בשנת 2007 הושק בפריס המודל המוצלח הראשון של השכרת אופניים ציבוריים, אשר בעקבותיו הושקו מערכות נוספות, במודלים שונים בעולם. באפריל 2011 הושק בישראל פרויקט תל-אופן על-ידי עיריית תל אביב-יפו המספקת את שירות שיתוף אופניים באמצעות החברה הפרטית FSM שירותי קרקע.
לפני מספר חודשים עברתי להתגורר בתל אביב. עיר בלי הפסקה, ים, שמים, קיץ, פאבים ותל-אופן. לאחר בירור קצר, אף אני הצטרפתי לשירות החדש ועשיתי מנוי. כך למדתי שהשירות החדשני מאפשר לכל אדם להשכיר אופניים במחירים נמוכים ולתקופות הנעות בין השכרה יומית, שבועית או שנתית. כיום פרוסות ברחבי העיר כ-150 תחנות וכל השכרה והחזרה, יכולה להיעשות במי מאלה התחנות. השרות כולל דמי מנוי ודמי שימוש. כל שימוש שאינו עולה על כמחצית השעה יכלול רק דמי מנוי ללא דמי שימוש. אך רכיבה בפרקי זמן של מעל למחצית השעה, מחויבת גם בדמי שימוש. למרות זאת, המחירים שווים לכל נפש.
אופניים יש - תחזוקה אין
באתר האינטרנט של שירות תל-אופן נכתב ש"בהחזרת האופניים הקפידו על דריכה מחדש של המנעול. ההשכרה מסתיימת רק כאשר האופניים נעולים כראוי בעמוד העגינה". למרות זאת, רבים מתלוננים שחשבונם חוייב למרות שפעלו על-פי ההוראות ונעלו כמתבקש. בנוסף נכתב, שהשירות הינו "דרך יעילה לחוות ולראות את העיר בקצב שלכם, לטעום ממה שיש לה להציע, ולסייר בה בנוחיות". אך נראה שהשימוש התדיר בתל-אופן ברחבי העיר הביא עם הזמן מאז השקת הפרויקט (הקצר יש לומר), לתלונות רבות של משתמשים ולבלאי שנראה שהוא הרבה מעבר ליכולות של אנשי התחזוקה וצוותי השינוע, בניסיון לשמור על המצב התקין של האופניים. עולה שתחזוקת האופניים, עם כל הרצון הטוב, לוקה בפגם.
כך לדוגמה, גלגל פגום, כסא מפורק או כידון חסר אינם דבר נדיר בתחנות השונות. עוגמת נפש נוספת נגרמת כאשר מגיעים עם האופניים לתחנה מלאה. על כן לרוב, יהיה צורך לרכב לעמדה אחרת או לחכות עד שהעמדה תתפנה. רבים נאלצים להתקשר שוב ושוב למוקד הטלפוני עקב תקלות כאלה ואחרות בנוסף לתקלות של רישום האופניים או שחרורם. הנציגים בר ודוד אדיבים וסבלנים מחד, אך מאידך, פתרונות לרוב, לא ניתנים.
בנוסף, השכרת אופניים נעשית רק במרווחים של מחצית השעה. רבים מתלוננים כי זמן זה קצר מדי ואינו מאפשר שימוש יעיל ומתאים. ההגיון העומד כאן נוגע לרצון של המפעילים שהאופניים לא יושכרו סתם, קרי, שלא יקרה מצב בו אנשים משכירים אופניים אך לא מחזירים. כלומר, לתת לכמה שיותר אנשים את ההזדמנות לרכב על האופניים. אם לדוגמה המנוי יעשה במרווחים של שעתיים במקום במרווחים של כמחצית השעה (כמו היום), אזי אדם שירכב מנקודה א' לנקודה ב' בכעשרים דקות, לא בהכרח יטרח להחזירם מיד אחרי, ויתכן ש'ימשוך' את הזמן, זמן שמשתמש אחר יכל לעשות בהם שימוש.
עוגמת נפש למשתמשים
הדוגמה הבאה יכולה ללמד מעט על הרצון הטוב של מפעילי השירות מחד, וחוסר היעילות למשתמשים מאידך. לאחרונה הוכנס שינוי (באופניים בעלי הסימן הצהוב בסמוך לכפתור הנעילה), בו, כאשר בוחרים אופניים, יש לסור לעמוד העגינה הרצוי ולהסיר מיידית את כבל המתכת מהאופניים, ללא לחיצה על כפתור השחרור. זו הסיבה שרבים מתלוננים על כך שתחנות השונות אינן תקינות, למרות שיש אופניים בעמדות. כך משתמשים רבים פשוט לא מודעים לסימן הצהוב וסבורים שהתחנה לא תקינה. חלקם מתקשרים למוקד הטלפוני וחלקם, נאלצים לעבור לתחנה אחרת. פרסום השינוי (הסימן הצהוב) היה עוזר למנוע הרבה עוגמת נפש למשתמשים.
אכן יש לברך על הקמת הפרויקט, אשר מצמצם את תנועת כלי הרכב בתוך העיר ובו בזמן משפר את בריאות הציבור, באמצעות פעילות גופנית וחוויתית. תושבי ערים רבות בארץ (בכללם ירושלים עירי), יכולים רק להתקנא בפרויקטים מעין אלה, ולדרוש מהעיריות השונות שלהם לפעול למען מיזמים ברוח דומה. למרות זאת, נראה שפרויקט התל-אופן במתכונתו הנוכחית, עודנו סובל מחוסר יעילות מהבחינות שנדונו לעיל.
לסיכום, יש לתת קרדיט למפעילי הפרויקט אשר השירות עצמו פועל כ-14 חודשים בלבד, כאמור, פרויקט חדש ושירות 'בהרצה', עם מספרי מנוי גדלים והולכים. מאידך, תכנון מוקדם, היערכות מבעוד מועד ולמידה מטעויות בהשקת פרויקטים דומים בעולם, אף היא לא הייתה צריכה להיעלם מעיני המפעילים. על עיריית תל אביב-יפו והחברה הפרטית FSM המספקת את שירותי קרקע (או כל חברה אחרת אם וכאשר תבוא במקומה) לא לתת לשירות החדשני והיעיל להפוך לסרבול ביורוקרטי נוסף ומיותר, שלא לדבר על אכזבה רבתי, ביטולים המוניים ואף תביעות בבתי המשפט.