המחזה "גליליאו" שעיבד עידו ריקלין מאיר תופעה שחוזרת ונשנית בהיסטוריה של התרבות: ממציאים דגולים נחשבים למורדים בקיים, ובמקרה הטוב - למשוגעים. המצאת הטלסקופ של גליליאו (מעניין כמה ילדים ונוער יודעים על כך כיום?) שאנו עדים לה על הבמה בצורה הכי מציאותית, היא שאימתה את תורתו של קופרניקוס על היות כדור הארץ אחד מכוכבי הלכת שסובבים סביב השמש. והשמש אינה מרכזו הסטאטי של העולם. הדבר היווה סטירה להגמוניה הנוצרית, ולתאוריות שלה על היות הכוכבים קבועים במקומם בתוך כדור זכוכית. הפיגור במחשבה היה והינו נחלת המימסדים הדתיים, שבהאחזותם בהתאבנות המחשבה הם מנסים לשמר את שליטתם במחשבת בני האדם.
מחזה עדכני כאילו נכתב היום
למרות שהמחזה נכתב בראשית המאה העשרים, הוא עדכני כאילו נכתב היום. כי גם כיום הבורות שולטת במיגזרים רבים, במיוחד הדתיים, וגם במחוזותינו - הללו מדירים עצמם לא רק ממילוי חובותיהם האזרחיות, אלא גם מהאפשרות ללמוד מדעים, שפות, היסטוריה ושאר מקצועות המרחיבים דעתו של אדם. כל זאת - בניגוד גמור לדברי הרמב"ם שציווה על היהודים לעבוד, ולא להפוך את לימוד התורה למקור הכנסה.
אמיר קריאף כגליליאו בכל שלבי חייו - מאז היה צעיר החולם לגלות תגליות שישנו את החשיבה הקפואה והמיושנת, ויביאו עמם גם הכרה בהישגיו שתתוגמל בהתאם - נגזר עליו לחיות כעני מרוד, וכשסכנת מוות על המוקד בידי האינקוויזיציה תלוי מעל לראשו. קריאף עושה את התפקיד כאילו חי אותו ממש. המונולוג המסיים שלו, בערוב ימיו, הוא שיאו של המחזה. ועדיין, עם כל הישגיו במחזה, יש לקריאף עוד נתח עצום מכשרונותיו שטרם ניתנה להם ההזדמנות להיחשף. עושר יכולותיו עדיין מחכה לחשיפה.
וירג'יניה, בתו המקסימה בעלת קול הזמיר - יונית טובי (פיאף), ומנהלת משק ביתו עדוה עדני, גם היא מענגת בקולה היפהפה בשירתה, עושות כל שביכולתן כדי להמתיק את גורלו המר. כך גם תלמידו הנאמן והמסור תום חגי, שמחצין שפע חום ורגש כלפי מורו הנערץ, ואינו שש כשהלה מתכחש רשמית לתגליותיו - רק על-מנת להישאר בחיים.
הזדמנות לכל שחקן להוכיח את יכולותיו
לראשונה בחיי כה נהניתי מהצגה, למרות שבה ממלאים כל השחקנים, לבד מקריאף, כמה תפקידים במחזה. כי כאן, עידו ריקלין, כמו קוסם המלהטט עם אביזריו - מלהטט עם השחקנים, בכך שהוא מאפשר לכל אחד להופיע בכמה זהויות שונות (שהודות לעיצוב התלבושות המרהיב ויוצא הדופן של נטע הקר, הזקנים והפיאות - אתה כמעט לא מזהה אותם). וכך, ניתנת לכל אחד משלל השחקנים המנוסים והמוכשרים ההזדמנות להוכיח את יכולותיו הרבגוניות.
כך אמורים הדברים לגבי רודיה קוזלובסקי (כקרדינל האינקוויזיטור המרשים, כסנטור ונציאני, כאיכר וכשומר גבול ועוד) - שמדגים מה פירוש שחקן ברמה העילאית, שאין גבול ומיגבלות למשחקו. כך גם יוסי צברי, שמדהים בכל שפע הדמויות הכה שונות שהוא מגלם, ועושה את אחד התפקידים הבולטים בקריירה שלו בכלל ובהצגה בפרט. כך גם גיא אלון הנפלא (שאף עיצב את התנועה) כקרדינל ובהמשך כאפיפיור, כילד, כתלמיד לשעבר של גליליי, והשיא הקומי - כמטרוניתה מחצר הדוכס. אורן כהן הצעיר, זוכה פרס התיאטרון, מעמיד במשחק כנה דמויות של סנטור, נזיר, מזכיר כנסיתי וקוזימו דה מדיצ'י המבוגר. (את מדיצ'י הצעיר בן התשע, שליט פירנצה, מגלמת בחן ובקסם שובבי יונית טובי). וכן ירמי רייך החביב כלודוביקו, ארוסה של וירג'יניה גליליי, תיאולוג, נזיר זועם וכילד.
חושפת את כל זוויות המשחק האפשריות
הודות לבימויו הקלאסי, העשיר והמתוחכם של עידו ריקלין, מצליחה הצגה זו לחשוף בפני הקהל את כל זוויות המשחק האפשריות הגלומות בכל אחד מהכוכבים המשחקים בהצגה. כי כולם כבר קנו להם שם בתיאטרונים הרפרטואריים, אף כי לעתים בתפקידי טייפ-קאסטינג. ואילו הפעם - הרבגוניות בתפקידים יוצרת עושר של אפשרויות תיאטרליות, בתוך תלבושות תקופתיות של המאה השבע עשרה, תוך הקפדה בהן על פרטי הפרטים, אותן עיצבה נטע הקר. התפאורה של טליה אוטולנגי מתמקדת בהמצאותיו של גליליאו, תוך שימוש בפנסים בגדלים ענקיים עד קטנים לצורך המחשת מערכת השמש. התאורה של עדי שמרוני והמוזיקה של דורי פרנס מוסיפים את הצבע והאווירה הנכונים.
תיאטרון באר שבע, שמתמיד בעקביות בהעלאת הצגות משובחות חוויתיות, מבלי להתפשר על איכות וטיב, מבסס עם הצגת "גליליאו" את מיקומו בצמרת התיאטרון הישראלי. הצגה המתבקשת להיות מוצגת בפני תלמידי תיכון, בשל התוכן והידע שיעשיר אותם.