התערוכה המציגה מיגוון רחב של קומיקס מסין, מאתגרת את הדימוי שלנו אודות התרבות החזותית הסינית בכלל, ואת תפיסתנו אודות גבולות הקומיקס בפרט. התערוכה בחולון שמומלצת ביותר בימות הקיץ הלוהטים, כבידור מהנה ומשכיל כאחד, מתפרשת על שלוש תקופות, ויונקת משלושה מקורות עיקריים. כמעט כל ספרי הקומיקס הסיניים שפורסמו בין 1925 ל-2000 התבססו על סיפרות מיתולוגית סינית, היסטוריה וספרים סמי-היסטוריים. בדיוק כשם שאמנות המערב ינקה והתבססה כולה על המיתולוגיה הנוצרית. או כמו ציורי הקיר במערות, שהיוו מקור למידע על החיים בתקופה הפרה-היסטורית, בטרם היות הכתב. הפולחן הדתי הסיני נפוץ לא הודות לכתבי קודש, אלא הודות לרומנים קלאסיים כמו "הרומן של שלוש הממלכות", "גדת המים", "המסע למערב" ו"חלום החדר האדום" – הם שעיצבו הודות לאיורים שלהם, את דמויות האלים הסיניים והמיתולוגיה של הדת הסינית. גיבוריהם הפכו לאלים, וציטוטים מתוכם הפכו למטבעות לשון בשפה המדוברת. כל אלה מומחשים בסדרות הציורים, הרישומים וסרטי הוידיאו המרהיבים שבתערוכה. אמצעי תעמולהאם ראשית המאה העשרים הייתה מאופיינת בקומיקס מצויר בהשפעת הסגנון הסיני המסורתי, הרי באמצע המאה, 1949, עם הפיכת הרפובליקה הסינית העממית לקומוניסטית, הפך ציור הקומיקס לאמצעי תעמולה נמרץ, למכשיר פוליטי ומהפכני. גם אם ברקע הציורים היו מראות בסגנון הסיני הקלאסי, הרי דרך הנושא המרכזי אפשר היה ללמוד את התהליכים של המאבקים וההשפעת החיצוניות של הקומיקס הסיני, שבהמשך, עם מהפכת התרבות של 1966 ועד למות מאו צה טונג ב-1976, חלה הסתגרות תרבות הקומיקס הסינית. אבל עד אז, בין 1957 ל-1966 נוצרו בסין סרטי אנימציה שזכו לתהילה בינלאומית. האנימציה שפיתח וואן גו צ'אן תוך שימוש בגזרי נייר, חוזרת במאה ה-21 בסרטי האנימציה של קארה ווקר האפרו-אמריקנית, ורבים אחרים, כמו אמנים ישראלים שהציגו בתערוכת "צבע טרי” האחרונה. כמו-כן, נעשו סרטים בסגנון תיאטרון הבובות, נעשה שימוש בטכניקת ציורי הדיו המעודנים, וההשפעה היפנית ניכרת גם היא בין המוצגים בתערוכה. דלת פתוחה למערבכיום, כשסין הופכת יותר ויותר למעצה עולמית, עם מתכונת "הדלת הפתוחה" למערב, ובמקום אך ורק ציורי דיו ומגילות מסורתיים, מתקיימת אמנות עכשווית ביקורתית. דבר שהיה אסור בתכלית עד ל 1976. התערוכה בחולון נעשתה בשיתוף פעולה עם מוזיאון הקומיקס בבזל, שווייץ, שם החלה התצוגה את דרכה לראשונה, וכן בשיתוף האגף המיוחד שנפתח במוזיאון הלאומי בבייג'ין, ויוחד כולו לאמנות הקומיקס. עם החזרת הונג קונג לשליטת סין ב-1997, הפך המעוז הכלכלי הזה למנוף לפיתוח אמנות סינית בכלל (לראיה -המוזיאון הנהדר החדש בהונג קונג לאמנות סינית) ולאמנות הקומיקס בפרט, שנפתחה להשפעות יפניות ומערביות כאחד. המבקר בתערוכה בחולון יפקח את עיניו למראה הציורים המדהימים, הסיפורים עליהם הם מתבססים, שתוכנם מפורט באריכות בקטלוג המעולה, והסרטים שכדאי וראוי לצפות בהם בניחותא. סגנונם כה שונה ממה שהורגלנו לסגנון האמריקני או היפני שהוא גרפי מעיקרו. כדאי לשתף את הילדים בסיפורי העלילה בעלי מוסר ההשכל המחכימים, כך שכל אחד יצא מהתערוכה עם ערך מוסף, מלבד התענוג הוויזואלי הנדיר. מוזיאון הקומיקס ממוקם בקרבת מקום לקומפלקס המדיטק ומוזיאון העיצוב בחולון, בסביבה החדשה הצומחת בעיר הוותיקה. במשך הקיץ נערכות בו פעילויות מיוחדות לילדים, בשיתוף טובי הקומיקסאים הישראלים. כיף של תערוכה, שמותירה טעם של עוד, רצון לחזור ולראות יותר לעומק הכל, ותענוג למבוגרים ולילדים כאחד.