הכותרת הראשית ב
מעריב שאובה מראיון שהעניק יו"ר ההסתדרות עופר עיני לכתב יובל גורן: "ישראל לא תקרוס אם יהיו פחות עובדי קבלן".
ארבעת העמודים הפותחים של ה
עיתון מוקדשים לעובדי הקבלן ולאפשרות שההסתדרות תשבית מחר את המשק בדרישה לשיפור תנאי העסקתם. שני האחרונים מתוך ארבעת העמודים מוקדשים לראיון עם עיני (נראה כי ירד לדפוס בחופזה – חסרה בו השורה האחרונה). עיני מזכיר את הפחדות האוצר על נזקים למשק לפני העלאת שכר המינימום – שלא התממשו, דוחה את הביקורת כי מניעיו פוליטיים-הסתדרותיים ("כל אלה שהמאבק הזה נוגע בהם לא מצביעים עבורי") וטוען כי המעסיקים הפרטיים מסכימים לדרישה לשנות את תנאי ההעסקה של עובדי הקבלן ואילו אנשי האוצר "הפחידו את ראש הממשלה" עד שהחליט להתנגד למהלך.
ידיעות אחרונות, שביום שישי התעלם מהגורם (הרשמי) לשביתה והתמקד רק בנזק הצפוי לציבור הרחב, משנה את גישתו מן הקצה אל הקצה ומקדיש היום את כל נפח הסיקור לעובדי הקבלן עצמם.
דוד רגב עונה על השאלה "על מה השביתה?" וכותב כי בישראל עובדים 400 אלף עובדים ש"שכרם נמוך בהרבה בהשוואה לעמיתיהם לעבודה, הם פעמים רבות לא מקבלים את הזכויות המגיעות כחוק, ובעיקר – נתפסים כשקופים". אינפוגרפיקה מספקת מידע על אחוזי עובדי הקבלן במשרדי הממשלה השונים (35% במשרד השיכון, 31% במשרד הפנים, רק 5% במשרד התמ"ת, לדוגמה).
עמוד שלם מוקדש לשלושה עובדי קבלן. מתי סיבר כותב על מרי ונסובסקי, שמועסקת בקבלנות כבר 18 שנים כמפקחת ניקיון. תמר טרבלסי-חדד כותבת על עינת אברהמי שמועסקת בקבלנות כמורה לאזרחות, ודוד רגב כותב על אורלי דבוש, שמועסקת בקבלנות כמטפלת בהוסטל.
"יש פתרון בלי שביתה", מכריזה הכותרת של מאמר המערכת בעיתון
הארץ, אבל תוכן המאמר לא מצדיק את ההכרזה. לפי מערכת הארץ, "הפתרון למצב הוא טיפול יסודי בעובדים אלה [עובדי הקבלן]". יפה, והפתרון לסכסוך הישראלי-פלשתיני הוא הסכם שלום כולל. כיצד מציע הארץ לבצע טיפול יסודי בעובדי הקבלן? מאמר המערכת משיב: "על עופר עיני ו
יובל שטייניץ להתיישב למשא-ומתן ולהגיע להסכם, שישפר את שכר עובדי הניקיון והאבטחה, ואף ייתן להם זכויות סוציאליות מלאות כולל הפרשה לפנסיה. כמו-כן על המדינה להקים מנגנון אכיפה רציני, שידאג לקיום אותו הסכם. כאשר זה יקרה, השביתה שמתוכננת למחר תהפוך למיותרת". מחר במאמר המערכת של הארץ, הסבר כי אם ישראל והרשות הפלשתינית יתיישבו למשא-ומתן שיפתור את בעיות הגבולות והפליטים, האינתיפאדה הבאה תהפוך למיותרת.
עוד לפני שמאמר המערכת מציע להגיע להסכם בלי להשבית את המשק, הוא מסביר מדוע בכלל יש צורך בעובדי קבלן. "ליבת העסקים של משרד החינוך היא הוראה, ולכן את המורים הוא מעסיק באופן ישיר, כדי שיוכל לקבוע את דרך עבודתם. אך כדי להתייעל ולחסוך, המשרד קונה מחברות חיצוניות (מיקור-חוץ) שירותי ניקיון, אבטחה, הסעדה, מחשוב, הפקת תלושי שכר וכדומה".
"למשרד יש הרי כושר ניהול מוגבל", נכתב, ממש כטענת משרד האוצר, ולכן הוא נאלץ לשכור עובדי קבלן ("תופעה שמקובלת בעולם המערבי"). עוד מוזכר כי "ארגון ה-
OECD רואה אותה באור חיובי. אצלנו התופעה קיבלה ממדים נרחבים, משום שההסתדרות וועדי העובדים במגזר הציבורי אינם מאפשרים גמישות ניהולית כלשהי בנושאי כוח אדם. אי-אפשר לשנות, להזיז, לנייד להחליף או לפטר במגזר הציבורי".
עמדה זהה ניתן למצוא במדור הדעות של מעריב, במאמר מאת נציב שירות המדינה לעבר
שמואל הולנדר. זה אותו הולנדר שכיכב ב(עוד) דוח של
מבקר המדינה, שיצא בשבוע שעבר וחשף כיצד הנציבות מאפשרת פטור ממכרז בניגוד לנהלים, ממנה עובדים שלא עומדים בתנאי הסף ומעסיקה עובדים במשרות שאין קשר בינם לבין תיאור התפקיד שלהם. לא מדובר בעובדי קבלן כמובן, אלא בעובדי לשכת ראש הממשלה.
"כמובן שיש משהו מגוחך בהקפדה על גמישות ניהולית דווקא ביחס לעובדי ניקיון", כותב
סבר פלוצקר ברשימה המתפרסמת במוסף "ממון" של ידיעות אחרונות. "[...] גם התפיסה לפיה שמירה על ניקיון במשרדי הממשלה, במיוחד אלו המקבלים קהל, אינה חלק בלתי-נפרד מליבת העיסוק של המגזר הציבורי אינה נכונה". גם לפלוצקר יש פתרון: "הממונה על השכר באוצר יאפשר לכל משרד הזקוק לכך לפתוח מחלקה לניקיון. המחלקה תוכל להעסיק עובדים בחוזים מיוחדים ארוכי-טווח, עם 'גמישות ניהולית', שיהפכו כעבור כמה שנים לקבועים".
אבל לא כל עובדי הקבלן הם עובדי ניקיון, כפי שמזכירים לנו הבוקר חלק מהעיתונים. בידיעות אחרונות, כפי שנכתב לעיל, שניים מתוך שלושת עובדי הקבלן לדוגמה אינם עוסקים בניקיון. ובעוד מאמר המערכת של הארץ מסביר כי "ליבת העסקים של משרד החינוך היא הוראה, ולכן את המורים הוא מעסיק באופן ישיר, כדי שיוכל לקבוע את דרך עבודתם", במעריב מדווח עמרי מניב כי 15 אלף מורים בישראל מועסקים על-ידי כ-600 חברות כוח אדם.
לפי דיווחו המורים "נשכרים לפי שעה, ללא ביטחון תעסוקתי ובלי לקבל שכר במהלך החופש הגדול או בימי החגים. בכל סיום שנה, העסקתם מסתיימת ומתחדשת רק בחלק מהמקרים". כ-1,700 מורים המועסקים בפרויקט היל"ה לא מקבלים את שכרם אם התלמידים לא מגיעים לשיעור.
בהארץ אין הבוקר ניסיון להאניש את עובדי הקבלן, כפי שעשו ביום שישי. בכל זאת נכתב בעיתון על עובדת ניקיון אחת. היא מוגדרת כ"עובדת הניקיון היקרה ביותר בעולם", וסיפורה מובא בראש השער האחורי של הארץ, בידיעה מתורגמת מאת הלן פיד, כתבת ה"גרדיאן".
על-פי הדיווח, עובדת ניקיון במוזיאון אוסטוול בדורטמונד, גרמניה, גרמה נזק ליצירת אמנות מודרנית ששווייה כ-690 אלף לירות שטרלינג. העובדת, ששמה לא מוזכר, הגיעה למסקנה כי פסלו של האמן הגרמני מרטין קיפנברגר, "כשמתחיל לטפטף מהתקרה", מלוכלכת ולכן החליטה לנקות אותה. כתוצאה מכך הפסל ניזוק באופן בלתי הפיך.
לפי גרסת דוברת המוזיאון, "עובדי הניקיון קיבלו הוראה לשמור על מרחק של 20 סנטימטרים לפחות מיצירות אמנות, ואולם לא ברור אם האשה – שעבדה מטעם חברת ניקיון – שמעה את ההנחיות".