה את השרים משה (בוגי) יעלון ובני בגין ואת מזכיר הממשלה צבי האוזר. אולם, כפי שהוכיחה המציאות, למשפחות טייטלבוים, גפן וגוטמן, שהתגוררו בשלושת הבתים, זה כבר לא עזר.

ביום ראשון שעבר לפני שעת חצות, כאשר תושבים בבנימין החלו לשים לב לכוחות צבא ומשטרה גדולים שזורמים לאזור, שאל אבי רואה את קצין ההגמ"ר (הגנה מרחבית) של חטיבת בנימין ואת קצין ההגמ"ר האוגדתי מה מתרחש. "אמרו לי שיש תרגיל מטכ"לי בקלנדיה במסגרת ההיערכות ל'זרעי קיץ' בספטמבר. ניסיתי לדבר עם מח"ט בנימין, אל"מ סער צור, ולא הצלחתי ליצור איתו קשר. לא ברור לי אם הם ידעו שאכן מדובר במשהו אחר, כי לצערי כבר התנסינו במקרים שבהם הפיקוד העליון מערים גם על הפקודים שלו. אני מכיר את זה מאירוע הריסת יד-יאיר ליד דולב, לפני כשלוש שנים. אז קיימנו שיחות עם המח"ט, בזמן שאלוף הפיקוד גדי שמני ומפקד האוגדה נועם תיבון הלכו מאחורי הגב והרסו את יד-יאיר. אין להם בעיה לא ליידע את קציני ההגמ"ר. אני לא יכול לומר שהם ידעו ושיקרו לי", אומר רואה. ראש המועצה מוסיף שמדובר בוויכוח קבוע. "אני בתור ראש מועצה אזורית מצפה שיידעו אותי על דברים שיש להם השפעה על המערכת האזורית, כדי שאוכל לתת מענה. הם טוענים שיידוע כזה יכול לגרום לכך שאני אוציא את זה החוצה ויגיעו גורמים שימנעו את הפעולה. אני אומר שאני לא משחק את המשחק הזה, אלא עושה מה שצריך. אנחנו לא ידענו כלום ולא נערכנו. לא היה שם אפילו עובד סוציאלי שיסייע לילדים שנזרקו מביתם באמצע הלילה. יותר מזה, כשעובדי הרווחה שלנו כבר ידעו ויצאו לשם, הם עוכבו זמן רב בדרך בידי המשטרה". אורי גוטמן, אב לחמישה שביתו נהרס, מוסיף: "מח"ט בנימין היה אצלי בבית רק לפני חודש או חודשיים ואמר בצורה מפורשת שברגע שיהיה פינוי, הוא ייתן זמן מספיק להוציא את הילדים ואת החפצים. אבל לא נתנו שום זמן. הם התפרצו לתוך הבית, ונאלצנו להוציא מכאן את הילדים מהר מהר. הם התנהגו בצורה ברוטלית. נתנו מכות לנשים ולגברים, כשילדים בפיג'מות עומדים בחוץ ובוכים". מפגש התקיים בין ראשי רשויות ביו"ש לאלוף פיקוד מרכז לקראת 'זרעי קיץ' בספטמבר. אבי רואה לא הגיע למפגש. "אין לי יכולת לבוא לשמוע את מי שפיקד על האירוע. אני חושב שיש דרכים לעשות דברים, ומי שבוחר לעשות זאת באישון לילה ולא רגיש לסבל הילדים, יש לי בעיה קשה לעבור לסדר היום ולשמוע מה יש לו לומר, גם בנושא 'זרעי קיץ'. זו לא פגיעה אישית בי או תגובה אישית שלי, אלא צעד של ראש מערכת". רואה התייחס בחריפות גם לתכתובת הפנימית של ראש המנהל האזרחי, תא"ל מוטי אלמוז, עם בכירי הארגון שלו, שנחשפה בגלי צה"ל. על-פי הפרסום, אלמוז הנחה לעצור הריסת בתים פלשתינים בלתי חוקיים בשטחי יו"ש, עד שתתאפשר אכיפה נרחבת יותר בהתיישבות היהודית. "זה חמור מאוד", אומר ראש המועצה. "בכל נושא ההתייחסות למרקם החיים של ההתיישבות היהודית, יש לי תחושה קשה וגם מבוססת שבמנהל דואגים יותר למרקם החיים של הערבים והרבה פחות למרקם החיים של ההתיישבות. כמובן שהפקידים הקטנים שם יגידו שזה לא נכון, ושהם משקיעים המון זמן בנתינת מענה להתיישבות, אבל מבחינת המדיניות של המנהל אני לא רואה שהם יוזמים משהו כדי לשפר את חיינו ביו"ש".

למרות המכה הקשה, במגרון עדיין לא מתייאשים מהמאבק המשולב, ההסברתי-פוליטי, שהם נוקטים. שם שבים ומבהירים כי טענת הקרקעות הפרטיות הפלשתיניות היא פשוט שקר, וכי נדרשת כאן אמירה ציונית ערכית בנוגע למהות ההתיישבות. "אזור מגרון הוא 'אזור מוסדר'. כלומר, הקרקעות שבאזור עברו הליך הסדר על-ידי 'פקיד ההסדר' הירדני לפני שנת 1967. במסגרת ההליך נרשמו הקרקעות על שם ערבים תושבי האזור באופן שרירותי. באופן מעשי, הקרקע שבאזור מגרון היא קרקע טרשית שלא עובדה מעולם", מוסבר בנייר העמדה שהוציאה המועצה האזורית. כלומר, מלך ירדן חילק לנתיניו שטחים בזמן שהאזור היה תחת כיבושו. מתצלומי אוויר של האזור מוכח שמקבלי החלקות מעולם לא עשו שימוש בשטח – לא בנו בו ולא עיבדו אותו. מבחינה מוסרית, אומרים שם, לא מדובר באדמה שמשפחות התובעים הפלשתינים ישבו עליה מדורי דורות. מדובר בבעלות על הנייר, בת שנים ספורות בלבד, שמעולם לא מומשה בפועל. כנגדה, עומדים אנשים שיושבים על הקרקע, עם תשתיות שנבנו עבורם בידי משרד השיכון של מדינת ישראל; אנשים שבנו עליה בתים, נטעו בה עצים ומגדלים במקום את ילדיהם. מי קבע שהפתרון היחיד הוא לסלקם משם? האם אין אפשרות לפיצוי כספי למשל? במועצה האזורית מסבירים עוד שגם על-פי ההנחה שהקרקעות אכן שייכות לאותם פלשתינים שקיבלו אותן במתנה מהמלך חוסיין, הקרקעות במגרון נחלקות לשלושה סוגים: "בסוג הראשון כלולות חלקות שכפי הנראה הן אדמות נפקדים, ובסמכות הממונה לאפשר התיישבות עליהן (לכל הפחות במבנים יבילים – קרוונים). סוג נוסף הוא חלקות שישנם עותרים הטוענים לבעלות עליהן מכוח צווי ירושה וכדומה. בעניין זה, על הפלשתינים להוכיח את בעלותם בהליך אזרחי לפני כל נקיטת צעד על-ידי המדינה. בסוג השלישי נכללות חלקות שלתושבי מגרון יש לגביהן טענות רכישה". ביישוב מוסיפים כי השיטה של ארגוני השמאל היא לתור אחר "בעלי הקרקע" הפלשתינים, שפעמים רבות כלל לא ידעו שהם כאלה. אז, במקום לפנות לבית משפט השלום, כמקובל בסכסוכי קרקעות, ולהידרש להביא ראיות ומסמכים המוכיחים בעלות, עותרים הארגונים ישירות לבג"ץ. בינתיים, שלוש המשפחות שבתיהן נהרסו דרות באופן זמני בקרוונים שאליהם היו מיועדות להיכנס משפחות אחרות. ביישוב עמלו על איסוף תרומות עבור בניית הבתים מחדש. הנזק שנגרם בהריסה מוערך במיליון וחצי שקלים. שלמה גוטמן בן ה-10 לא התייאש, בצהרי היום שאחרי, מלחפש אחר חפצים אישיים בין שברי הבית שלו. "מצאתי שמפו, פקק של אמבטיה וסרגל", הוא מדווח, ומתאר כי התעורר בלילה מהמהומה והועבר לבית השכנים. "בבוקר שאלתי את אימא אם הרסו לנו את הבית, והיא אמרה שכן. מבפנים הצטערתי מאוד ובכיתי, אבל מבחוץ לא. אמא אמרה שנבנה בית אחר, יותר טוב", הוא מספר. גוטמן האב מוסיף: "הבית שלי היה בנוי על אדמה שנקנתה בכסף. זו אינה אדמה פרטית של ערבים, מדובר בשטויות. המטרה שלהם, של הממשלה, של המערכת המשפטית, הייתה להשפיל אותנו. אנחנו אנשים שומרי חוק, אני משרת במילואים, ראיתי חברים שלי נהרגים לידי במלחמת לבנון השנייה. אבל מערכת המשפט בכלל לא התייחסה לטענות שלנו".