שכר ואונס

פתאום היא חטפה עלי קריזה אמיתית, והדיון בינינו הפך בין-רגע לוויכוח. היא עלתה לטונים גבוהים. "דנצ'ו, באמא'שך, מה אתה מזיין לי ת'שכל עכשיו על ערבים-יהודים, על פליטים מסודן, על ביבי והטייקונים, ועל מתנחלים? תמיד אותו הסיפור איתך, יא אללה, לא הכל זה פוליטיקה יא קרציה, בחיי, אתה נדפקת לגמרי עם הגישה הזו שלך. יא-אללה שלך, Fucking hell, אני בסה"כ רציתי הסבר בשביל ללחוץ על ספק הבטון שלנו להוריד מחירים ואתה מפליג לי פה עם דוגמאות לא רלוונטיות". את צודקת מאמי. הנה זה עבד. את רואה? קלטת את הענין. אנסתי אותך כרגע אם לא שמת לב. אנסתי אותך להבין מה זה אונס. כאשר אני עושה לך משהו שאת לא רוצה שיעשו לך, זהו אונס. ואת צודקת שהתמרמרת וקפצת, ושאת כועסת עכשיו ואומרת שאת לא רוצה. את לא רוצה לשמוע יותר על פוליטיקה ועל התנחלויות, כי זה לא שייך עכשיו מבחינתך. את רואה רק את עצמך, רק את הבעיה הנקודתית שלך כרגע. את חרמנית לתשובה על הנושא שלך, והיתר – שיזדיינו מבחינתך. מאמי, אני אנסתי אותך עכשיו להבין מהו אונס. את גם צודקת כשאת אומרת "fucking hell", בעיקר משום שאנחנו חיים ב fucking hell. זו בדיוק תמצית הסיפור עם ספק הבטון שלך. וגם, עם כל היתר. עם הפלשתינים, ועם האריתראים או הסודנים, ועם ביבי והטייקונים, ועל אחת כמה וכמה עם המתנחלים. כולם מזיינים את כולם ואח"כ מתפלאים שיש מעשי אונס. כולם עסוקים בהבעת שאט-נפש ממקרה אונס בחניון, אבל אז עולים לקומה העליונה בבנין המשרדים ואונסים מישהו בלי בעיה.

אונסים את ספק הבטון להוריד מחיר רק כי הבוס רוצה הוכחות שאת עושה עבודה טובה בתחום אחריותך. והבוס אונס אותך להוריד מחירים רק כי הוא באמת לא יודע לנהל את העסק שלו על קו רווחיות, מבלי לפגוע ברווחיותם של אחרים. והבנק שלו אונס אותו לשלם ריביות נשך בלי סיבה, רק משום שרווחיות הבנק עלולה לצלול אם המשקיעים בבורסה לא יקבלו את ליטרת הרווחיות שלהם. ובינתיים במגרון ובאולפנה מסרבים להחזיר את הקרקע לבעליה, שנאנס על ידם לוותר עליה רק כי הם לא מוכנים להחזיר לערבי את האדמה שלו. כולם אונסים את כולם. זה big fucking deal. זה כל-כך פשוט עד שזה אבסורד שזה לא מובן מעצמו כדבר בסיסי. כמו בפרסומת למניעת הידבקות באיידס. בכל פעם שאתה שוכב עם החברה שלך, אתה שוכב גם עם החבר שלה, וגם עם החברה של החבר שלה, וכן הלאה. פשוט. ממש כך. גם אונס הוא אותו הדבר. כי בכל פעם שאתה אונס מישהי (או מישהו), אתה אונס גם את החבר שלה, וגם את החברה של החבר שלה. פשוט.

ניכר שהיא מתרככת מעט. אבל היא עדיין מרגישה שההסבר הזה לא יושב טוב בעיקר משום שהוא עדיין לא פתר לה את המצוקה, והיא עדיין לא קיבלה את הפתרון שהיא כה זקוקה לו (איך אני מורידה לו מחיר עבור הבטון?). "דנצ'ו, ראבאק, אבל אני לא אונסת אף אחד. מה אתה תמים? ככה זה במסחר. זה דבר שבשגרה, ככה מתנהלים עסקים. הוא דורש להעלות מחיר, ואני דורשת להוריד את המחיר. אז מתווכחים. לכל אחד הטיעונים שלו ובסוף נלד מחיר מכל הוויכוח הזה". "אבל אני לא אונסת אותו והוא לא אונס אותי, והבוס שלי לא אונס אותי ולא נאנס על-ידי הבנק. איזה מין גישה זו? כל המקרים האלה הם התנהלות עסקית תקינה. ככה זה עובד. ככה זה היה מאז ומעולם, וככה זה בכל מקום בעולם".

נכון. את צודקת. ככה זה היה מאז ומעולם, וככה זה בכל מקום בעולם. ידעת למשל שבמדינות מסוימות אין דבר כזה "גילוי עריות" משום שאונס בתוך המשפחה לא נחשב כאונס? ידעת שיש מדינות שבהן אונס של חיה לא נחשב אונס בכלל? ידעת שיש מדינות שבהן מותר לסחור בחיות ממש כמו שהיה מותר פעם לסחור בנשים או בעבדים? ידעת שיש מדינות שבהם אם אתה לא בן הדת השלטת אז מותר לקחת ממך את האדמה שלך ולהקים עליה ישוב של בני הדת השלטת? ידעת את כל זה? "דנצ'ו, אז מה אני אמורה לעשות עם ספק הבטון, בחייאת דינאק, כל פעם שהוא בא הנה אני מתעצבת עליו עוד לפני שהוא בא. בשניה שהוא נכנס אני כבר כולי במתח. איך שהוא פותח את הפה אני חוטפת ג'ננה עליו, ואז אנחנו רבים. לא בא לי לריב איתו שוב פעם, זה מעייף אותי. מה אני אמורה לעשות? אני קונה ממנו כי הוא תמיד מספק בזמן, אף פעם לא מאחר, הבטון שלו טוב והוא לא מרמה בכמויות". אז בואי ננסה משהו אחר היום, מה את אומרת? במקום לאנוס אותו להוריד מחיר, תנסי לדבר איתו. להכיר אותו. לדעת מיהו, מה הוא עושה, מיהי המשפחה שלו, איך קוראים לילדים שלו, איך מתנהל העסק שלו, אל תדברי איתו על מחיר בכלל. איך שהוא נכנס, תציעי לו קפה ועוגה, ותשבו לדבר על החיים. תעזבי את המחיר. אני ארד לבית הקפה למטה ונדבר אח"כ. בסדר?

אני אוהב לשתות קפה מתחת משרד שלה. תמיד מצחיק אותי שבעידן האספרסו, מקיאטו, גרניטה לאטה וכל יתר השמות המוזרים האלה של הקפה הממוסחר, האישה המבוגרת בבית הקפה הוותיק הזה עדיין לא מחזיקה מכונת קפה חדישה, והיא שואלת את הלקוחות איזה קפה להכין להם: "רוצה שחור או נס"? היום, אחרי שיחת האונסים והנאנסים, המשפט הזה הצחיק אותי כפליים. אחרי שהתנשקנו "משולשת" כמו שהיא נוהגת לנשק את האורחים הקבועים שלה, עניתי לה: "אביבה, מאמי, לפי הכותרות בעיתונים כל השחורים אונסים, אז רק נס יציל אותך משחור. יאללה תעשי שחור חזק".

הכותרות בעיתונים מספרות סיפורי אונס שונים ומגוונים. שר הטאבלט הישראלי המכונה כחלון אנס את חברות התקשורת להוריד מחירים בלי לבדוק איתם מודל עסקי אלטרנטיבי, ואני מקווה שהשיחה שלי מהבוקר תציל את ספק הבטון מאונס דומה. המתנחלים אנסו את ביבי לאנוס את חברי הכנסת לחוקק חוק שיאפשר להם להחזיק באדמה שהם עצמם אנסו איזה ערבי לוותר עליה, והמשטרה אונסת את הציבור להאמין שגל האלימות הגואה והנרצחים בפארקים הם כולם קורבנות של השחורים המסתננים דרך גבול סיני. שר חדש בממשלה שנאנס על-ידי הסקרים להיכנס תחת החופה הקואליציונית עם אנס הסקרים הממלכתי. שורת המקהלה של קדימה נאנסה לעבור אחורה ולהיות יפה ושותקת בשעת האונס של האופוזיציה. אנס סדרתי אחד העונה לשם מוטי, חשב שהוא מלך של קריית מלאכים אבל הסתבר שהוא בסך-הכל מלכה של עיריית אנסים. שכן קרוב שלו אנס את המדינה במשך המון שנים והכותרות מספרות שכעת הוא יוצא לחופשה ראשונה מהכלא לשם קיום מצוות הכנסת כלה. אני מחייך לעצמי ומקווה שהוא לא יכניס לכלה את מה שהוא רגיל להכניס בעולם שבו האצבע על הרוכסן היא כה קלה.

אביבה פותחת את התנור והריק העז של קראנץ השמרים המפורסם שלה ממלא את בית הקפה. "אני לא עושה לך עוד שחור. אתה שותה יותר מדי קפה. עם העוגה תקבל נס" הטלפון מצלצל. על הקו הבחורה שכרגע למדה שיעור על שכר ואונס. מסתבר שספק הבטון הוא איש "מדהים", הייתה להם שיחה "מאלפת". היא דיברה עליו כאילו היה אחיה התאום, ולא היה לזה קשר למחיר הבטון. קפה ועוגה גרמו לה ולאיש הבטון להוריד מסכות, לצאת מהשריון, להכיר את האדם שמאחורי העסקה. היא המשיכה לספר על הפגישה אבל לא אמרה מילה אחת על המחיר. זה ממש לא היה חשוב כפי הנראה. מחיר החופש מהכלא של תימחור הבטון עלה כנראה על מחיר הבטון. "אתה לא מבין, דנצ'ו, זה נס" עניתי, נכון מאמי, זה נס, עם קראנץ' אגוזים. היא צחקה כמו שלא שמעתי אותה צוחקת הרבה זמן. "אני אוהבת אותך בגלל שאתה כזה דפוק" ואז נשמע צליל ניתוק. ברקע מתנגן אביב גפן עם "פלוגות הצער". אני מחייך אל עצמי ומהרהר: פלוגות השכר אולי לא ניצחו היום את פלוגות האונס, וכותרות האונס ימשיכו להופיע גם מחר, אבל חיילת אחת של פלוגות האונס ערקה היום אל פלוגות השכר.