איך היית מבחין בין פליטים למהגרי עבודה או סתם מסתננים?

"פליט זו הגדרה פוליטית. אדם שנרדף בשל דעותיו, מוצאו או צבע עורו הוא פליט. אבלו זו לא הגדרה לכל החיים. אדם יכול להיות פליט אד-הוק עד שהתנאים יבשילו לשינוי מעמדו. העובדה הברורה היא שאין כאן 60 אלף איש שכולם פליטים. שגינו כאשר התייחסנו בדרך הזו, וייצרנו הזמנה לעוד רבבות בני אדם. הם לא קוראים את התקשורת הישראלית וזו רק שאלה של זמן עד שזה יקרה".

מה יקרה?

"אם לא תהיה פעולה נחושה להפסקה משמעותית של זרם הנכנסים, יקרה מה שקורה בהרבה תת-תרבויות - אובדן שליטה. מדובר בתת-תרבות שמפתחת סימני ריבונות פנימיים משלה, שבה נוצרות שכונות בשליטה של מיעוטים אתניים. כשאין תעסוקה מתפתח פשע. הרי הם צריכים לאכול. כשאין עבודה מחטטים בפחי האשפה, וכשגם בהם לא מוצאים הולכים לפרוץ ולגנוב. "אומר לך דבר מסוכן: אני חושב שכמות הזרים שהגענו אליה נובעת מכך שמישהו למעלה, בממשלה, רצה בזה. אתה יודע איך זה עובד. חסרות ידיים עובדות, במיוחד בעבודות שלא כל ישראלי מוכן לעשות. כאשר אזור יהודה ושומרון נסגר הרמטית למעבר עובדים פלשתינים, מישהו רצה בכמויות האלה!" שרשרת מקרי האונס והרצח האחרונים והתרבות הדיווחים על פשעים הנעשים בקהילת הזרים שינו בזמן האחרון משהו גם בשיח הישראלי. אם פעם לא היה פשוט לדבר על הבעיה מבלי להיחשב מיד גזען או לפחות קסנופוב (שונא זרים), הרי שהיום יכולים אותם מתנגדים להרים ראש. הממשלה נדרשה לנושא בתחילת השבוע וגל האלימות הוציא לרחובות תל אביב גם את השר לביטחון הפנים ואת מפכ"ל המשטרה. שרי הממשלה הטילו את תפוח האדמה הלוהט זה לעבר זה. השר לביטחון הפנים יצחק אהרונוביץ' האשים את שר הפנים אלי ישי ואת רשות ההגירה ויחידת עוז בחוסר תפקוד. ישי לא נותר חייב והאשים את המשטרה. אמירתו של השר ישי שיש להכניס את כל המסתננים לבתי סוהר או למתקני שהייה ולתת להם מענקי עזיבה קוממה עליו את ארגוני הסיוע. "בסוף זה מה שיקרה", אומר יעקב בורובסקי. "לא תהיה כל ברירה אלא להקים עוד מחנות מעצר כאלה".

ארגוני הסיוע לפליטים טענו שאמירותיו נותנות לגיטימציה לגזענות ולפגיעות באותם אנשים, כפי שאכן קרה בכמה מקרים.

"אלי ישי אולי טועה בסגנון, בחוסר הפוליטיקלי-קורקטיות שלו. לו הייתי יועץ התקשורת שלו הייתי מונע ממנו אמירת משפטים כאלה. אבל הוא הותקף משום שהוא חרדי, ספרדי ואינו שייך ל'מִילְיֶה'. אם חיים רמון, למשל, היה אומר זאת, האמירה הייתה מתקבלת באופן אחר לגמרי. כך זה אצלנו. אין דיון עומק, הכול כותרות. רמון נאבק שנים להקים גדר הפרדה, נכון שהוא בא ממקום ביטחוני או יותר נכון מדיני, אבל ראה באיזו אמפתיה הוא התקבל. רשות ההגירה עושה את אותו הדבר וזוכה להתקפות".

היא לא כל כך עושה זאת...

"נכון, היא לא עושה זאת באופן אפקטיבי משום שזה הפך מזרם קטן לשיטפון גדול".

איפה המשטרה בכל הסיפור?

"המשטרה היא זרוע של הממשלה. אם וכאשר יוחלט על מבצע גדול של הרחקה או גירוש, אף שזה נשמע רע – היא זו שתצטרך לבצע אותו. לשם כך דרושה החלטה מפורשת של הממשלה".

לפני ארבע שנים התמודד בורובסקי בבחירות לראשות עיריית חיפה והפסיד ליונה יהב כאשר קיבל 37 אחוז מהקולות. היום הוא עומד בראש רשימת 'מהפך', שלה 3 מנדטים במועצת העיר. בשנים האחרונות הגיע שמו לכותרות פעמים רבות, במיוחד כאשר לקח על עצמו הקמת יחידה חדשה במשרד מבקר המדינה: 'היחידה למאבק בשחיתות שלטונית'. בין עיסוקיו העיקריים הייתה חקירת החשדות נגד אהוד אולמרט ואברהם הירשזון. ביום שהוקמה היחידה נקרא למשרד ראש הממשלה והתבקש מטעם הממונה על הביקורת לשנות את השם. "השם שחיתות שלטונית לא נשמע טוב. הוא עלול לפגוע בתדמית המדינה ואפילו בדירוג האשראי שלה. בוא נמצא שם עדין יותר". "אמרתי לו", מספר בורובסקי, "שזה השם המתאים מכיוון שזה בדיוק מה שאנחנו הולכים לעשות, להיאבק בשחיתות שלטונית ולא במשהו עדין אחר. אם נקרא לילד בשמו, גם עובדי הביקורת יֵדעו מה אנחנו מחפשים".

בעקבות בחירת השופט שפירא למבקר הבא - יכול להיות שאחרי לינדנשטראוס הח"כים ביקשו למנות מבקר פעיל פחות, שקט יותר, נוח יותר?

"זה לא נמצא כלל בשליטתם של הח"כים. אין אופציה כזו". בורובסקי מתבקש להתמודד עם ההדלפות, רדיפת הפרסום והעיסוק האובססיבי של לינדנשטראוס בפרשיות עתירות תקשורת אגב, אולי, הזנחת נשואי ביקורת חיוניים. לדבריו, לינדנשטראוס הציב רף ציפיות גבוה לציבור ובעזרתו רכש את אמונו. "מישהו יכול לטעון שהיה עליו להתעלם מהפרשה בין שר הביטחון לרמטכ"ל?! ועם זאת קח את הדוח האחרון. יש בו 74 נושאים. על 70 מהם לא שמעת. אתה יודע שעסקו שם בהובלת גז? במבנה התאגידי של חברת החשמל? אלה לא נושאים מושכים, ובכל זאת הם נמצאים בדוח. לכן אין זה נכון לטעון שהמבקר בוחר רק נושאים מושכי תקשורת".

אז ה"היפר-תקשורתיות" שלו אינה אלא מיתוס?

"אתה תקרא לזה היפר-תקשורתיות, אחר יקרא לזה רדיפת תקשורת, ואני מבטיח לך שגם המבקר הבא ינהג באותה הדרך. המבקר אומר - חברים, הפרסום הוא כלי עבודה שלי. אני לא מחפש את הפרסום האישי אלא את הפרסום שייצור הרתעה".

לינדנשטראוס היה חף מכל רדיפת פרסום אישי?

"אני לא יכול להיכנס למוחו".

עבדת איתו שלוש שנים...

"כן, ודיברתי איתו עשרות פעמים על זה. אני מודה שבנושאים רבים ומגוונים הפרסום הוא כלי עבודה יעיל ביותר. ראה כיצד מוסד המבקר זוכה לרמת האמון הגבוהה ביותר בציבור והכול בזכות הפרסום. לינדנשטראוס שינה את הגישה. עד לתקופתו הייתה הביקורת אנונימית. המבקרים כתבו 'מבוקר א' או 'מבוקר ג'. הוא היה הראשון שדרש נשיאה באחריות אישית והחל לפרסם את שמות המבוקרים".

הוא גם עשה שגיאות?

"כמו כולנו הוא שגה אולי יום יום. אתה רואה מישהו בתפקיד כזה שלא עושה שגיאות?"

למשל, לומר להורים השכולים שיבוא חשבון עם שרים שכשלו באסון הכרמל זו שגיאה?

בורובסקי חוכך בדעתו אם לענות. הוא הרי מייצג משפטית את השר אלי ישי. בסופו של דבר הוא אומר ששיחה כזו אסור היה שתתקיים. הוא גם סבור שאין זה נכון להטיל על שר האוצר אחריות אישית שכן יש הבחנה ברורה בין אחריות מיניסטריאלית כוללת לבין אחריות אישית למעשה או למחדל.

איזה ציון היית נותן ללינדנשטראוס המבקר?

"8 בסולם 1 עד 10. עדיין יש הרבה לתקן. צריך לנצל את הטכנולוגיה ולעבור לביקורת מקוונת שיוצרת דיאלוג אחר ומפתחת רמת דיווח של המבוקרים".

אתה שולל את האפשרות ששפירא יכול לפתח סגנון אחר, הרבה פחות סוער, תקשורתי ותזזיתי?

"אני לא מאמין שזה יקרה. הביקורת עברה תהליך אבולוציוני שאי-אפשר להסיגו אחורה. אי-אפשר לבוא מחר ולומר 'לא נבדוק שחיתות שלטונית'. אני משוכנע שהמבקר החדש לא רק יחזק את מה שנעשה עד היום, אלא גם ילך ויוסיף. אין דרך אחרת לביקורת".