רומן פוליטי: ספרות או פוליטיקה?

סופר או פוליטיקאי? כאחד הסופרים הידועים בעולם וחתן פרס נובל לספרות (2006), טען פאמוק בריאיון שלמרות שאין לו היסטוריה של סופר בעל אמירות פוליטיות, הוא נרתם לכתיבת הרומן כמענה מסוים לשאלות הרבות המופנות אליו, שעניינן מהות הדמוקרטיה בטורקיה. כסופר, אין לפאמוק פתרון אחד או פתרון קל, לדילמת המדינה החצויה בין דת וקידמה. הוא מודע למחויבותו כסופר להיות נאמן לסוגת הרומן ולתפקידו הספרותי, לתיאור דמויות על כאבן וסבלן ולא לפרסום אמירות פוליטיות. אמנם, מטבע הדברים הקורא הנחשף לדילמות, מחפש תשובה בעלת אופי פוליטית, אך הוא לא ימצא אותה בספר. פאמוק מקבל על עצמו תפקיד של סופר המכבד את עצמו, ובריאיון הוא מגדיר את תפקיד הסופר הפוליטי ככזה המחייב אותו להיצמד לנקודת מבט ספרותית, ולגולל עלילה בפני הקורא מבלי לנסות להיות שיפוטי. פאמוק אינו מכחיש את מעורבותו הנמרצת במסגרות פוליטיות ואף טוען שפעילותו הפוליטית לא החמיאה לו כסופר. הוא נקלע לסוג של מלחמה פוליטית נגד טורקיה והממסד שלה. זאת רק לאחר שהיה משוכנע בתוך תוכו, שהמדינה הטורקית מזיקה לדמוקרטיה ולזכויות האזרח במדינה. יחד עם זאת, הרומן הפוליטי שלג מעורר דיון על "סובלנות דתית" בטורקיה, המתיימרת להיות מדינה חופשית וליברלית. בין השאלות המרכזיות בתחום זה, המעסיקות את הציבור בעולם ובטורקיה, בולטת סוגיית הנשים - "נשי מטפחת הראש" - נשים שרצונן היה להגיע לבית הספר בכיסוי ראש, אך כפו עליהן להסיר את המטפחת, ולא - הן גורשו אל מחוץ לכותלי בית הספר (אגב, לא התרשמתי שמדובר בהדרת נשים!). הסיפור מגולל בפני הקורא כיצד חלק מהנשים שאולצו להסיר את כיסוי הראש עמדו בפני ברירה - להיכנע או לנצח, ולא כאן המקום לגלות לקורא מה טמון באמירה "לנצח". פאמוק מבהיר בריאיון שהוא נדרש לעניין "נשי מטפחת הראש" לא כדי לספק תשובה למצב בו נתונות נשים בכפר מסורתי בטורקיה. פאמוק מציב את סיפורן של הנשים ברומן תחת כותרת - אתוס האישה הכנועה בחברה המתיימרת להיות ליברלית. אולם הוא עושה זאת במיומנות של סופר מן המעלה הראשונה. דמות האשה בספר "שלג" משקפת את האתוס ואת הדילמה הכרוכה בו ומתארת מה מרגישות הנשים, מבלי לנקוט עמדה כלפיה. העלילה מגוללת מסכת של אהבות מן הסוג הטהור ביותר וגם אהבות נכזבות המכות ללא רחם בדמויות, שהרגש ולא השכל או ההיגיון מכתיב להן את דרכן בחיים, כמו גם את תלאותיו של משורר שנטיותיו הפוליטיות אילצוהו לחיות בגלות. דילמה של סופר פוליטי המעורבות הפוליטית של פאמוק בנעשה בטורקיה של ימינו, צברה תאוצה מאז שהפך לאישיות מפורסמת בעולם הספרות ובכלל, עוד בטרם זכה בפרס נובל לספרות (2006). ספרו מגדיר את הגבולות בין הסופר לבין הפוליטיקאי. בריאיון הוא מודה שכל סופר הוא קודם כל אזרח במדינת הלאום שלו. וכשמדינת הלאום מתנהלת בדרך לא דרך, ונקרעת בין החילוניים הרוצים בדמוקרטיה ליברלית, לבין כוחות מסורתיים המושכים לכיוון האיסלאם ומורשתו, אינטלקטואלים ובהם סופרים רבים נקלעים לדאבונו, לא פעם, לסיטואציות ספרותיות המחלצות מהם אמירות פוליטיות. מבחינתו, אין לערב בסוגת הרומן הספרותי, אמירות בעלות אופי פוליטי מובהק. פאמוק ידע להפריד בין אלו לאלו. פאמוק הוא אומן של תיאור רגשות אנושיים, מצוקות ואושר כאחד, המתעוררים בדמויות שלו בסביבה של קונפליקט פוליטי. את האמירות הפוליטיות פאמוק משאיר למסגרות המתאימות לכך ביותר, מסגרות המיועדות לדיון פוליטי. הרומן הפוליטי, שלג, היה האמצעי של פאמוק לפרוק מעליו את מחשבותיו אלו, אחת ולתמיד. פאמוק מספר שהיו לו ספקות אם לפרסם את הרומן בטורקיה, הוא אף חשב על קבלת ייעוץ משפטי בנדון. ההוצאה לאור בטורקיה הייתה מוכנה לפרסם את הרומן ללא התניה שכזו, אולם כאשר הגיש להם את כתב היד, היה ברור להוצאה לאור שהשלב הראשון הוא פנייה לייעוץ משפטי, מחשש שהספר יצונזר או שהסופר ייתבע על-ידי המדינה. כשהספר התפרסם בטורקיה ולאחר מכן במדינות רבות בעולם, פאמוק הותקף מילולית על-ידי זרמים מהאיסלאם המסורתי והמגזר הפרו-צבאי. לעומת זאת, בעולם המערבי הריעו לפאמוק. בין היתר היה זה ג'ורג' בוש שאמר שבאמצעות הרומן, סייע פאמוק לגשר בין מזרח ומערב.