יד אחת מפזרת, יד שנייה מצרפת

אם ציפי לבני מתכננת קאמבק פוליטי, כדאי לה ללמוד כמה שיעורים אצל אורי אריאל. לפני השבעתו של שאול מופז לשר בממשלה ולמשנה לראש הממשלה, עיכב אריאל בשעה את אישור ההסכם הקואליציוני בין הליכוד לקדימה כשחולל דרמה במליאה. אריאל דרש לחשוף את ההסכמים הנוספים שבין שתי המפלגות, שכללו לדבריו מינוי שרים מטעם קדימה בהמשך. נתניהו הודיע שכל ההסכמים בכתב הונחו על שולחן הכנסת. כשנשאל האם היו הסכמים בעל פה, אמר שהיו דיבורים שטרם הבשילו לסיכום. היועץ המשפטי של הכנסת אמר ליו"ר הכנסת רובי ריבלין שאפשר להסתפק בהצהרה זו, אבל נתניהו ביקש הפסקה של עשר דקות. עשר דקות כמובן לא הספיקו. "כשחלפו עשר דקות", העיר בארסיות אחד מהח"כים שעמם שוחחתי במהלך ההפסקה הדרמטית, "עצרתי את השעון". רק לאחר כשעה התחדשו הדיונים. נתניהו שנועץ בינתיים ביועציו המשפטיים הודיע: טרם הושג סיכום, אך יש אפשרות שיתמנו שרים נוספים בעתיד. ההסכם אושר ברוב של 61 ח"כים, ואריאל, שחולל את הדרמה, לא החמיץ גם הזדמנות לנסות לתקוע טריז בין הליכוד לישראל ביתנו. נודע לי, אמר, שהובטחה לקדימה גם ראשות ועדת החוקה. מדוע ביקש נתניהו לערוך הפסקה ולא סמך על חוות דעתו של אייל ינון? היו שסברו כי אינו רוצה להיחשב שקרן. מופז הרי התנער מהכינוי שהדביק לראש הממשלה רק לפני שבועות מספר. נכון שהתדמית הציבורית חשובה לנתניהו, אך כאן הוא נזהר גם ממניעים משפטיים. צחי הנגבי כזכור זכה בקלון מפני ששיקר לוועדת הבחירות המרכזית, וייתכן שנתניהו חשש שיישמע כאילו שיקר לכנסת. שאלה אחרת היא מדוע לא אישר שקיימים סיכומים בעל פה באשר למינוי עתידי של שרים מקדימה. ככל הנראה לא חש בנוח מול שרי הליכוד. מול כחלון שתיק הרווחה עתיד להילקח ממנו. מול סילבן שלום שאף הוא מחזיק בשני תיקים. אולי מול סגנית השר לאה נס, שהובטח לה שלא יתמנה שר מעליה במשרד לאזרחים ותיקים. נתניהו מעדיף שלא לבשר אישית בשורות רעות.