שבת, והיינו בבית יפה מול הים. זו חבורה שחוץ ממני מורכבת בעיקר מטייסי קרב ותיקים, אוהבי ספרות, המכנים עצמם "גייסות הרוח", שם שנתן לחבורה זאב רז, שחוץ מטיסות שהיו לאגדה עולמית הוא גם סבא של הנכדים שלו ושלי. איתנו היה אתגר קרת. בין היתר הוא סיפר דבר כזה: הוא היה בכנס סופרים בשבדיה. כשהזמינו אותו אמרו לו שהוא צריך להשתתף בפאנל של סופרים הכותבים באזורי אלימות. כשהוא הגיע התנצלו שיש איזו בעיה, ומבקשים ממנו לעבור לפאנל אחר. אתגר הסכים, והועבר לפאנל שהתברר שהוא של נשים שהתחילו לכתוב אחרי לידה.
למחרת התברר שבפאנל שהוא הוזמן אליו מלכתחילה השתתפו פלשתינים והם לא היו מוכנים לשבת עם ישראלי.
הכנס הגיע ליומו האחרון ואת נאום הסיכום נשא ז'אק דֶרִידָה, פילוסוף צרפתי חשוב, כידוע. כדרך פילוסופים ובעיקר מפורסמים, הוא כבר לא עושה חשבון לאף אחד. מול הקהל הוא ביקש מהסופרים הפלשתינים לעמוד, ואמר: "שמעתי שהיה כאן דבר נורא: לא הסכמתם לשבת בפאנל אחד עם סופר ישראלי. אני קראתי דברים של אתגר קרת. הוא סופר הומניסט. אם איתו אתם לא מוכנים לשבת, אז עם מי כן תסכימו? קראתי גם מאמרים פוליטיים שלו, הוא איש שמאל. אם הוא לא טוב, מי כן?"
דבר כזה נחשב בשבדיה לשערוריה ענקית. השבדים לא אוהבים עימותים, ולכן כשעלתה הצעה שלמחרת ייפגשו כולם לארוחת בוקר, וינסו למצוא מכנה משותף, הרעיון אומץ.
הייתה ארוחת בוקר באווירה נחמדה, ובסופה שאל דרידה את אתגר קרת אם יש לו עותק של ספר מתורגם לתת לו. לאתגר קרת היה ספר אחד שהוא הביא איתו כדי לקרוא ממנו, והוא נתן לדרידה את הספר, והוסיף חתימה.
עכשיו הסופר הפלשתיני ביקש ספר גם עבורו, לאתגר היה רק עותק אחד ולכן הוא אמר "יש לי רק אחד". הפלשתיני, בחוסר אמון ברור, אמר "בטח".
אתגר ביקש וקיבל את הכתובת שלו ברמאללה וכשחזר לארץ דאג שעותק יישלח לשם.
עברו תשעה חודשים. הפלשתיני ענה וכתב שהספר נפלא בעיניו והוא רוצה לתרגם אותו לערבית.
הספר תורגם, ולבסוף, אחרי עיכובים, גם יצא לאור.
אתגר קרת סיפר לנו שכשהוא שאל את המו"ל הערבי איך הספר מתקבל, ענה לו המו"ל: "אני שולח את הספר לחנויות והוא נחטף, אבל אני לא יודע אם זה בגלל שכל-כך אוהבים את הספר שלך, או כי החמאס קונה מיד את כל העותקים ומשמיד אותם".