אין לך תחושה שעיתונאים בישראל שוכחים לעתים מאין הם באים ו"משחקים אותה" כאילו הם מהאו"ם?
"אספר לך איך נהגתי בעניין מסוים. כמה שבועות לפני הפצצת הכור העירקי ישב מולי במסעדה תל אביבית אדם ששימש בתפקיד בכיר וסיפר לי, בחוסר אחריות ממדרגה ראשונה, על הכוונה להפציץ את הכור. במקרה הוא נתקל באדם שלא מעלה בדעתו להזיק לאינטרס הביטחוני של המדינה גם בהיותו עיתונאי. לא ניסיתי לעקוף צנזורה ולא ביקשתי לרמוז על כך באמצעות ידיעה 'ממקורות זרים'. הסתובבתי כמה שבועות עם הידיעה הזו בבטן ולא דיברתי על כך עם איש".
אם היית סובר שהפעולה היא הרת אסון ונועדה לכישלון, היית נוהג אחרת?
"אם הפעולה הייתה נכשלת חלילה, וטייס או טייסים היו נופלים בשבי, או שהייתה תקלה אחרת, ייתכן שהייתי מכה על חטא מדוע לא השתדלתי להתריע. אבל לא עשיתי זאת גם כשהייתי מודע לסכנות, מכיוון שאם אתה מפרסם אתה מראש מבטל אותה ומחבל בה".
היום אנחנו 20 שנה אחרי התקיפה ההיא. העיתונות אינה אותה עיתונות. היום, לו ידעת על התקפה צפויה באירן היית חושף זאת?
"היום כולם יודעים שישראל מתכננת להתקיף ומתאמנת לקראת התקפה צפויה. מי אינו יודע זאת?"
אתה ידעת אז משהו שאפילו נשיא ארה"ב רונלד רייגן לא ידע.
"נכון, אבל לעומת זאת היו דברים שרייגן ידע ואני לא..."
האם עיתונאים צריכים להיות בחזית ההסברה הישראלית?
"אני חושב שכן. יש ערכים משותפים ל-90 אחוז מהאוכלוסיה שעליה צריך להגן. לא צריך להתבייש בכך גם אם אתה עיתונאי".
חשבת לעבור לפוליטיקה?
"מעולם לא".
קיבלת הצעות?
"
דוד לוי, בהיותו שר החוץ, הציע לי להיות יועצו. נפגשנו פעמיים ולאחר מחשבה מעמיקה דחיתי את ההצעה".
אתה מצדד בעיתונאים שעוברים לפוליטיקה?
"מדוע לא? אחרי תקופת צינון, בוא נאמר של שישה חודשים, אין שום בעיה. הם זקוקים לתקופת צינון מבחינה ציבורית שכן יש להם, במיוחד לאלה שמופיעים בטלוויזיה, יתרון על פני האחרים".
יש עוד אנשים שיש להם יתרון. נועם שליט, למשל.
"לשליט היה יתרון אחד, יתרון הקונצנזוס, שאותו הוא איבד".
איך זה לערוך ולהגיש את 'רואים עולם'?
"כיף גדול. מה אני צריך להתעסק עם
ציפי לבני ו
שאול מופז?..."
למה לא הציעו לך תוכנית כמו ללונדון וקירשנבאום? אתם באים מאותו בית ספר, ואתה חד ושנון לפחות כמוהם. יכול להיות שזה בגלל שהם מחזיקים בדעות ה"נכונות" ואתה לא?
"לא הייתי במעמד שבו הציעו להם, איני יודע. זה לא מעסיק אותי ולא מגרה אותי. מה קרה לך, נפלת על הראש?"
למרות הקריירה העשירה, מגוון האירועים ההיסטוריים שזכו לסיקורו ושבתקופתם חי ופעל,
יעקב אחימאיר מסרב לראות עצמו חלק מהם: "אני הייתי הערת שוליים באירועים גדולים מאוד. צריך לומר את האמת. עיתונאים לפעמים נוטים לעמיד את עצמם במרכז האירועים. במרכז עומדים ראשי
ממשלה ונשיאים. אני מעולם לא עמדתי במרכז. התפעמתי כמו כולם כאשר סאדאת בא לארץ, אבל מי שקיבל את פניו היו ראש הממשלה בגין והנשיא קציר, לא אני. הייתי שם, אבל אני לא חלק מההיסטוריה הזו".
בנקודה הזו אני חושב שהוא טועה. ממש טועה.