מישהי שלחה אלי מייל עם הכותרת "אחד הטורים המרגשים שקראתי בחיי. חייבת לשתף אתכם".
קראתי וזה קטע באמת מרגש. אוריאנה מלמד כותבת על אימא שלה. הנה הוא אם תרצו לקרוא. כדאי, נדיר:
[קישור]
אני זורם בקריאה והגיע הרגע בו אמרתי לעצמי: לא. לא, לא.
אוריאנה כותבת שאימא שלה הודיעה לה בילדותה כי: "הלקח היחיד שלה משנות הכיבוש והגטו והרציחות והאובדנים והפחד, וכל הסיפורים האיומים ששמעתי בילדותי המוקדמת, הוא שצריך להיות בני אדם טובים יותר. לא חזקים יותר, כי בסופו של חשבון העוצמה לא תנצח כי אם הטוב".
מדוע אימא של אוריאנה פוגעת ככה במי ששיחרר אותה מן הנאצים? העוצמה שיחררה אותה, לא בני אדם שישבו בחיק משפחותיהם והיו טובים יותר.
רצוי מאוד להיות טוב, זו שאיפה נעלה ואני גם בטוח שהעולם יהיה טוב יותר. אבל בסופו של דבר לא הטוב ינצח אלא העוצמה. זאת אומרת, שהטובים שיש להם עוצמה ינצחו את הרעים שיש להם עוצמה.
רק ככה ניצחו את הנאצים. חיילים בריטיים ואמריקניים הסתערו בעוצמה מעוררת פלא על חופי נורמנדי בצרפת. חיילים רוסיים לחמו בעוצמה בערים קפואות בעקשנות חסרת תקדים. טייסים הפילו מטוסים גרמניים, טייסים אחרים הפציצו ערים גרמניות ומלחים בצוללות הטביעו אניות מלאות מלחים גרמניים. חלק מהאנשים המסתערים כדי להציל את אימא של אריאנה היו טובים, חלקם היו מוגדרים על-ידי אימא של אריאנה כלא טובים. בכל מקרה: לא טוב ליבם ניצח את הנאצים אלא העוצמה שלהם.
אני חותר כל יום להיום טוב ולעשות את העולם לטוב, אבל אני לא משקר לעצמי ולא לילדים שלי: עוצמה הצילה אותנו. עוצמה שלא הייתה לנו, וזה עושה את לקח העוצמה לחשוב עוד יותר. עלינו, ועל האימא היקרה של אריאנה, לומר תודה לנצח נצחים לא לאנשים הטובים שהסתפקו בלהיות טובים, אלא לאותם שהסתערו בעוצמה עד הסוף, עד הקרבת חייהם, כשהפקודה שלהם היא להביא לכניעה ללא תנאי של הנאצים.