|
|
|
|
|
|
| "בעיניי, זה לא פחות מקרב על הצלת הציונות ומניעת חורבן בית שלישי. הנתונים הנוכחיים של שירות החרדים לא מתקרבים לשיעורי הגידול הדמוגרפי שלהם ולשיעורי הגידול בפטור משירות. כשמביאים בחשבון שכבר היום 25 אחוז מתלמידי כיתות א' בציבור היהודי הם חרדים, אתה מבין שלצה"ל של עוד כמה שנים תהיה בעיה ממשית עם מחזורי הגיוס" | |
|
|
|
לפי הנתונים שהגישה המדינה לבג"ץ בעת הדיון על חוק טל, ב-2010 שירתו בגדוד הקרבי כ-400 חרדים; בפרויקט שח"ר (הפרויקט שמכשיר חרדים נשואים למקצועות טכנולוגיים) שירתו עוד כ-500, ובשירות האזרחי שירתו כ-1,000 נוספים. סך הכול כ-1,900 איש, כשמספר הגברים החרדים בני ה-18 באותה שנה הוערך בכ-7,000. ממילא, ציינה המדינה בגאווה, לפי חוק טל כבר משרתים למעלה מרבע מבני השנתון החרדי. אבל הנתונים האלה מטעים פעמיים. קודם כול, כפי שאומר שחר אילן, "לפי נתוני משרד החינוך, מספר המסיימים בשנים האחרונות את הישיבות הקטנות החרדיות (המקבילות לתיכונים, י"ש) עומד על כ-9,000 בשנה. הצבא אומנם דיבר על כ-7,000 חרדים שמגיעים אליו, לצורכי שירות או דחיית שירות, וממילא עולה השאלה לאן נעלמו אלפיים איש".
בנוסף, הנתונים הסתירו תרגיל סטטיסטי: בשעה שהמספר הכולל של הגברים החרדים נאמד לפי שנתון ספציפי, הרי שהמשרתים באותה שנה מגיעים מכמה שנתונים שונים. לא כל משרתי הגדוד הקרבי הם בני 18, ובוודאי שמשרתי שח"ר והשירות האזרחי באים מכמה שנתונים שונים. מסיבה זו, אפילו גל התומך במתווה חוק טל מעריך שמספר המשרתים בפועל אינו עולה על כ-6 אחוזים מהשנתון. אגב, השופטת ביניש בפסיקתה שמה לב לתרגיל וניתחה אותו בביקורת נוקבת, ולהערכת אילן זו אחת הסיבות שלא הסכימה לקבל את המשך מתווה טל.
לפני כשלוש שנים הוקם בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת צוות מעקב של ח"כים, בראשות ח"כ יוחנן פלסנר (קדימה), לבחינת חוק טל. בינואר 2011 הגיש הצוות דוח ביניים. ההמלצה העיקרית שלו היא קביעת יעדי ביניים קרובים ומדידים: עד 2015 – שליש מהחרדים הנמצאים בשנתוני הגיוס ישרתו בשירות צבאי "משמעותי" (לא מקוצר); שליש ישרתו בשירות אזרחי, כאשר רובם – בניגוד למצב הקיים - במסגרות ממלכתיות ולא פנים-חרדיות; ושליש ימשיכו בישיבות. מ-2016 ואילך תתבצע הגדלה הדרגתית של מספר המשרתים, "עד להחלת הנורמה של חובת שירות לכול". כדאי לשים לב להמלצות הצוות, מכיוון שההסכם הקואליציוני הטרי מפקיד בידי קדימה את הובלת גיבוש החלופה לחוק טל, ופלסנר, שיו"ר ועדת החוץ והביטחון שאול מופז עודד אותו מאוד בעבודתו, הוא מומחה המפלגה בנושא. בשיחה עם 'מקור ראשון' הודה פלסנר השבוע שאחת הסיבות לקביעתם של יעדים מדידים הייתה החשש מנוסחת משרד הביטחון וצה"ל ש"הצבא יקבל לרשותו את כל השנתון, ולו תהיה הזכות לקבוע מי לשירות צבאי ומי לאזרחי". לכאורה, הנוסחה מבטיחה העדפה לשירות הצבאי. בפועל, היא עלולה לספק לצבא אפשרות לשלוח כמעט את כל החרדים לשירות אזרחי, כדי לא להתמודד עם הקשיים בגיוסם לצבא.
|
|
|
|
|
|
|
| "הצבא בהחלט מרוצה מתפקוד החרדים כחיילים, אבל זה גם בלבול מוח גדול. סידורי כשרות מיוחדים, סטריליות ממגע עם בנות, אחריות להכשרה מקצועית" | |
|
|
|
ואכן, לפחות עד היום נראה שהצבא לא היה גורם נלהב בגיוס החרדים – לפחות לא כשמדובר בשירות הקרבי (בשח"ר הייתה כנראה התלהבות רבה יותר של הצבא, במיוחד בחיל שבו נולד הפרויקט, חיל האוויר). גורם המעורה בנושא אומר: "הצבא בהחלט מרוצה מתפקודם כחיילים, אבל זה גם בלבול מוח גדול. סידורי כשרות מיוחדים, סטריליות ממגע עם בנות, אחריות להכשרה מקצועית (חיילי הגדוד משרתים שנתיים כלוחמים, ובשנה השלישית מקבלים הכשרה מקצועית לקראת יציאתם לאזרחות. י"ש)". הנתונים שמספק גל אומנם מורים שהחרדים ששירתו במסלולים השונים בצה"ל נשארים אחר כך בשוק העבודה ברמה מרשימה של כ-90 אחוזים, לעומת כ-50 אחוזים בקרב החרדים בוגרי השירות האזרחי (שאמנם לא מקבלים הכשרה מקצועית בטרם יציאתם לאזרחות), אבל בעידן שבו צה"ל מבקש להפחית את אחריותו על משימות לאומיות לא צבאיות, לא ברור שהצבא בכלל רוצה לקחת על עצמו את האחריות הזאת.
יתר על כן: עוד מימי בן-גוריון צה"ל לא אוהב יחידות מגזריות, משתי סיבות – החשש מפוטנציאל מרי ביחידה בעלת אופי מוגדר, וכן החשש שפגיעה מרוכזת ביחידה כזו בשעת לחימה עלולה לגרום למשבר אמון בין אותו מגזר לצבא. מצד שני, ברור שאי-אפשר לחשוב על גיוס החרדים אלא אם מדובר ביחידות נפרדות. אלוף ((מיל.)) אלעזר שטרן, לשעבר ראש אכ"א, אומר בעניין הזה: "הפתרון של יחידות חרדיות נפרדות אכן בעייתי, אבל בנתונים הקיימים אפשר לחיות איתו. ברגע שהם יקבלו את הדרישות ההלכתיות שמעניינות אותם – בעיקר כשרות מהודרת והרחקה מבנות – אפשר וצריך לעמוד על כך שלרבנים לא יהיה שום מעמד ביחידה. לגבי החשש מפגיעה מרוכזת, זה לא שונה מגרעין נח"ל של בני עקיבא או של השומר הצעיר, או מפגיעה ביחידה שיש בה רוב חילוני".
גם הרב המלווה את הגדוד החרדי אומר שהבעיות ניתנות לפתרון: "המגמה אכן צריכה להיות שלא תהיה חטיבה על טהרת החרדים, אבל אפשר להכניס גדוד חרדי בכל אחת מהחטיבות הקיימות. לגבי אורחות החיים, גם החרדים צריכים להבין שיש דרישות סבירות ויש לא סבירות. אי-אפשר לצפות שצה"ל יהפוך לבני-ברק. הנורמה הקיימת היום בגדוד החרדי היא בהחלט מודל מספק".
גם האוצר נחשב חסם בפני שירות החרדים. אילן, ששימש יועץ מקצועי לצוות פלסנר, אומר: "לפחות בשח"ר אפשר היה להגיע בקלות למספרים יותר גדולים - ב-2011 היו 700 מועמדים ל-500 תקנים שהוקצו לכך, וצה"ל מימן מתקציבו השוטף עוד 100 תקנים". הטיעון הנגדי של האוצר משולש: ראשית, אין סיבה שעשרות המיליונים שעולה שילוב החרדים ברמתו הנוכחית לא יתוקצבו מ-60 מיליארד השקלים של כלל תקציב הביטחון, ואין הצדקה לתביעת תקציב מיוחד לשם כך. שנית, למרות עמדה עקרונית זו הסכים האוצר לתקצוב מיוחד, אבל הוא דרש וידוא שאכן מדובר בחרדים ולא בדתיים-לאומיים שממילא היו מתגייסים (האוצר אפילו גיבש רשימת ישיבות שרק מקרב בוגריהן אפשר לגייס 'גיוס חרדים'), והנתונים שביקש לא הוצגו עד היום. שלישית, אם יוחלט עכשיו על גיוס החרדים כמשימה לאומית ויוקצה לשם כך תקציב מיוחד, ודאי שלא האוצר יהווה מכשול לכך.
|
|
פתרון לליטאים, לחרדים ולספרדים
|
|
|
בצלאל כהן, לשעבר מנהל תוכנית תעסוקת חרדים בארגון הג'וינט וכיום עמית במכון מנדל למנהיגות (וחרדי בעצמו), מוסיף עוד בעיה פרקטית למכלול הבעיות: "צריך להתחשב פה בנפרד במאפיינים הייחודיים של הקבוצות החרדיות. אצל הליטאים הבעיה העיקרית היא עצם הפגיעה בלימוד, ובָעיקרון שמי שרוצה ללמוד צריך להשתחרר מהצבא. אצל החסידים, שהם פחות בעלי אוריינטציה למדנית, יש גישה הרבה יותר מחמירה ביחס למגע עם נשים. ואצל החרדים הספרדים, שרבים מהם באים מלכתחילה ממשפחות מסורתיות, החשש הגדול ביותר הוא החילון. לא ברור לי איך מצליחים להרכיב מודל שיענה בו-זמנית על כל הבעיות, ואולי צריך פתרון שונה לכל אחת מהקבוצות".
ולצד כל אלה קיים ויכוח עקרוני מה, אם בכלל, יכול לגרום לחרדים להגיע לבקו"ם נגד רצונם. אילן מאמין שרק עיצומים כלכליים יועילו. ארגונו אכן גיבש רשימת עיצומים כזו (לצד מכסת פטור נדיבה של כ-1,500 איש בשנה): מניעת תקצוב ממוסד שישתף פעולה עם משתמטים שמחוץ למכסה; מניעת כל סיוע תקציבי מהמדינה למשתמטים עצמם, וכן שלילת אפשרותם לעבוד במוסד הנהנה מתקצוב המדינה (אילן: "אני מאוד רוצה לשלב חרדים בשוק העבודה, אבל לא את המשתמטים החרדים"). לדברי אילן, ההצעה גובשה תוך התייעצות עם שלושה משפטנים בולטים, "כדי שהסנקציות יעמדו במבחן של סבירות וחוקתיות". גם הרב המלווה את הגדוד החרדי אומר שלדעתו הסנקציות הכלכליות הן הכלי היחיד שיכול לעבוד: "לצערי, החברה החרדית נכשלה בסיפור הגיוס כישלון מוסרי מחפיר, והדרך היחידה שתשנה זאת היא הסנקציות. גם אם הרבנים יורו להתנגד בתוקף לגיוס, מי שצריך להביא לחם הביתה לא יקשיב לרבנים".
לעומתם, מחקר שפרסמו לאחרונה לי כהנר וחיים זיכרמן מהמכון הישראלי לדמוקרטיה בסוגיית מעמד הביניים החרדי, ממליץ חד-משמעית שהתמריצים יהיו חיוביים בלבד, ומציע לצרף לתמריצים הקיימים גם מסלול של עתודה אקדמית לחרדים. גם גל סבור שהתמריץ צריך להיות חיובי: "אני הצעתי שישאירו בידי מוסד חרדי את אותו תקציב שקיבל קודם עבור התלמידים שילכו לצבא, וכך הוא יוכל להגדיל את התקציב לאלה שנשארים. כך, למנהל המוסד לא תהיה סיבה למנוע מתלמידים להתגייס". גם שטרן חושב באופן דומה: "צריך לתת לראשי המוסדות סמכות לשלש את השכר שיינתן לאלה שיישארו בישיבות, מהתקציב שייחסך מאלה שיתגייסו. זה נשמע בעייתי, אבל את מה שנפסיד בכך נרוויח בגדול עם כניסת החרדים לצבא ואחר כך לשוק העבודה. מדובר במיליארד וחצי שקלים בשנה, שיכולים ללכת למענק לימודים לכל מסיימי הצבא, או להגדלת משכורות המשרתים. זו עסקה מצוינת".
|
|