בית המלוכה הסעודי פיתח לאורך השנים שיטות מגוונות לעקיפת החוק האמריקני האוסר שתדלנות ישירה מצד ישות מדינית זרה בארה"ב. אחת מהן היא נשק הנפט. נקודת ציון חשובה בעניין הייתה שנת 1971 כשהסעודים הצטרפו עם מדינות ערב נוספות למהלך שהוביל מעמר קדאפי כשהכריז כי מדינות אלה יקבעו את מחירי הנפט ולא החברות המערביות האחראיות על תפוקתו.
ב-1971 ארה"ב פרשה מהסכם ברטון-ווד (הסכם בין המדינות המפותחות שקבע את שערי החליפין ביניהן), והדולר שעד אז שערו היה צמוד למחירי הזהב, עבר פיחות חד. אופ"ק שהכנסותיו היו בדולרים הגיב מיד בהעלאת מחירי הנפט.
האירועים בתחילת שנות ה-70 שינו את מבנה שוק האנרגיה העולמי ואת יחסי הכוחות בו. באפריל 1973 ביטלה ארה"ב מכסות על ייבוא הנפט וכתוצאה מכך הביקושים עלו בצורה חדה. ערב-הסעודית, אחת הספקיות המובילות של הזהב השחור, כמובן הרוויחה מכך. חוץ מהרווחים הכספיים, הסעודים הבינו שיש להם נשק חזק שבאמצעותו ניתן להשפיע על מדיניותה של ארה"ב שלא יכלה להסתמך עוד על מקורותיה והחלה להיות תלויה בנפט זר.
הנשק הזה הופעל בכל עוצמתו במהלך מלחמת יום הכיפורים. המגעים הסודיים על אספקת נשק אמריקני לישראל הנתונה בסכנה קיומית התנהלו במקביל למשא-ומתן עם מדינות המפרץ על מחירי הנפט. כשלערבים נודע על סיוע אמריקני לישראל, הם פתחו במלחמת נפט. הסעודים ואחריהם מדינות ערב נוספות צמצמו את תפוקת הנפט ולבסוף נעצרה כליל אספקתו לארה"ב.
האמברגו הערבי פגע פגיעה קשה בכלכלה האמריקנית והחמיר עוד יותר את מעמדו הציבורי של הנשיא ניקסון שהיה מסובך בפרשת ווטרגייט. הסעודים היו מעודדים מכוחם העולה אך בסופו של דבר נבהלו מכך שהאמברגו יפגע גם ברווחיהם, ועם חתימת הפסקת האש בין ישראל למצרים האמברגו הוסר. בד-בבד, חלקו של בית המלוכה במונופול הנפט הסעודי 'ארמקו', שהיה בבעלות משותפת עם אמריקנים, עלה ל-60%. עד לשנת 1980 הסעודים רכשו שליטה מלאה בו.
התלות של ארה"ב בנפט מסעודיה נוצלה גם למטרות פנים. המלך פייסל ביקש סיוע אמריקני בפיתוח תשתיות במדינתו. הנשיא ניקסון נענה ברצון והתקבל בכבוד מלכים בביקורו בממלכה. במהלך הביקור הוחלט על הקמת ועדה כלכלית משותפת. זאת לא הייתה סתם ועדה. הגוף הזה שהתקיים עד שלהי שלטונו של קלינטון הקים בעזרת מומחים אמריקניים תשתית כלכלית מודרנית בסעודיה – ממערכת בריאות וכבישים ועד למוסדות פיננסיים. הציבור האמריקני לא ידע על הוועדה הזאת, והסיבה המרכזית לכך היא שפעילותה מומנה על-ידי הסעודים, והקונגרס מעולם לא פיקח עליה. ללא פיקוח הקונגרס, הוועדה הרשתה לעצמה, בין היתר, להפלות יהודים בהתאם לדרישות החוק הסעודי. עם זאת, כשהיה צורך עסקי, הסעודים ידעו להתגמש ועצמו עין. בזכות הפרגמטיות הזאת היה יכול הנרי קיסינג'ר לבקר בממלכה בחופשיות.
אפקט האמברגו בשנת 1973 לא התפוגג גם שנים רבות אחר כך, והפחד ממנו המשיך ללוות את הממשלים האמריקניים. בשנת 2001 גינה הנשיא
ג'ורג' בוש את ערפאת והצדיק את ישראל שסירבה לנהל משא-ומתן בצל הטרור. התגובה הסעודית הייתה מיידית. הנסיך באנדר, השגריר הסעודי באותם ימים, איים כי ארצו תצמצם את תפוקת הנפט במיליון חביות ביום. בוש לא נשאר אדיש ושלח מכתב לנסיך עבדאללה, שליט סעודיה בפועל דאז. הנשיא ציין במכתבו את דאגתו לעניין הפלשתיני ומחויבותו להקמת מדינתם העצמאית.
משפחת סעוד השולטת בממלכה מחזיקה עם 4 משפחות סעודיות נוספות המקורבות לשלטון ב-60% מעתודות הנפט בעולם. כשהמשפחות הללו מבקשות מהממשל האמריקני טובות מסוימות, בוושינגטון משתדלים להקשיב.