שתי אינתיפאדות לא הספיקו, מן הסתם, למחוללי הטרור הערבי בארץ, והאינתיפאדה השלישית כבר רובצת בפתח. היא מתחוללת בשקט בשקט, בדרכים נסתרות, הרחק מעין הציבור הרואה, והכל על-מנת להסיח את הדעת ממנה. כדי להבחין בה נדרשים כוחות עילאיים של צפנת-פענח, ואולי זו גם הסיבה שאין היא, עדיין, אינתיפאדה מוצהרת.
רק בדרך זו ניתן לפרש ולהסביר את ניסיונות החטיפה החוזרים ונשנים של אזרחים וחיילים ישראלים; את תופעת פשיעתם של מסתננים מוסלמים ממדינות אפריקניות ברחובות ובבתים פרטיים; את ההצתות הפרועות של שדות ושטחים חקלאיים; את היצמדות-הפתע הפרועה בכבישים של מכוניות ערביות לצידן של מכוניות ישראליות, רק כדי לגרום תאונות; את פיצוצי בלוני הגז בחזיתותיהם של בתים עירוניים; ואפילו - הוי, כמה מצמרר - את מעשי האונס האכזריים, חדשות לבקרים, בנערות תמימות.
הגיעה העת שהמעשים הברוטליים והנעלמים כל כך מעין רואה, ייבחנו מחדש בשבע עיניים. ככל הנראה יש לכולם מכנה משותף: לפגוע במוראל הציבורי והאישי. יד אחת היא זו שעומדת מאחוריהם וכדי לחולל אותם לא נזקקים לתותח או רובה. די בשימוש בכוח הזרוע, בגפרור או בסכין מושחזת. את השאר הם כבר יעשו בעצמם.
מעקב סמוי
דרושה עין פקוחה ובוחנת שלא רק תשכיל לזהות את מחוללי הטרור, אלא שגם תדע לפרש את מה שעומד מאחורי מעשיהם. כדי להצליח במעקב הנדרש, צריך כמובן לערב את גורמי הביטחון הנוגעים לעניין: את מכבי האש, תרתי משמע; את יחידות הבילוש של המשטרה, את ביטחון השדה הצבאי, ואת כל אותם שירותים חשאיים וסמויים, המופקדים על שלום המדינה. מבצע שכזה יעלה, אומנם, הון-תועפות, אבל שווה בהחלט את השקט והשלווה.
מעל לכל יש לחסום כל פרצה הקוראת לגנב. יש למנוע, אחת ולתמיד, את מעברם של כל אותם עבריינים שזורמים לארץ במסווה של פליטים המבקשים בה מקלט מדיני. המציאות האפורה בשטח מוכיחה, בינתיים, שרק חלקם המזערי הם באמת מסכנים שכאלה. רובם הגדול הם פושעים מוצהרים, שהצליחו להערים על נציבות הפליטים של האו"ם ולהצטייד באמצעותה בתעודה של פליט, המקנה להם תנועה חופשית וללא מורא. את ה"פליטים" האלה, שאינם נרדפים בארצות-מוצאם, צריך לגרש מהר מהארץ, בטרם ישריצו כאן את צאצאיהם. המשימה הזאת מוטלת, כמובן, על כתפיה של ממשלת-ישראל.
