שיר למעלות, תהלים קכ"א. האומנם? פרשנויות בשפע שמאדירות את האמונה ומחזקות אותה ואיני חולק עליהן. אני סבור שבכוחו של האדם, תוך השלמה וקבלה עצמית, להרים עצמו. הציפייה כי העזרה תבוא ממכרים, מחברים, מעמיתים היא אשליה. נטולת גאווה ויוהרה ביכולתה של השלמות הפנימית להביא לביטחון עצמי ולשלווה.
וקל לרעות בשדות זרים. שדות אלו נוחים כי אינם שלנו. שדות אלו זרועי ביקורתיות. כולנו נהנים לבקר ולשפוט, נכון. לעתים עוצרים לבדוק אם צדקנו או שגינו, אך לעולם לא שפטנו את עצמנו. שיפוט עצמי נעשה במטרה להביאך לשיפור המודעות העצמית, ליצוק בך ביטחון והערכה - דע מי אתה ומה ערכך. יהללך זר ולא פיך? כן. כי העבודה כאן היא עצמית, פנימית. רק כשתגיע להכרה זו תזכה לרישא.
היטיבה לתאר זאת במילים רחל:
רַק עַל עַצְמִי לְסַפֵּר יָדַעְתִּי.
צַר עוֹלָמִי כְּעוֹלַם נְמָלָה,
גַּם מַשָּׂאִי עָמַסְתִּי כָּמוֹהָ
רַב וְכָבֵד מִכְּתֵפִי הַדַּלָּה.
גַּם אֶת דַרְכִּי - כְּדַרְכָּהּ אֶל צַמֶּרֶת -
דֶּרֶך מַכְאוֹב וְדֶרֶךְ עָמָל,
יַד עֲנָקִים זְדוֹנָה וּבוֹטַחַת,
יַד מִתְבַּדַּחַת שָׂמָה לְאַל.
כָּל אָרְחוֹתַי הִלִּיז וְהִדְמִיע
פַּחַד טָמִיר מִיַּד עֲנָקִים.
לָמָּה קְרָאתֶם לִי, חוֹפֵי הַפֶּלֶא?
לָמָה כְּזַבְתֶּם, אוֹרוֹת רְחוֹקִים?
[ד' באדר, תר"ץ]
ויש את אלה שיאמרו כי החשיפה העצמית היא הרסנית, כי מה לו לאדם כי יחשוף רגשותיו? הוי לצביעות, הוי לכזבים, הוי ליוהרה ואבוי לבני אדם שמנהיגיהם חוטאים בהם. כשאני אומר שקיפות - אני מתכוון שקיפות, כשאני אומר - אני מתכוון. אחד בפה ובלב ולא אחד בפה ואחד בלב. אלה האחרונים "נהנים", אולי, אך סבלם הפנימי עמוק ובל יכופר. לא תוכל לרצות את כולם אבל חייב אתה להיות אנושי. מוטב האדם על הבהמה!