טרור בחסות המערב

יש להניח שפרטים בנוגע לסיוע שקיבל מראח עוד יתבררו במהלך חקירת פעילותו הרצחנית, וייתכן שאת חלקם הוא לקח אתו לתחתית הגיהינום ולעולם לא נדע עליהם. בינתיים, יש המנסים לענות על שאלה חשובה לא פחות - באיזו חממה צומחים אנשים כמו מראח? האוכלוסיה המוסלמית של צרפת מונה כ-5-6 מיליון אנשים, הקהילה המוסלמית הגדולה באירופה. מדובר בהערכות בלבד, שכן החוק הצרפתי אוסר התייחסות לשיוכם הדתי של האזרחים. בשנה שעברה פרסם מכון מונטיין לחקר החברה הצרפתית בפריס דוח עב קרס על מצבה של האוכלוסיה המוסלמית, שהפיק בעבורה ז'יל קפל, מומחה בעל שם עולמי לענייני איסלאם. על-פי הדוח, המוסלמים בצרפת עניים ברובם, אינם משתלבים בחברה הצרפתית ואוכלוסייתם עומדת בפני פיצוץ חברתי. מחקרו של קפל טוען שמוסדות איסלאמיים בצרפת מעודדים בדלנות מהמדינה והקצנה דתית. על-פי קפל, המגמה הזו יוצרת "חברה חדשה של מאמינים מוסלמיים", המורכבת בעיקר מבעלי הכנסות נמוכות בלתי משכילים. גורמים זרים, כמו טורקיה ומדינות המפרץ, אומנם תומכים בחברה הזו, אך אינם תורמים לשיקום אמיתי של שכונות העוני.

מאז סיום מלחמת העולם השנייה, מדינות אירופה, וצרפת יותר מכולן, קלטו גלי הגירה המוניים מהמזרח התיכון. המהגרים זכו לאזרחות ולסיוע כספי מרשויות המדינה. לדעת רבים הקצבאות ששולמו למוסלמים בצרפת ובמדינות מערב אחרות רק העמיקו את מצבם העגום ואת ניכורם מהחברה. לדעה הזו שותף גם הפרשן הכלכלי, דניאל מיטשל מארה"ב. כך כתב מיטשל בבלוג הפופולרי שלו זמן קצר לאחר הפיגוע בטולוז: "אינני חסיד גדול של סיוע סוציאלי, בין היתר בגלל חיבתי למשלמי המסים, אבל גם כיוון שקצבאות מסבסדות עוני והן מלכודת של חיי עוני וייאוש". מיטשל ציטט את כריסטיאן אֶטלין, עורך דינו של מראח, שאמר שלמרשו היו חיים דומים לרוב בני הנוער המתגוררים בשיכוני העוני של צרפת, וכמו רבים אחרים הוא השתייך לעולם הפשע מאז גיל 17. "אמו לא יכלה להשגיח עליו, אביו נעדר לחלוטין מחייו, ולדברי אחותו, גם לה לא הייתה השפעה עליו", צוטט אֶטלין. תובנותיו של מיטשל בעניין חדות מתער: "האם זה לא אופייני? לא רק שירותי הרווחה, אלא גם הדיור הממשלתי ומערכת החלוקה כולה מגויסים להקל על היעדרות האב". התמונה הזו אכן אופיינית ולא רק בצרפת. על-פי מחקרו של העיתונאי האמריקני-יהודי, דניאל פייפס, המהגרים המוסלמים בדנמרק הם כ-5% מאוכלוסייתה, והם מקבלים כ-40% מכלל קצבאותיה. בשנת 2007 פורסם בשווייץ שתשלומי הקצבאות למשפחות מוסלמיות במדינה עומדים על כ-7 מיליארד דולר בשנה. אולם תשלומי קצבאות במערב לא רק מזינים את בתי הגידול של הטרור האיסלאמי, אלא הפכו זה מכבר לחלק ממקורות המימון שלו. בבית משפט בלונדון הורשעו לאחרונה כמה אנשים בתכנון פיגועים על אדמת בריטניה ובחבל קשמיר שבהודו. אחד המורשעים הוא אוסמן חאן, תושב בריטניה ממוצא פקיסטני. באחד הדיונים במשפטו הוצגה הקלטת דבריו של חאן על גיוס כספים למימון הפיגועים, ובה נשמע חאן אומר לשומעיו שמוסלמי בריטי יכול לממן פעילות חבלנית באמצעות דמי האבטלה.

גם אחמד רסאם האלג'ירי, שהגיע לקנדה בשנת 1994 כפליט, פעל במתווה שדיבר עליו חאן. באמצעות כספי הסיוע שלו הוא מימן הכנת פיגוע בשדה התעופה בלוס אנג'לס בשנת 1999, שב"ה לא יצא לפועל. אך מתברר שלא רק דגי רקק כמו מחמד מראח, אחמד רסאם או אוסמן חאן השתמשו בשיטה הזו, גם בכירי אל-קאעידה באירופה עשו זאת. אחד מהם הוא השייח' אבו קתאדה, מטיף ירדני קיצוני השוהה בבריטניה מאז שנת 1993. אבו קתאדה, המכונה "יד ימינו של בן-לאדן באירופה", היה כלוא בבריטניה מאז שנת 2005, ובירדן הוא נידון למאסר עולם שלא בפניו והם דרשו את הסגרתו. בלונדון היו מוכנים להיפטר מתפוח האדמה הלוהט בשמחה, אולם בית הדין האירופי לזכויות אדם פסק שלא זאת בלבד שאבו קתאדה לא יוסגר לירדן "עד שיובטח לו שם משפט הוגן ולא ייגרמו עינויים", אלא גם קבע שמעצרו בבריטניה בלתי חוקי ומפר את זכויותיו וכי יש לפצותו ב-2,500 לירות שטרלינג. אולם אבו קתאדה לא רק הטיף, אלא גם עמד בקשר ישיר עם חלק ממארגני הפיגועים במגדלי התאומים. נוסף על כך, במהלך חקירותיו הרבות בסקוטלנד יארד התגלה שהמלומד האיסלאמי החזיק חשבון סודי, ובו הופקדו 270,000 דולר, וכפי הנראה הם לא נועדו למימון מאבק למען שימור הסביבה. יש לציין שאבו קתאדה קיבל בבריטניה מקלט מדיני, ובמעמד כזה הוא פטור ממסים, זכאי לסיוע ממשלתי ולדיור מסובסד. הקצבאות שקיבל השייח' עלו למשלם המסים הבריטי כ-500,000 אירו. גם המטיף הטורקי, מטין קפלן, נהנה ממעמד פליט אך במדינה אחרת - גרמניה. המדינה המארחת שילמה לו בין השנים 1983-2004 סיוע בסך 2 מיליון מארק. חלק גדול ממנו הוא הפנה למימון ארגונו הקיצוני Kalifatsstaat בעיר קלן ולקבוצות המקורבות לאל-קאעידה בטורקיה, ובין היתר הוא תכנן לפוצץ את קברו של אתאטורק. בסופו של דבר הוסגר קפלן לאנקרה ונידון למאסר עולם בשל הדרישה הגרמנית שלא לגזור עליו עונש מוות. בשונה מאחרים, זכריה מוסאווי לא השתמש בכספי סיוע למימון פעילות טרוריסטית. מוסאווי נולד בצרפת במשפחה של מהגרים ממרוקו. הוא היגר בהמשך לבריטניה וכ"מקרה סוציאלי" זכה למגוון קצבאות שבאמצעותן מימן את לימודי הכלכלה שלו באוניברסיטת לונדון, וכשסיים את תוארו האקדמי פתח מוסאווי עסק מכובד. עד כאן מסלול חייו נראה כמסלול נורמטיבי, אך הכנסותיו מימנו את פיגוע ה-11 בספטמבר. מוסאווי הוסגר לבסוף לארה"ב ונידון למאסר עולם.

מתברר שאישה מוסלמית היא גם מקור הכנסה לא אכזב. העיתון Toronto Sun דיווח בשנת 2008 שבעלי משפחות מוסלמיות רבות בקנדה נהנים מהכנסות נאות בעבור נשותיהם המובטלות. במקרים מסוימים המצב חמור עוד יותר, בהתחשב בעובדה שבמשפחות רבות נהוג ריבוי נשים. אישה מוסלמית ממוצעת בקנדה עם ילד מזכה את בעלה בתשלום בסך 1,500 דולר בחודש. מצב דומה שורר ברוב מדינות המערב ובאל-קאעידה ידעו לנצל אותו. בשנת 2010 ממשלת בריטניה החליטה להטיל מגבלות חמורות על תשלום קצבאות לנשות המעורבים בטרור. ההחלטה התקבלה בעקבות ידיעות מודיעיניות שרעיותיהם של 3 מבכירי הארגון הרצחני עמדו בקשר על בעליהם המבוקשים, וייתכן שהעבירו להם חלק מקצבאותיהן. גם הפעם בית הדין האירופי התערב ופסק שהחלטת הממשלה הבריטית אינה פרופורציונלית. התערבותו של בית הדין האירופי במלחמה בטרור היא ללא ספק כאב ראש למי שמנהל אותה, אך זהו כנראה רק סימפטום לבעיה חמורה יותר. המערב מגלה במלחמה הזאת רפיון ידיים וחולשותיו מנוצלות לרעה. לפני שמחפשים אחר מקורות מימון לטרור במקומות עלומים, על המערב לעשות בדק בית יסודי בין כתליו.