אבל ההתמקדות במחדל הפלילי, זה שנעשה מחוץ לשדה הקרב היא לא הבעיה האמיתית של "א, תחסל אותם". השם שבחרו וייץ ועשהאל לתת ליצירתם, ציטוט פיקטיבי של הוראת החיסול שנתן ראש השב"כ אברהם שלום ל
אהוד יתום, הוא זה חושף את הבעיה האמיתית של הסרט. השם מסגיר את העובדה שיוצרי הסרט תולים את האשמה באופן כמעט בלעדי בשב"כ. לכן, בדברי הקריינות שנועלים את הסרט, אין התייחסות לחלקו של הדרג המדיני בטיוח והשתקת הפרשה, ורק מועלית השאלה האם מדובר באירוע חריג, או "שהשב"כ יכול לנהל את המדינה ולהפעיל את ראשיה כבובות על חוט"?
וייץ ועשהאל כנראה לא הבינו את גודל המסמך שיש בידיהם, אם כך בחרו לנעול את הסרט. הכרוניקה שהם חושפים כאן איננה של "שב"כ שיש לו מדינה", אלא של סימביוזה מוחלטת בין הדרג המדיני והביטחוני. פרס ושמיר אינם בובות על חוט בעלילה הזו. כשפרס אומר לראובן חזק, הבכיר מבין שלושת המורדים, ש"המדינה הזו אולי מקולקלת, אבל היא המדינה היחידה שיש לי", הוא פועל בפיכחון מלא. כשביניש מצטטת אותו כמי שאמר ש"לשב"כ צריך חוק אחר", הוא מתייצב כקפטן שלוקח פיקוד על האונייה ומחליט להשתיק את הפרשה לטובת בטחון המדינה.
באופן אירוני, הא' שבכותרת הסרט הייתה יכולה להיות גם קיצור שמו של ראש השב"כ דאז, אברהם שלום. אם עדותו של שלום נכונה, הרי שפקודת החיסול הגיעה משמיר עצמו, ואז השם יכול להתייחס לא לפקודה שהוא עצמו נתן ליתום, אלא לפקודה שקיבל מראש הממשלה. וייץ ועשהאל, שמציגים את שלום כאיש הרע בסיפור, מעין רודן דרום אמריקני שעושה בדרג המדיני כבשלו, לא מביאים בחשבון לרגע את האפשרות שעדותו של שלום נכונה. הם מאמצים את עמדתה של ביניש, שלימים תעמוד בראש בג"ץ בשעה שיפסוק לגבי מדיניות החיסולים. באותו כינוס מסתורי של השירות אומרת ביניש שהיא מוטרדת מהסכנה שבכוחו המתעצם של השירות, ומהאפשרות שהפרשה תחזור על עצמה אם השב"כ לא ירוסן. בצבא קוראים לזה להאשים את הש.ג. במקרה הזה להאשים את הש.ג., זה להאשים את הש.ב