המפגש שלנו מתקיים יום למחרת הגשת מסקנות ועדת טרכטנברג שאמורה הייתה להביא, בין השאר, גם פתרונות למשבר הדיור. פלמר, שכבר מבין דבר או שניים בתחום הדיור, לא מסתיר את אכזבתו ממסקנות הוועדה. "אנחנו מזהים החמצה גדולה בהבנה של תחום הדיור בכל מה שקשור לעתיד המדינה. הגאונות של איינשטיין הייתה שהוא הצליח בנוסחה קצרה מאוד לתת מענה רחב מאוד. אם רוצים לפתור נושאים שקשורים לצעירים, לפתרונות דיור, לשמירה על חבלי ארץ ועל גבולות, הנגב והגליל נוגעים בכל התחומים הללו. הטענה שלנו היא שאם רוצים למקד את הכסף, הדיור הוא ההשקעה המרכזית. בדוח של טרכטנברג וגם בחוק הווד"לים יש פספוס של הבנת השטח. חלק מהפתרונות שניתנים היום רק הולכים לחזק את הבעיה ולא לעזור לה. קח למשל את חוק הווד"לים. זה אומנם ייצור עוד תב"עות, אבל הבעיה אינה של חוסר בתוכניות מתאר אלא של תכנון מפורט ושל קדם מימון לפיתוח השטח ובזה לא נגעו". פלמר מתאר את הבעיות המרכזיות בתחום הדיור, כפי שהוא ואנשיו חווים אותן במאמציהם להביא אנשים לפריפריה. "הזמן שעובר מאז שמשפחה מקבלת החלטה לעבור לנגב או לגליל ועד שהיא יכולה לבצע את זה עומד היום על יותר מחמש שנים. במדינת ישראל השיטה כיום היא שעד שאין שיווק אין תכנון מפורט. השיטה הזאת לא מותאמת למציאות והיא מפספסת את ההזדמנות. אומרים לזוג שרכש עכשיו מגרש שאם יהיו שמונים משפחות שירכשו מגרשים יתחילו בתכנון מפורט. תכנון כזה לוקח בין שנה וחצי לשנתיים. כשנגמר התכנון עובדים בין שנה וחצי לשנתיים על תשתיות, וזה במקרה הטוב כשאין בעיה עם הקבלנים. אחר כך בונים את הבית, במקרה הטוב, במשך כשנה, וכך כבר הגענו לחמש שנים. למה שזוג שכבר קיבל החלטה ייכנס לתהליך ארוך כזה?"

מה האלטרנטיבה שאתם מציעים?

"אנחנו אומרים שאם היה דיור זמין, כמויות הרוכשים היו הרבה יותר גדולות. יש היום אלפי יחידות דיור שיש להן תוכניות מתאר. קח 1,500 מתוכן, כנס לתכנון מפורט ותפתח אותן עוד לפני הרכישות. המדינה נמצאת במקום שיש לה יותר כסף מבעבר, אנשים מוכנים לשלם היום יותר ורוב הכסף שמושקע חוזר למדינה כך או אחרת. לא מדובר פה במענקים אלא במקדמי מימון שיכולים ליצור שרשרת של הצלחות. יש חברות היי-טק שמתכוונות להגיע לפריפריה ויש להן בעיית כוח אדם כי לאנשים אין איפה לגור. הטענה שלנו היא שהדיור קודם לכול. המדינה משקיעה מעל 70 מיליארד שקל בפריפריה בתחבורה, במעבר של בסיסי צה"ל, במענקים ובתעסוקה, אבל ליד הסכום הזה אין סכום שהופך את היישובים ליותר זמינים ומזמינים. טרכטנברג לא מתייחס גם לבניית מוסדות הציבור. ראש מועצת מיתר אמר לי רק אתמול שהוא יכול לשווק עוד 800 יחידות דיור והן ייתפסו בשנייה, ולמה הוא לא משווק? כי אין לו מספיק פעוטונים, גנים, בתי ספר ומוסדות ציבור. רשויות לא יוצאות לשיווק כי המדינה כבר לא מממנת את בניית מוסדות הציבור". בתנועה לא הסתפקו בביקורת אלא הגישו נייר עמדה לממונה על תחום הדיור בוועדת טרכטנברג. התגובה שקיבלו מאנשי הוועדה הייתה שהכיוון של הוועדה הוא שונה.

אולי טרכטנברג מכוון יותר לפתרון הבעיות במרכז הארץ.

"יכול להיות שספציפית טרכטנברג מכוון יותר למחאה שהייתה סביב גוש דן. באופן כללי אני מרגיש שלכלל המערכות במדינה חסרה היכרות מעמיקה של השטח. לפעמים בלי הרבה כסף אפשר לפרוץ קדימה. לקח לנו יותר משנתיים לשכנע את אנשי האוצר שיש גרעיני התיישבות מוכנים ושכדאי לבנות להם אתרים זמניים. המודל שהצענו היה לקחת אזור או תחום בעיר או ביישוב כפרי, לפתח בו בשימוש חורג תשתיות לעשרים עד ארבעים מבנים יבילים, להביא גרעין משימתי שיתרום למקום, לתת לו שנתיים-שלוש לקבל החלטה אם הוא נשאר, ובזמן הזה לסייע לו במציאת תעסוקה ובפיתוח יזמות, ולפתח את השטח לבניית קבע. עשינו את זה כבר ב-23 מקומות בארץ. בסוף תוקצבו מעל 100 מיליון שקל לעניין הזה אבל אני לא יודע כמה קבוצות פספסנו בשנתיים שבהן ניסינו לשכנע את אנשי האוצר".