החיים לצד חולי מאניה דפרסיה

חולי המאניה דפרסיה יכולים להיות באחד משלושה מצבים: מאניה, דפרסיה ואיזון, כאשר כל מצב מאופיין באופן התנהגות שונה לגמרי ובתמיכה נדרשת שונה. מצבי המאניה והדפרסיה עלולים להימשך לפרקי זמן שבין ימים לשבועות ובמקרים מסוימים נמצאים החולים במצב מעורב, מה שמוסיף לקושי בטיפול. במצב מאניה, התנהגות החולים מאופיינת בעצבנות רבה, חוסר מנוחה, חוסר התחשבות ובמקרים חריפים חוסר עכבות ויכולת שיפוט באשר לנושאים כלכליים ומיניים. בהתקף מאניה, יש נטייה להעליב, להתחצף, לבזבז כספים ללא הכרה ולפלרטט ללא בושה. למרות שברור שיש סיבה רציונלית להתנהגות זו בקרב חולים מאובחנים, עדיין יכולה להיווצר פגיעה רגשית בקרובים לחולה בעקבות התנהגותו, כאשר לאורך זמן הפגיעה הזו מחייבת תמיכה בבני המשפחה ובמקרים מסויימים אפילו טיפול.

תקופת הדיכאון מאופיינת בחוסר אנרגיה, רמת תקשורת מאוד נמוכה עם הסביבה וחוסר חשק. חולים במצב של דיכאון, יתקשו ללכת לעבודה, יסתגרו בתוך עצמם ולא יקיימו אף מטלה בבית. ילדיו של החולה, בדגש על ילדים קטנים, עלולים לחוש תחושת אשמה בעקבות התפיסה האגוצנטרית המאפיינת ילדים. הם עלולים לחשוב כי התנהגות ההורה (עצבות או עצבנות) התרחשה בעקבות משהו שהילדים עשו. במקרים מסוימים הילדים בעצמם יזדקקו להדרכה ואף לטיפול על-מנת שיוכלו להכיל את המצב ולתפוס אותו באופן נכון שלא יפגע בהם. בניגוד לחברים, משפחה אי-אפשר להחליף ולמרות הקושי המשפחתי חשוב לתת סיוע לחולה על-מנת שיתגבר על התקופות הקשות ולצורך עידודו לקחת אחריות על המחלה ולהתמיד בטיפול בה, בין אם הטיפול הוא תרופתי ובין אם הוא בתרפיה. חשוב לא לפסול על הסף סיוע גם לבן-הזוג. מחקרים מראים, כי ללא טיפול זוגי, שיעור הגירושין של החולים הינו בין פי 2 לפי 3 ביחס לאוכלוסיה הכללית.

הגישה הטיפולית כיום מאפשרת שילוב של שיטות טיפול במשפחה, דוגמת פסיכותרפיה ממוקדת משפחה. שיטות טיפול אלה מאפשרות למשפחה ללמוד את אופן ההתנהלות והאינטראקציה הנכון עם החולה במצבים שונים על-מנת למזער קונפליקטים. כמו-כן, מודרכות המשפחות באשר לסימנים המקדימים המאפיינים את האפיזודות השונות, כך שתוכלנה להיות מוכנות יותר ובמידת הצורך להתריע בפני הרופא המטפל בטרם המצב מידרדר. תקופת האיזון שלאחר אפיזודה מאנית או דכאונית, למרות שמצב החולה הוטב, מאופיינת בחלקה בשיקום נזקים שנוצרו בעקבות הדיכאון או המאניה. נזקים כלכליים קורים הן בעקבות מאניה העלולה לגרור בזבוז כספים, חוסר שליטה והן בעקבות דפרסיה כתוצאה מחוסר התפקוד. יתרה מזאת, שיעור ההתמדה בעבודה של החולים במחלה, נמוך מאשר באוכלוסיה הכללית, דבר המוסיף לקושי הכלכלי. נזקים נוספים עלולים להיות דווקא בתחום החברתי. התקף מאניה עלול להוביל לפגיעה בקשרים חברתיים ואכן בחלק מהמקרים לאחר מספר התקפים החברים לא יכולים לשאת זאת ופשוט נוטשים. חשוב לזכור, כי בסופו של דבר, למרות התקופות הקשות, החולה נמצא במרבית הזמן במצב מאוזן, כאשר טיפול נכון ומתאים, שומר עליו במצב כזה לתקופה ארוכה. תמיכת המשפחה והסביבה חשובה על-מנת למתן את השפעות האפיזודות השונות של המחלה ואת ההשלכות העלולות להתלוות לאפיזודות אלה. מעבר לכך, למשפחה תפקיד חשוב בהקפדה על היענות החולה לטיפול התרופתי והפסיכותרפי, במיוחד בתקופות איזון ארוכות, כאשר עלולה להתעורר התחושה שאין צורך בטיפול למרות שהפסקתו העלול להוביל ליציאה מאיזון. השילוב ההכרחי בין תמיכת הסביבה לטיפול מתאים במחלה, מאפשר לחולים חיים כמעט נורמליים.