זרעים של מנהיגות - להתחיל מהינקות

במהלך 15 החודשים הראשונים לחיי התינוק, מתפקדת, מתפתחת ומתעצבת המערכת הלימבטית. התינוק מגבש את התובנות החשובות למערכת זו: באיזה עולם אני חי. האם העולם הוא מקום בטוח וטוב שנענה לצרכי ומספק לי אותם כנדרש, או שעליי להילחם כדי לשרוד. האם אני מקבל מספיק אהבה, הנאה כמענה מיידי סביר לצרכים אלה, או שאצטרך להתאמץ, להילחם וללמוד להפעיל לחצים כדי לקבל את הדרוש לי. האם בעולם יש שפע והכל זמין וכל מה שאצטרך אוכל להשיג, או שהמשאבים בעולם חסרים, ועליי להילחם, לצבור, לשמור לעת הצורך (קמצנות). בתקופה זו, המענה לכל הצרכים יבוא מההורים, במיוחד מהאם, והם יעברו דרך המגע הגופני בלבד. הילד המוחזק בזרועות אמו, מרגיש אם הוא בידיים יציבות ובטוחות, אוהבות או הססניות, האם נענית האם לכל איתותיו ובקשותיו, המתבטאים בבכי. האם הצרכים הבסיסיים כמו: אוכל, שתייה, חיבוק, אהבה, מוגשים בזמן, בשילוב עונג, או אי עונג, המורגש בתהליך של קונפליקט וסכסוך. בתקופה זו נוצרת שפה מיוחדת בין האם לתינוקה. האם יודעת לפרש כל סוג של בכי, כל צליל וקול, כל תנועת גוף, ומבינה בדיוק רב מה דורש התינוק. כך גם התינוק קולט מסרים ואינפורמציה מתגובת האם אליו, לומד ומפנים. צריבות ושריטות הנחרטות במערכת הלימבטית בשלב זה בחיים, יעצבו את כל מערכת קבלת ההחלטות הרגשיות והאוטומטיות, ותהיה להם השפעה משמעותית לכל מהלך החיים. תהליך החינוך, העיצוב והקניית ההרגלים בתקופה זו, צריך להישקל בזהירות רבה, כי אם מדובר בקונפליקט בין רצון וצו המערכת הזו לבין סיפוק הצרכים הנדרשים לה, התהליך עצמו הוא הדומיננטי, יותר מהתוצאה. האם יהיה מלווה בהנאה או באי הנאה - בסבל, ומכאן - האם תהליך השגת המטרות בחיים, המוטיבציה והאמונה ביכולת, מלווה ברגשות של סיפוק והנאה או בחוסר ובסבל. אדם אוטונומי מאמין שהעולם הוא מקום טוב, מוגן ובטוח, שיענה לכל צרכיו ויאפשר לו להשיג כל מטרה שיגדיר לעצמו, וידע לפתור קונפליקט וסכסוך בדרך פרודוקטיבית, תוך ניהול נכון של רגשות שליליים וחיוביים.

לתקן שגיאות

ההורים הם המחנכים, המורים והמדריכים החשובים ביותר. במיוחד בשנים הראשונות, בהן יש להם בלעדיות, לפני ש'נכנסים לתמונה' המורים והמחנכים במערכת החינוך. תהליך הלמידה מורכב מהדרכה, בה אנחנו מכוונים למה ואיך צריך לעשות, תוך משוב והערכה - האם עשינו טוב או לא מספיק טוב, ותיקון שגיאות המורה לעשות דברים אחרת, כדי שיהיו מספיק טובים ונכונים. אם החלטנו לגדל אדם אוטונומי שיהיה מנהיג ויזם, עלינו לכבד את יצירתו של הילד, לקבל אותה, ולאחר-מכן לתקן. כך נתרום רבות לפיתוח היצירתיות, הביטחון העצמי ויכולת הלמידה העצמית לכל מהלך חייו.

לגונן, לתת ביטחון, להיות שם בשבילו

כאשר ההורים ישדרו, באמצעות שפת הגוף שלהם, תחושה שהם תמיד שם בשבילו כדי להגן ולסייע בשעת הצורך, יוכל הילד לקחת סיכונים, ולנסות דברים חדשים, ללא חשש שלא יצליח. אם ידע שיקבל תמיכה אוהבת בכל דרך שיבחר, יהיה לו האומץ לנסות, ללמוד, ולהצליח. כי אם לא מנסים - לא מצליחים. והניסיון נרכש לא פעם גם אם יש כמה אי הצלחות בדרך להצלחה, וגם איתן רצוי וצריך להתמודד, כי בכך אנחנו מעצבים את אישיותנו.

לאפשר התמודדות

הלמידה הטובה בחיים היא דרך ההתמודדות. אם נפתור בעבור הילד כל בעיה שצצה, מתוך רצון לעזור לו ולאפשר לו חיים נוחים ו"טובים", אנחנו מעבירים לו מסר סמוי ובעצם אומרים לו - אינך מסוגל להתמודד לבד, אתה תלוי בהורים, במישהו יותר חזק, שיודע יותר ממך; אין לך מספיק יכולות להתמודד לבד. מסר כזה נכון אם אנחנו רוצים לגדל אדם תלותי ולא עצמאי. תחושת ההצלחה תהייה אמיתית, ובמקביל אליה תתפתח תחושה של מסוגלות עצמית self-efficacy. שהיא חשובה מאוד, למעשה תנאי בסיסי לטיפוח מנהיג ויזם.

אפשר להבקיע קיר אטום

במקרה של "לא" שניתן להתווכח עליו כאלה, כאשר הילד נלחם ומתעקש על הדרך שלו, יש מקום בשלב מסוים, מאוחר ככל האפשר, להישבר, "לתת לו לנצח", ולקבל את דעתו בהכנעה וכבוד. המסר שעובר כאן: אם תחשוב שאתה צודק ותתמיד להילחם, בסוף תצליח להבקיע גם קיר אטום. מסר חשוב מאוד לתחושת המסוגלות שלו ולאמונה בעצמו. כאמור, צריכים להתקיים מספר כללים: שהבקשה של הילד יכולה להיות צודקת, שהמלחמה הייתה מספיק ארוכה וקשה, ולא הוכרעה בקלות.

ללמוד מהילדים

להיות הורים משמעו לחיות שוב את הילדות והנעורים ביחד עם כל אחד מילדנו, לשחזר חוויות שעברנו בילדותנו, לחזור על דברים נעימים, לתקן ולפצות עצמנו על חסכים. זה הזמן שלנו לחזור שוב אל הילד שבנו, ולאפשר לו לחיות מחדש, להתפתח. למידה זו קודם כל תעשיר אותנו מאוד בידע ותגרום לנו הנאה צרופה. אבל מה שחשוב הוא המסר שנעביר לילד: אני לומד ממך. אתה מוביל ומשפיע עליי ברגעים מסוימים. גם לך יש מה ללמד, גם אתה יכול להשפיע. זו תרומה עצומה לתחושת המסוגלות וההצלחה של הילד. חשוב מאוד שהתהליך יהיה אמיתי לגמרי. לילדים יש חיישנים מאוד משוכללים לקלוט זיופים, ואי-אפשר 'לעבוד עליהם'.

לשדר אמונה בהצלחה

מיצוב המעמד שלנו כהורים וכמחנכים צריך לבוא מנקודת מוצא של מתן כבוד לילד כאדם, והענקת אהבה ותחושה של קבלה כשהוא מצליח, ובעיקר בתהליך ההתמודדות שלו בדרך להצלחה. אם נאמין ביכולתו ובמסוגלות שלו להצליח, הרי שתחושה זו תעבור אליו ותוטמע בו, וכמובן תשפיע על היכולת שלו. המושג "נבואה המגשימה את עצמה" מוכר בתיאוריה החינוכית, נוסה והוכח במחקרים רבים.

שכר ועונש

תמיד עלינו לבדוק מה המסר שרצינו להעביר? מה התכוונו שילמד? האם הדרך החינוכית משרתת את המטרות שלנו? כשאנחנו מענישים את הילד, הוא עלול להתמקד בדברים המשמעותיים לו - עצם ההתמודדות עם הענישה והתחושות שלו כתוצאה ממנה - ולא יתייחס כלל למסר שרצינו להעביר לו ולמה שרצינו שילמד. בכך נשיג את ההפך מכוונותינו הטובות. אם נרצה לעצב מנהיג, עלינו למצוא דרך לחנך ולעצב את אישיותו, תוך הימנעות משימוש בתגמולים. את מקומם של תגמולים יתפוס ניהול דיאלוג עם הילד והנער בכל פעם שמתגלה קונפליקט בין רצונו או מעשהו, לבין דעתנו המלומדת.

פחדים ושדונים שמקורם בדמיון ובתיאטרון הפנימי

מהו פחד? פחד הוא חשש מתסריט שאנו מעלים בדמיוננו, לעיתים מוחשי, לעיתים מעורפל לגמרי, שקרה לנו או עלול לקרות לנו. הגרעין המרכזי בפחד הוא התחושה שיקרה משהו שלא נוכל להתמודד מולו ולהצליח להתגבר עליו בכוחות העומדים לרשותנו. מה הדבר הגרוע ביותר שיכול להיות? מהו התסריט הרע ביותר? הפחד נובע בעיקר מהבלתי צפוי והמפתיע, אבל במידה ויש לנו כלים להתמודד עם הצרה אם תופיע שוב, הביטחון בעצמו ובסביבה מתחזק, ואת מקום הפחדים תופסת תחושת ההרפתקנות. אני אומנם לא יודע מה יקרה, אבל אולי הבלתי צפוי יביא לי יותר טוב מרע.

אולי ההתמודדות תהיה נעימה וטובה?

כאן גם נבנה התיאטרון הפנימי אצל הילד, הדמויות שמלוות אותו בדרכו ועוזרות לו להחליט. אם כשמתעוררת סכנה תעלה על הבמה הדמות שתגביר אצלו את תחושת הסכנה, תגיד לו שאינו מסוגל להתמודד, תחושת חוסר האונים וחוסר היכולת תגבר, וחוויית הפחד תיצרב ותהפוך לגורם מגביל ומסרס. לעומת זאת, אם בעת סכנה, אמיתית או מדומה, תעלה הדמות שמאמינה ביכולתו למצוא פתרון נכון לכל בעיה, להתמודד עם כל איום ולהצליח, הוא יגייס את הכוחות הנדרשים, ימצא את הפתרונות היצירתיים ויבחר פתרון פורץ דרך, שיבקיע את האיום והפחד. במקביל, יתחזק הביטחון העצמי שלו ביכולותיו, ובפעם הבאה שיימצא בסכנה, יגיב טוב יותר, וכך יכנסו מצבי הפחד לקטגוריה של אירועים מלמדים ומעצבים, להבדיל מאירועים משתקים. ילדים ונערים שיידעו להתמודד עם פחדים, יהיו הרפתקנים, יצירתיים, מנהיגים ומובילים, יגיעו בצבא ליחידות מובחרות, ויש להם סיכויים מצוינים להצליח בעולם העסקים, עולם המזמן הרפתקאות ולקיחת סיכונים, כמו גם התמודדות עם פחדים. אלו נתפסים אצל אנשי העסקים המצליחים כאתגרים בעלי פוטנציאל להצלחה ולמימוש מטרות.

כישורי היזמות ויכולת המנהיגות מתפתחים מהינקות. תגובותינו האוטומטיות, לעיתים לא מודעות ואינן נשלטות על-ידי השכל וההיגיון, כמו גם האינטואיציה שלנו. ככל שתמונת העולם שלנו תאפשר לנו להיות משוחררים מפחדים (או מאידך להתמודד איתם), וככל שנהיה פתוחים לתקשורת עם אנשים, יצירתיים, ספונטניים, אותנטיים, מחוברים לילד הפנימי שבנו, כך יהיה לנו יותר ביטחון בעצמנו ונוכל להצליח בכל דרך שנבחר. על במת התיאטרון הפנימי ישחקו דמויות שיעצימו אותנו, וכן גם אידיאות, ערכים ותפיסות עולם שיאפשרו לנו לגבש את החזון ואת דרכנו בחיים, ויתמכו ברעיונות שלנו. ידע כשלעצמו, ללא כישורי היזמות והמנהיגות, יישאר לעד בבחינת ידע בלבד. מוכרת התופעה של יזמים ואנשי עסקים, שהצליחו מאוד למרות שהיו חסרי השכלה פורמלית. אלה השיגו את מטרותיהם בזכות כישורי היזמות המפותחים שלהם, ובכלל זה אינטואיציה מפותחת. אנשי עסקים אלה אינם בורים חלילה. הם בעלי ידע רב, שנצבר בדרך הניסיון והסקרנות, בסגנון הלמידה האישי שלהם, ולא במערכות הפורמליות, המסורתיות הקיימות. השנים המשמעותיות ביותר בעיצוב כישורי המנהיגות, הן שנות הינקות והילדות. ילדים רבים שלא זכו לקבל השכלה פורמלית ולא גדלו בבית המטפח כישורי אינטליגנציה, הצליחו בזכות העובדה שגדלו בבית שבו ההורים העניקו להם חום ואהבה במידה הראויה, סיפקו את צורכיהם הרגשיים ותרמו לתחושת מסוגלות ואמונה ביכולותיהם.