|
במערכה הקשה לשחרורה של העיר העתיקה הצליח לקנות את עולמו, בשעה אחת בלבד, איתן נאוה, הטוראי האלמוני ואפור המדים של מלחמת ששת הימים. זהו האיש שהצליח במו-ידיו לחולל את הבלתי-יאומן ולהכריע את הקרב הנועז על גבעת התחמושת. לולא הוא, ספק גדול אם הקרב הזה אכן היה מסתיים בניצחונה ההרואי של חטיבת הצנחנים שאליה השתייך.
יותר מכל אחד אחר מסמל בעיניי את יום-ירושלים המקלען האיתן והנאוה בבנים, שבקרב עקוב מדם התנדב למשימה של אל-חזור, ושבה הציל תוך כך את חייהם, הכמעט-אבודים מראש, של יתר חבריו לנשק.
איתן נאוה (23 במותו), יליד המושב השיתופי מולדת ובנה של ארץ ישראל היפה, התגייס בשנת 1962 לצה"ל כמתנדב של חטיבת הצנחנים. בשל ניתוח ברגלו, שעבר שבעה חודשים לאחר גיוסו, נפסל לצניחה וסווג כבעל בריאות לקויה. נאוה הועבר אז להיאחזות הנח"ל אלמגור, שם גם הכיר את רעייתו לעתיד. בתום השירות חזר למושב מולדת, ושנה לפני מלחמת ששת הימים נולד לו במזל טוב בנו היחיד.
בתקופת ההמתנה למלחמה גויס איתן למילואים ולמרות מוגבלותו התאמן עם חטיבתו בדרום לקראת צניחה באזור אל-עריש. אלא שמיד עם פרוץ המלחמה התברר שלא היה כל צורך בכך. יחד עם חבריו לחטיבה הועבר איתן לירושלים, כדי לתגבר בה את כוחותיו של פיקוד המרכז. |
|
|
|
|
|
על החבורה הנועזת הזאת הוטלה משימה כפולה נכבדה: להדוף מתקפה אפשרית של צבא-ירדן - הצבא היחידי שצה"ל לא יכול היה לו במלחמת השחרור - וככל הניתן, גם לכבוש בהזדמנות זו את העיר העתיקה מידי האויב.
ביומה השני של המלחמה, בקרב על גבעת התחמושת, נחשף איתן נאוה במלוא אומץ-ליבו. כאשר נתקל כוח הצנחנים בהתנגדות עזה והתקדמותו נעצרה, לא היסס הטוראי הנמרץ לצאת מהתעלה, חשוף כולו ויורה צרורות לעבר חיילי הלגיון, כשהוא מחפה תוך כך על שאר חבריו בתעלה, אלא שלרוע מזלו הוא נורה ונהרג מכדור של צלף ירדני.
סיפור גבורתו של איתן נאוה הונצח בשיר על גבעת התחמושת [מצורף מעלה], כשהבית השני של השיר מספר כיצד מפקדו, סרן ניר ניצן, שלח אותו לחפות על הכוח. אף שידע שמהעשה כרוך בפגיעה בלתי-נמנעת, לא היסס איתן נאוה לרגע ויצא למשימה הקדושה, שממנה לא חזר עוד.
בשתיים, שתיים ושלושים, כמאמר השיר על גבעת התחמושת, פתח גדוד 666 של חטיבת הצנחנים 55 בהסתערות על הגבעה המבוצרת, שחלשה בצפון-ירושלים על הציר להר הצופים. מסתבר שהירדנים ביצרו, ללא הרף, את הגבעה הזאת מאז 1949. התוצאה בשטח הייתה מוצב אימתני, מוקף כולו בתעלת-קשר עמוקה, בעלת דפנות-בטון עבות. לרוחב הגבעה עברו תעלות פנימיות ארוכות, פזורות ומחפות אחת על רעותה.
|
|
|
|
|
גבעת התחמושת [צילום: פלאש 90]
|
|
|
כשהחל הקרב זרמו רוב החיילים הירדניים מבניין בית הספר לשוטרים אל התעלות והעמדות של גבעת התחמושת. פלוגה א' של גדוד 66, שעמדה על כך, פרצה באחת לגבעה וספגה תוך כך נפגעים רבים. פלוגה ב' חלפה על פני פלוגה א' והחלה נעה בתוך התעלה המזרחית והמרכזית. לאחר שהקיזה דם למכביר, נקראה פלוגה א' לשוב ולהשתלב בטיהור התעלה. כוחה המדולדל נחלק לשניים: החלק האחד נע בתעלה, בעוד החלק השני החל פועל בתוך התעלה המערבית - התעלה המבוצרת ביותר של גבעת התחמושת.
"נותרנו לבסוף תשעה אנשים" - התוודה וסיפר לאחר מכן מפקד הכוח, סרן ניר ניצן, איש כפר מעש. "עצרנו בתעלה להתארגנות, כשפתאום הושלך לעברנו רימון מבחוץ. הרימון התפוצץ ממש לידינו ובנס לא נפגע איש מאיתנו. קינן בי חשש כבד שהירדנים, שהתרוצצו בחוץ, יתחילו לסקול את התעלה שלנו ברימונים ויהפכו אותנו לגזרי-אדם. היה עלינו להכשיל אותם ולשם כך היה חייב אחד מאיתנו לקפוץ מעל לתעלה ולבחון מה שקורה בשטח. כששלחתי את איתן ידעתי בסתר-ליבי שאני שולח אותו למשימה אבודה, ובכל זאת קיוויתי שיחזור בחיים. באותו רגע לא היה זמן לשאול מי מוכן להתנדב ולצאת למשימה, אלא שאיתן היה ידוע ככתובת לכל מקרה של חילוץ ולכל בעיה רצינית שתתעורר בשטח. מששמע את הפקודה הוא לא היסס אפילו לרגע. חמוש במקלעון שלו הוא זינק אל שפת התעלה והחל לרוץ לאורכה קדימה, מושך אליו את אש האויב וממטיר אש-גפרית שהרחיקה כל מטול-רימונים פוטנציאלי. כמות האש שיצר איתן הייתה ממש שיגעונית. כך גם היה קצב החלפת המחסניות שלו. הוא ירה אל פתחי הבונקרים שבפנים התעלה ולא חדל עד שנפגע מכדור בראשו ונהרג. רק מאוחר יותר מנו חבריו של איתן למעלה משלושים גופות של חיילים ירדניים, ואז גם הוחוור לנו איזה קטל רציני הוא הצליח למנוע מאיתנו".
על עוז-רוחו הוענק לאיתן נאוה, אציל הנפש וגיבור ללא חת, צל"ש-רמטכ"ל ועיטור הגבורה. וכל השאר הריהו היסטוריה הרואית שצה"ל יתחנך עוד שנים רבות לאורה.
|
|