אחרי נסיעה של שעתיים וחצי מרבת-עמון, הגענו לגבול הסורי. תושבי האזור, בדווים ברובם, משׂתכרים סכום שמשתווה לכ-400 שקל בחודש, אבל הפרצופים המחייכים שנראים בצדי הדרכים מוכיחים שלא צריך משכורות עתק כדי להיות מאושרים. "יש משפחות שמחזיקות באדמות רבות ובשטחים ענקיים ששווים הרבה כסף. אבל הבדווים לא יודעים לחיות כמו שצריך", קובע עיסא הנהג. "הם רגילים לעבוד קצת בשדה, לרעות צאן, ולעשן נרגילה. יש כאלה שקונים לעצמם מכוניות מפוארות, אבל עדיין גרים באוהלים".
המילים "סוריה – עשרה קילומטרים" זהרו באותיות לבנות על גבי שלט ירוק. פנינו לעיר רמת'א, שנמצאת פחות משני קילומטרים מהעיר הסורית דרעא. "נפגוש חבר שלי, והוא ייקח אותנו למקום שממנו אפשר לראות בקלות את בתי העיר הסורית", הציע עיסא.
דרעא הייתה הסנונית הראשונה של המאבק נגד בשאר אל-אסד. תושביה היו נתונים תחת מצור במשך חודשים, כשכוחות הצבא הרבים שהגיעו לעיר חסמו את הכניסות והיציאות ממנה ואליה, בניסיון פשוט להרעיב את התושבים ולדכא את המרד. מאות הרוגים נספרו במהלך עימותים עם הצבא, והדבר הוביל לזרם משמעותי של פליטים שניסו להימלט לירדן.
"כשהיו עימותים עם הצבא, הייתה תנועה של הרבה אנשים לכיוון ירדן", סיפר לי רוסאן, תושב העיר רמת'א, כשהוא מצביע על שיפולי הדרכים המוליכות מדרעא לעירו. "אתה רואה את אזור המפעלים? שם ראינו אותם מגיעים אלינו במהלך שעות היום. במהלך הלילה, יכולנו לראות מהבית את האורות של הירי ולשמוע את הכלים הכבדים של הצבא הסורי.
"פגשנו הרבה פליטים שחצו את הגבול ושמענו מהם סיפורים על מה שהתרחש שם. למרבה הפלא, הרבה אנשים שברחו מדרעא בגלל המצב חזרו אליה אחרי שהעסק נרגע. גם כשהם היו פה, הם לא דיברו בגנותו של אסד, הם אמרו בפירוש שהם מצביעים וימשיכו להצביע למפלגת הבעת', שהיא מפלגת השלטון, על-אף שהם יודעים שמי שעומד בראשה הוא בשאר אל-אסד, הנשיא".
השיחה נקטעה כאשר שתי נשים לבושות בלבוש מסורתי נכנסו למטע הזיתים שממנו השקפנו על העיר דרעא. רוסאן רץ לקראתן ומיהר לקבל את פניהן. "הן נשותיו של דודי, אחת בת 65 והצעירה בת 60", הסביר לי והכיר לי אותן. אחרי שיחה של כמה דקות ומסע שכנועים, הן הסכימו גם להצטלם, כשהן נבוכות מהאירוע ומדקת התהילה של חייהן.
מאוחר יותר, בביתו, רוסאן בן ה-31 הוסיף פרשנות משלו לאירועים בסוריה ולמה שעתיד להתרחש שם. "למרות מה שהעולם חושב, המצב בסוריה שונה מזה של מצרים ולוב. שם המרד נגד השליטים המושחתים וההפיכה העממית היו כתוצאה מהתפרצות פנימית. במצרים, הצעירים יצאו לרחובות וההפגנות הגיעו למספרים אסטרונומיים. בלוב, המלחמה הממשית בין כוחות המורדים לאנשיו של מועמר קדאפי היו הגורמים לסיום המשטר.
"בסוריה המצב הוא כזה שגורמי האופוזיציה והמנהיגים שלה עדיין נמצאים בחו"ל, ומשם הם מדברים ומצהירים הצהרות. הם מפחדים מבשאר אל-אסד ויודעים שהוא עדיין מחזיק במושכות השלטון וההנהגה בצורה מוחלטת וברורה. הם גם מרגישים שעדיין אין תנועה גדולה ומשמעותית של אזרחים סורים ברחובות כמו בכיכר א-תחריר, כזו שתצליח לעשות את השינוי. לכן, לדעתי שלטונו של אסד עוד יציב למרות הסנקציות של מדינות ערב והליגה הערבית. אבל זה רק מה שאני חושב".
עלי, חברו ותושב העיר מפרק, הצטרף לשיחה והוסיף גם הוא את דעתו: "צריך להבין שסוריה תלויה ברוסיה. כל עוד לפוטין יש אינטרסים לשמור על שלטונו של בשאר אל-אסד, זה מה שיקרה".
ציינתי בפני יושבי השולחן את העובדה שפרויקט הענק של הרחבת נמל טרטוס, אחד הנמלים המרכזיים של סוריה, מומן בידי הרוסים כדי לאפשר לספינות קרב רוסיות לעגון בנמל. עלי הנהן, "על זה בדיוק אני מדבר. לרוסיה יש אינטרסים בסוריה ובממשל הנוכחי במדינה, לכן היא בעצם מגִנה על אסד. היא הגב שלו".