מקור המצוי בנבכי הפוליטיקה הפנימית ברשות אומר שמדובר בעניין עקרוני עמוק המפלג את צמרת הרשות כבר תקופה ארוכה. בלייר, אומר המקור, נלכד במשוואת הכוחות בין אבו-מאזן ובין ראש ממשלתו סלאם פיאד. ברשות יש שני קונצרנים כלכליים גדולים. האחד הוא חברת CCC, בבעלות משפחת חורי, בעליה של תחנת הכוח בעזה, המחזיקים בזיכיון על שדה הגז בעזה (לצד 'בריטיש גז'), במקביל לכמה נכסים פלשתינים חשובים נוספים. CCC, מדגיש המקור, הייתה מאז ומעולם מזוהה עם הגווארדיה הוותיקה של אש"ף-תוניס, שאבו-מאזן עומד בראשה. הקונצרן השני הואPIF (Palestinian Investment Fund) - שהוקם בשעתו על-ידי ראש הממשלה סלאם פיאד כתאגיד של החברות הממשלתיות של הרשות במטרה ליצור שקיפות כלכלית על-פי הדרישה הבינלאומית. PIF וסלאם פיאד, מסביר המקור, מזוהים מאז עם אש"ף המקומי, ומהווים משקל נגד ל-CCC. כך נוצר איזון בין האינטרסים של אש"ף-פנים ואש"ף-חוץ. אולם האיזון הופר כאשר חמאס זכה ב-2005 בבחירות. חמאס קיבל אז על-פי ההסכם הקואליציוני את השליטה במשרדי הכלכלה, וכדי לשמור על הנכסים מיהר אבו-מאזן להעביר את PIF למשרד הנשיאות. פיאד הסכים אז לתרגיל כי לא רצה שחמאס ישים את ידו על החברות הממשלתיות. אבו-מאזן ניצל את הסכמת פיאד ותוך זמן קצר סילק את אנשי פיאד מ-PIF ובמקומם הכניס את נאמניו. כך נוצרה בין השניים יריבות קשה, שלא לומר דם רע. במאבק הזה מככבים שני אינטרסים ענקיים שכבר פגשנו - חברת התקשורת 'וטניה' ושדה הגז העזתי. בלייר, מדגיש המקור, שלא היה רגיש מספיק לאינטריגה הפנימית ורצה לקדם את מכונת הכסף המכונה 'וטניה' - התיישר עם הראיס אבו-מאזן, מה שמיצב אותו, בלי שהתכוון, במחנה המתנגד לאש"ף-פנים. כך, עבור נאמניו של פיאד, הסרט על בלייר בערוץ 4 הבריטי מהווה הזדמנות פז לפגוע במעמדו של בלייר. אבל לא רק אש"ף-פנים רוצה כעת להיפטר מבלייר. גם אש"ף-חוץ השתלב לאחרונה במאמצים להדחת בלייר מתפקידו, וזאת בשל טעמים אחרים ובמרכזם: עמדתו של בלייר בדיונים לקראת עצרת האו"ם. הימים שקדמו לכינוס העצרת הכללית של האו"ם לוו במסע קדחתני של כיפופי ידיים בניסיון לגרום לפלשתינים להימנע מהגשת הבקשה למועצת הביטחון. גורם פלשתיני בכיר צוטט בימים האחרונים אומר ש"טוני מתנהג בעניין כמו דיפלומט ישראלי". הוא תיאר את בלייר כמי שהציע לפלשתינים לשדרג את מעמדם במוסדות כמו הבנק העולמי, קרן המטבע הבינלאומית ואונסק"ו במחיר מעמד נמוך יותר ממשקיפה באו"ם כדי שלא יוכלו לפנות למוסדות המשפט הבינלאומיים ולתבוע את ישראל בגין פשעי מלחמה. הפלשתינים, בלשון המעטה, לא אהבו את הגישה של בלייר. לאחר נאום אבו-מאזן נוצרה עבורם הזדמנות לפגוע במעמדו של בלייר ולנסות להרחיקו. על-פי מתווה הקוורטט החדש, על ישראל והפלשתינים להיפגש בתוך חודש כדי לקבוע מועד לחידוש המשא-ומתן. שני הצדדים נדרשים להעלות הצעות בענייני הגבולות והביטחון תוך שלושה חודשים, ולהראות התקדמות משמעותית תוך חצי שנה. הקוורטט אף מציב יעד להשגת הסכם בין הצדדים לפני סוף שנת 2012. אלא מאי - כעת, לאחר ההצלחה באו"ם לשיטתם של הפלשתינים, יש להם אינטרס פחות לשוב למשא-ומתן. אם על הדרך יצליחו לפגוע קשות במעמדו של שליח הקוורטט למזרח התיכון ולהטיל עליו כתם של שחיתות, יקשה מאוד לבלייר לרכז את עבודת הקוורטט ולייצר מומנטום לכינוס בתוך חודש. לפלשתינים יש כעת אופציות חדשות. למשל, בעניין שדה הגז, ייתכן שיצליחו להגיע למעין הסדר עם חמאס בחסות מטרייה טורקית. נראה רחוק? לא בטוח. בחודש האחרון נסע אבו-מאזן לטורקיה לתאם עמדות. לא מן הנמנע שהשלב הבא במסעו של ארדואן יהיה הכרזה על שיתוף פעולה בפיתוח שדה הגז העזתי, מה שעקרונית יכול לטרוף את הקלפים של בלייר, של 'בריטיש גז' ושל ישראל גם יחד. אם כן, ככה זה. כשמשחקים במגרש של הגדולים נופלים לפעמים שבבים. ולפעמים קוראים לשבב כזה עפרה.

סדר העניינים הוא כדלהלן: במוצאי שבת הגיש אבו-מאזן בקשה רשמית למזכ"ל האו"ם לדון במועצת הביטחון בקבלת פלשתין כחברה בארגון. אחר כך באו הנאומים והצהלות ברמאללה. בזמן שעם ישראל היה מרותק לנאומי ביבי-אבו-מאזן, החלה התקשורת הבריטית לחגוג על הרומן לכאורה בין טוני לעפרה, ופרומו החשיפות על עסקיו של בלייר החל להתגלגל באינטרנט. הדיווח החל בהתייחסות לעגנית למכתבי "מועמר היקר" מבלייר לקדאפי שהתגלו באחרונה בטריפולי, אולם מהר מאוד עבר לחלק שקרוב יותר לאזורנו: הגילויים בסרט של ערוץ 4 על ניגוד העניינים בין עסקיו הפרטיים של בלייר לבין העסקים שקידם לכאורה ברשות הפלשתינית. על-פי הדיווחים בסרט, אף שבלייר נותר איש עסקים פעיל, משום מה לא חלה עליו חובת דיווח כלשהי על עסקיו, כפי שהיה קורה אילו היה מייצג בנפרד את האו"ם, את האיחוד האירופי או את בריטניה. בלייר משמש בשנים האחרונות בין השאר יועץ לבנק ההשקעות האמריקני JP Morgan, בשכר שנתי של שני מיליון לירות שטרלינג. הטענה המרכזית נגד בלייר היא שבמסגרת תפקידו כשליח הקוורטט למזרח התיכון קידם בלייר שני חוזי-ענק עבור שני לקוחות של הבנק. החוזה הראשון עבור חברת התקשורת הסלולרית הפלשתינית 'וטניה', והשני עבור חברת 'בריטיש גז', בעלת הזיכיון על שדה הגז הפלשתיני שביַמה של עזה. החברה הפלשתינית 'וטניה אינטרנשיונל' נמצאת בבעלות ענקית הטלקום הכווייתית QTEL, שרכשה את 'וטניה' באמצעות הלוואה בגובה 1.3 מיליארד דולר שקיבלה מבנק ההשקעות JP Morgan. בסרט בערוץ 4 אומר מנכ"ל חברת 'וטניה' באסם חאנון כי "על-אף שהתשתית הסלולרית של 'וטניה' נפרסה ברחבי הרשות, העסק כולו היה 'מת' עד שהגיע טוני בלייר והפעיל לחצים כבדים על שרים בממשלת ישראל להקצות לחברה תדרים". זאת, יש לציין, למרות התנגדות עיקשת של צה"ל - ולהבדיל גם של חברות התקשורת הסלולרית הישראליות, שנהנו עד אז מן ההפקר. למעשה, האיש שהקדים את השר משה כחלון בכיפוף חברות התקשורת הישראליות היה שליח הקוורטט, טוני בלייר. העסקה השנייה, שעליה לדברי ערוץ 4 שוקד בלייר כבר שנים, היא פיתוח שדה הגז הפלשתיני בעזה. זו, כידוע, לא יצאה עדיין לפועל, בין השאר בגלל גורם זעיר ושולי המכונה חמאס, השולט בעזה. אולם גם העובדות בשטח ככל הנראה מתגמדות אל מול החזון הכלכלי, המגובה בהערכה שמדובר בשדה ששוויו כחמישה מיליארד דולר. בפברואר האחרון נפגשו בלייר ונתניהו בניסיון לחדש את המשא-ומתן עם הפלשתינים. בפגישה דובר על פיתוח שדה הגז לחופי עזה, במקביל לשדה הישראלי הצמוד לו - כאילו חמאס אינו שולט בשטח וכאילו המתקנים האסטרטגיים של קצא"א אינם בטווח הגראדים של אחמד ג'עברי וחבר מרעיו. משיחות שקיימתי עם מקורותינו בבריטניה אפשר היה להבין שברשות הפלשתינית מודעים לסרט כבר תקופה ארוכה ואף שיתפו פעולה בהכנתו. למעשה, כבר במוצאי שבת ידעו בצמרת הרשות מה בדיוק כולל הסרט. לכאורה, הפלשתינים היו צריכים להכיר תודה לבלייר על מאמציו הכבירים למענם. בפועל התרחש בדיוק ההפך. ברשות כבר מחכים בקוצר רוח לרגע שבו יראו את גבו המתרחק של בלייר. עיתונאי בריטי טוען שיאסר עבד-רבו, האיש שמונה בידי אבו-מאזן לנהל את קמפיין המדינה הפלשתינית, אף אמר בהקשר לסרט שמעתה ייעץ לראיס להימנע מכל קשר עם טוני בלייר, מכיוון שהוא "מושחת פוליטית וכלכלית". על כך כמובן נאמר במקורותינו "טול קורה מבין עיניך". אולם השאלה בעינה עומדת: אם טוני כל כך טוב לצמרת הפלשתינית, מה פשר ההתנהגות המוזרה הזאת מצד הפלשתינים? מה המניע שגרם לפלשתינים להוציא חוזה על טוני בלייר?

הסרט על עסקיו של בלייר אמור היה להיות משודר ביום שני בערוץ 4 הבריטי, אולם התכונה החלה כבר בסוף השבוע שעבר. כפי שלמדנו לאחרונה מפרשת רופרט מרדוק, לעיתונות הבריטית היצרית חוקים משלה. כך, בטבלואיד הבריטי 'מייל און סאנדיי' החליטו להתחכם ולהקדים את ערוץ 4 בחשיפה משלהם, שתכה את הסרט שוק על ירך. ההחלטה הזאת גובתה בשמועות שהחלו לטפטף למערכת ה'מייל' לקראת סוף השבוע שעבר על רומן לכאורה של בלייר עם אשת צמרת ישראלית. בתחילה היה מדובר בשמועות מתוחכמות, שהקשו על זיהוי המקור. בשלב הראשון, כך על-פי המקורות בבריטניה, דובר על שרי אריסון. אחר כך, רחמנא ליצלן, על שלי יחימוביץ'. כשגמרו להשתעשע במשחקי המילים שרי-שלי, שכללו כמובן גם התייחסות לשרי בלייר, אשתו של שליח הקוורטט, התבייתו השמועות על עפרה שטראוס. אלה בתורן גובו בדיווחים המפולפלים בטורי הרכילות 'ליאורה' במעריב ו'סלבס' באתר וואלה באינטרנט שכללו בין השאר הצעה לשרי בלייר לקחת את העניינים לידיים. הסיפור קיבל בצהובון בבריטניה כפולה נאה. העיתונות הישראלית הערנית קלטה כמובן את הסיפור, והביאה אותו להנאת קוראיה, מ-ynet ועד דה-מרקר, ששכשכו בהנאה במי האפסיים. הגדיל לעשות מעריב שיום אחר כך הקדיש כפולה משלו לסיפור תוך שימת דגש נאות לתרומתה של 'ליאורה' לסיפור העסיסי. בשורה התחתונה, כך נראה, איש לא ניזוק מהפרשה. להפך. הדיווח נתפש יותר כסוג של "גאווה ישראלית" בסגנון בר רפאלי וליאונרדו דה-קפריו. אם יש מי שספג משהו, הרי זה רני רהב, דוברה של שטראוס, שהפך באחרונה לכליא הברק של הזעם העממי כלפי הטייקונים. אבל זה החלק השולי בכל העניין. החלק החשוב התרחש דווקא מעבר לקו הירוק, שם שטראוס פעילה במסגרת יוזמות שונות לקידום השלום עם שכנינו הפלשתינים.