"מפרץ אילת הוא מפרץ קטן מאוד, בסה"כ 12 ק"מ חוף", אומר דורון נסים, מנהל מחוז אילת וערבה של רשות הטבע והגנים. "ובשטח זה נמצאות שוניות האלמוגים, שמבחינה אקולוגית יש להן ערך גדול ביותר. רק לדוגמה, בסלע אחד של שונית יש מגוון אקולוגי גדול יותר משיש בכל מדינת ישראל". שוניות האלמוגים עלו למודעות הציבור בשנים האחרונות בשל דעיכתן המתמשכת, שבין השאר הובילה לפינוי המתוקשר של כלובי הדגים ממפרץ אילת, בטענה שהגידול הצפוף פוגע באיכות המים וממית את האלמוגים. אף שמדובר בנכס טבע ייחודי במדינת ישראל שלאחר החזרת סיני, שוניות האלמוגים האילתיות, אותן לגונות קרירות שסביבן נבנתה תיירות העיר, נמצאות עדיין בסכנה מתמדת וסובלות מפגיעה מתמשכת. כן, מדינת ישראל ממשיכה בהתנהלותה התמוהה בכל הקשור להצלת אלמוגי המפרץ, אף שלכל הדעות הם שכיות חמדה ייחודיות (שוניות אילת הן שוניות האלמוגים הצפוניות בעולם). "שונית אלמוגים זהה ליער גשם מבחינת השפע הביולוגי", אומר דורון נסים מרשות שמורות הטבע, "ומפרץ אילת התברך בשוניות וערכי טבע שעליהם מתבססת תיירות הים והצלילה בעיר. הבעיה היא שהדיג במפרץ אילת הקטן חוקי לחלוטין, בעידוד משרד החקלאות". נסים מדגיש: "קיים דיאלוג טוב מאוד בינינו ובין הדייגים. הם צריכים להתפרנס, ובכל זאת הצלחנו להקטין את מספר הדייגים המקצועיים, אבל בסופו של דבר נגרם נזק כבד. למרות שהדייגים פועלים בחוף הצפוני ולא ליד שמורת חוף אלמוג, שהיא מוגנת, הרבה דגים גדולים, כמו כרישים, כרישי לווייתן או צבים שמשוטטים בכל המפרץ, נתפסים ברשתות האלה ומתים". אנשי שמורות הטבע הופתעו כאמור לגלות כמה רשתות ישנות זרוקות במצולות, כאשר הם צללו בשבוע שעבר להוציאן. "למרבה הצער מצאנו דגים נדירים ומוגנים שהסתבכו בהן ומתו. דג מת הוא לא כמו צבי שחוט, זה לא מזעזע את דעת הציבור כל כך. בעלי החיים הימיים גם לא צועקים והמים מכסים את הכול, אבל זה ציד לכל דבר. וזה ציד סתמי שנגרם בגלל הזבל הזה שזרוק במים". את הזבל הזה, אגב, אין אישור לאנשי רשות הטבע והגנים לאסוף ללא רשות מהדייגים. כפי שמסביר פקח המפרץ, אבי גדליה: "אין היום במפרץ אילת, וגם בים התיכון, שום הגבלה על הדיג החוקי, במובן של פרישת רשתות. למעשה, הדייגים יכולים לפרוס מאות מטרים של רשת ולהשאיר אותה ימים שלמים ללא בדיקה או לגדר לעצמם שטח במאבקים טריטוריאליים, כפי שהיה בעבר, או להפקיר רשת שהסתבכה או נשחקה – ואני לא יכול לומר להם מילה. העובדה שבינתיים נתפסים בה בעלי חיים נדירים ומוגנים ומתים היא מובנת מאליה, ואין לי מה לומר. יש עוד הרבה מאוד רשתות זנוחות לצד אלו שפינינו, אבל הדייגים לא אישרו לנו להוציא אותן. לחלוטין אין לנו מילה בכל הקשור לזה".

גדליה מסביר את הפרדוקס בשמירת הטבע במפרץ: "אם אני תופס דייג עם ערך טבע מוגן בסירתו, אני יכול לתת לו קנס. אבל אם הוא השליך אותו למים אחרי שנתפס, הוא פעל לפי החוק. יותר מכך: יש כשמונה דייגים במפרץ, מהם אחד שהדיג הוא פרנסתו העיקרית. לצִדם יש מאות דייגים חובבים. אני יכול לתת להם קנס על שליית אלמוג או רכיכה או דג מוגן, אבל כשהם זורקים עוגן ומנתצים בלט-אלמוגים שנבנה במשך עשרות שנים, אין לי מה לומר, משום שהם פועלים בשטח חוקי". לדברי הפקח, "כל ספינת קזינו שיוצאת למים וזורקת עוגן פוגעת בטבע, ואם יש זרם, העוגן שלה מסתובב במים וטוחן את כל האלמוגים סביבו. מה שצריך היה לעשות, אם היינו רוצים לשמור את ערכי הטבע במפרץ, זה שיתוף פעולה של משרד התחבורה ומשרד החקלאות לגיבוש תקנות מתאימות. למשל, לאסור על הטלת עוגן לפחות 700-500 מטרים מהחוף, ולאפשר דיג רק בעומק הים ולא קרוב לחוף". למעשה, שמורת ים האלמוגים מגינה כיום רק על חלק מהאלמוגים ומבעלי החיים הימיים הנמצאים בראש מפרץ אילת. שוניות אלמוגים נמצאות בכל המפרץ, וגם בחוף הצפוני קיימים בלטי אלמוגים. כפי שמסביר אקולוג מפרץ אילת ברשות הטבע והגנים, ד"ר אסף זבולוני, שוניות לא פחות מפותחות מאלה הנמצאות בחוף אלמוג נמצאות בעומק רב יחסית של כ-60 מטרים לאורך קו החוף של אילת, ואלה, רק משום שחלקן לא נמצא בתוך שמורת טבע ימית – כמעט אינן מוגנות. "שוניות העומק מוכרות פחות לציבור הצוללים, אבל אלה שוניות מפותחות ויפות", אומר ד"ר זבולוני. "לצערנו, שוניות כאלה נמצאות גם באזור שהדיג מותר בו, והרבה פעמים האלמוגים ובעלי חיים מוגנים ונדירים נפגעים מהדיג הזה. אלה שוניות חשובות מאוד, ומכיוון שחלק גדול מהן לא נמצא בתוך שמורת טבע ימית, אין מי ששומר עליהן. יש שונית עמוקה חשובה שנמצאת מול הנמל, אך לצערנו היא לא זכתה לקבל הגנה של שמורת טבע". לדבריו, גם בחוף הדקל, בפינה הצפון-מערבית, יש שונית עמוקה יפה מאוד. "בגלל שהן עמוקות יותר הן זוכות לתנאים יציבים יותר, שמשפרים את מצבן ביחס לשוניות הרדודות. לדעתי, במפרץ אילת נושא שמירת השוניות חייב להיות בראש סדר העדיפויות. אני מבין את הדייגים, אבל כשאני חושב על הנזק שנגרם לשונית האלמוגים, לצבי הים ולכרישים שנמצאים בסכנת הכחדה עולמית, אני מגיע למסקנה שבמפרץ אילת, דיג ברשתות הוא דבר לא סביר. על מה העיר מתקיימת אם לא על האלמוגים? אם זה היה תלוי בי, הייתי אוסר, או לפחות מגביל, את הדיג במפרץ לדיג בים הפתוח".

דורון נסים מגבה את האקולוג שלו. "מבחינה מקצועית עקרונית, אין מקום לדיג במפרץ אילת. כמובן, יגידו לך ש'בעקבה יש 200 דייגים ואצלנו יש רק בודדים'. זה נכון, יש גם התחממות גלובלית, סערות בים ועוד הרבה גורמים שפוגעים בשוניות, אבל הם לא בשליטתנו. נכון להיום הדיג, ולא פחות ממנו פסולת הדיג, כמו אותן רשתות שאין לי בכלל רשות להוציא אותן בלי אישור מהדייגים, מהווים נזק". נזק חמור לא פחות מכך, מסביר מנהל מחוז אילת והערבה, נגרם מדברים של מה בכך: שקיות ניילון למשל. "כל שקית כזו שנחה על אלמוג ממיתה אותו. לא חסר זבל שנכנס למים. למזלנו יש גופים ציבוריים כמו 'נוער שומרי המפרץ' שפועלים לנקות את המפרץ וצוללים אחת לחודש למבצע ניקיון, וגם אנחנו מצטרפים". אגב, לדברי האקולוג זבולוני, ההנחה הוותיקה כי שוניות אלמוגים נהרסות בגלל צוללנים כבר איננה מהותית. "היום אנחנו יודעים שהפגיעה של הצוללנים היא זניחה יחסית לדברים אחרים. זו הסיבה שאנחנו לא פועלים לאסור צלילה בשוניות של השמורה. הפוך, במידה רבה יש צד חינוכי לצלילה ולהכרת האלמוגים". לדברי הפקח בני גדליה, ניתן היה לכאורה, לו מישהו רצה באמת, לשנות את המצב במפרץ מקצה לקצה. "רק דייג אחד או שניים באמת מתפרנסים מהדיג במפרץ. זה לא שיש פה כפר דייגים רומנטי. ניתן היה לפצות את החבר'ה האלה ולגמור עניין, או לכל הפחות להשקיע בפיתוח דיג בים הפתוח, הרחק מהשוניות. בנוסף, היום, עם ה-GPS שיש בכל כלי שיט, ניתן היה למפות את השוניות בכל המפרץ ולחוקק חוק שמחייב הטלת עוגן רק בשטחים שמותרים במפה. זה כלל לא קשה לעשות מיפוי כזה, צריך רק די אנשים וגב של משרד התחבורה, ואפשר לשנות את המציאות באופן משמעותי לטובה".