בין שפע המסעדות הגודשות את המרינה של הרצליה משחק במיוחד המזל ל"דרבי בר" הוותיקה. יותר מכל מסעדה אחרת שמסביבה, היא חולשת על תצפית מקיפה של המרינה כולה. עם נגישות אידיאלית כזאת, אין תמה שהיא מצליחה לזכות בתפוסה מלאה לאורך כל ימות השנה.
מבין מסעדות רשת ה"דרבי" היא נחשבת למוצלחת מכולן. לזכותה נזקף תפריט, שהוכיח את עצמו לאורך הזמן וככזה ששומר תדיר על רמתו, בתעריפים שאינם קורעים לסועד את הצורה.
בשל תכונותיה החיוביות, אנו נמנים עם הרבים ששבים אליה מפעם לפעם. האמת ניתנת להיאמר שלא נחלנו בה אכזבה מעולם, ולכן גם חזרנו ופקדנו אותה ביום שישי האחרון, לעת צהריים, כשהיא שוקקת-חיים כרגיל. הושבנו ליד שולחן אסטרטגי, אל מול מעגן הסירות, עם תצפית מרהיבה על כל החולש מסביב, כשבריזה נעימה משיבה את רוחנו.
הכל 10
אל השולחן הוגש, כקדימון, מבחר מגוון של סלטים טריים, ללא הגבלה, עם סלסלה של לחמניות-סומסום פריכות וקנקן של סודה צוננת - הכל במחיר מנה עיקרית. הקדימון הזה יכול לשמש דוגמה למסעדות רבות אחרות, שאינן נוהגות להעניק את המתת הזה לאורחיהן.
מבין העיקריות הלכנו על פסטת-רביולי של גבינת-צאן, ברוטב מעורב של עגבניות ורוזה. המנה הייתה נדיבה ועשירה בטעמה ושילוב הרטבים הוכח עצמו ממש לטובה. בת הזוג בחרה בפילה-דניס עם מחית תפוחי-אדמה וגמרה על מנתה את ההלל. ואכן, כמסעדה לחוף הים, יצא לפניה שמה של "דרבי בר" כמי שמתמחה במעדני הדגים שלה.
כשהגיע תור הקינוחים התקשינו, כרגיל, לברור את המוץ מן התבן, כשלפתע צדה את עינינו "שוויצריה הקטנה" - עוגת גבינה נימוחה, על מצע של שוקולד נוזלי. ואכן, שוויצריה הקטנה התגלתה במלוא-גדולתה, והקפה השחור שהתלווה אליה רק השלים את מלאכת המחשבת הקולינרית.
נהנינו ממסעדה בוהקת בניקיונה, משירות אדיב מאין כמותו, ומתשלום סביר של 221 שקל לשניים, כשאת "דרבי בר" אנו מזכים במלוא 10 הנקודות של הסולם הקולינרי.