רשת המסעדות האיטלקית "נובה ג'ויה", הפועלת בארץ מזה עשור, התברכה בימים אלה במסעדה רביעית, הממוקמת במתחם הסינמטק התל אביבי (רחוב שפרינצק 2). מאחר שחלפה כבר למעלה משנה מאז שפקדנו את סניפה שבהרצליה, גמרנו הפעם אומר לבדוק בציציותיה של זו החדשה, שנפתחה אך לפני שבוע.
מצאנו מסעדה מוקפדת בעיצובה, מרווחת באולם פנימי ובמרפסת מקורה, הומה אדם ורועשת, עם אקוסטיקה גרועה שאינה מאפשרת לשוחח בנחת. לעומת זאת השתדרג, לאין ערוך, התפריט המונוטוני של העבר ונוספו אליו מעדנים חדשים כהנה וכהנה.
היינו בשניים ולמנת הפתיחה בחרנו במנה של מרק-ריבוליטה, האהוב עלינו כל כך ושהוא ייחודי ל"נובה ג'ויה". נזיד האיכרים הטוסקני, שהוא מנת הדגל של המסעדה, הוגש בקדרה אדומה יפהפיה. הוא הכיל עיסה סמיכה, בעלת טעמים דומיננטיים של שעועית לבנה, מנגולד, ירקות ושמן-זית - מנה חורפית כיד המלך, המזינה כארוחה בפני עצמה.
קמצנות ויומרנות
משהגיע תורה של העיקרית, נפל הפור על חזה-עוף בג'ינג'ר, בתוספת תפודים מאודים בתנור. המנה נתברכה בנדיבות, הייתה עשויה כהלכה וטעימה למדי. לעומתה איכזבה במעט המנה של פסטה-טורטליני בערמונים, שהייתה אומנם טעימה, אבל הוגשה בקמצנות מרובה, שלא הצדיקה את מחירה.
מאכזב עוד יותר היה הקינוח. משום מה הוא נשא את שמה היומרני של אמלפי. השד יודע מה לאזור החוף המקסים של דרום-איטליה ולקציפה הבלתי-מזוהית שבאה אל פינו. היא הכילה ברובה קצפת רגילה, בטעם תפל של קליפת-לימון, על מצע של ביסקוויטים מעוכים. משהו בנוסח דייסה דביקה ותפלה, שתינוקות של בית רבן היו, מן הסתם, מיטיבים להכין במו ידיהם. חזקה על דינו סרטיראני, השף האיטלקי המיתולוגי לשעבר של ג'ויה, שלא היה נותן לאמלפי ציון עובר. לתשומת-ליבו של השף הנוכחי, אליאב גולדנברג!
את טעמה לזרא של הקציפה התפלה הצלחנו להפיג בעזרת אספרסו כפול ובקבוק סודה של סן פלגרינו. לפחות בשני אלה חשנו את טעמה האמיתי של איטליה. על הארוחה כולה שילמנו 280 שקל, כולל תשר של 15% לשרות אדיב, אבל איטי מדי.