כיצד להימנע מפציעות ספורט

• אימון לא נכון: זו למעשה הסיבה השכיחה ביותר לפגיעות שנוצרות כתוצאה משימוש יתר. כאשר ספורטאי מתחיל את האימון במאמץ רב, ללא חימום נכון, ללא הכנה מתאימה, הכוח שמופעל על הגוף בשעת האימון הוא רב מדי ומוביל לשימוש יתר באיבר הספציפי, בין אם זה כתף, קרסול, יד או שריר;

• משטח אימון: ישנם משטחי אימון שמועדים יותר לפציעות ממשטחים אחרים. לדוגמא, אצנים יפצעו יותר כשהם רצים על כביש מאשר על משטחים שפחות מחזירים זעזועים כמו משטחי דשא;

• אביזרים לא מותאמים: כאשר האביזר בו משתמש הספורטאי לא מותאם כמו שצריך, הנזק עלול להיות רב. רוכבי אופניים למשל, חייבים לרכוב על אופניים מכוונות ספציפית לאדם. כאשר האופניים לא מכוונות כמו שצריך, עלולות להיגרם פציעות בכפות הידיים, בצוואר, במפרקי הידיים, בגב - למעשה בכל הגוף. כשמדובר למשל באצנים, חשוב שיתאימו את הנעל באופן ספציפי ושיהיו מודעים לבעיות שעלולות להיגרם כתוצאה מהחלפת נעליים לנעליים לא מתאימות.

• שברי מאמץ: הפציעות הנפוצות ביותר הן כאלו הנגרמות משימוש יתר של הגוף, הראשונות להיפגע הן הרקמות הרכות, לדוגמא: שרירים וגידים, אך הפגיעות גם יכולות להיות בעצמות: שברי מאמץ למשל.

חשוב לציין, שהשרירים משמשים כבולמי זעזועים, וכאשר השרירים אינם מפותחים או לא מפותחים נכון, כל העומס נופל על העצם שמגיעה לאי ספיקה ונשברת.

• דלקות כרוניות בגידים: אחת הפציעות שמאפיינת בעיקר שחיינים, אצלם אנחנו רואים את זה הרבה בגידי הכתף. הפגיעות הללו נגרמות כתוצאה מצורת שחייה לא נכונה או עומס רב אשר גורם לתהליכים דלקתיים כרוניים בגידים שעלולים להתפתח לקרעים.

הפציעות מאפיינות את כולם, כאשר מבצעים לא נכון את האימון. אך העוצמה של הפגיעה גדולה יותר בקרב הספורטאים המקצועיים. הפציעות כתוצאה משימוש יתר מאפיינות יותר את החובבנים. בקרב הספורטאים המקצוענים קיימת מודעות לאימון נכון, ולבנייה מתוכננת של סרגל מאמצים. החובבנים, הספורטאים שמבצעים ריצות ארוכות, או משתתפים בטריאתלונים ובמרתונים, הם אותם ספורטאים (בכל ענף, לא רק בריצה) אשר רוצים להגיע להישגים מהר על חשבון העומס שהם מפעילים על הגוף שלהם, מה שגורם לגוף לעבוד לא נכון ולהיפצע יותר. לעומת זאת, הפגיעות הטראומתיות, שכיחות יותר בקרב ספורטאים מקצוענים, כיוון שהפעילות שלהם היא אגרסיבית יותר מאשר אצל החובבנים. לאחרונה ראינו את היורו ובסוף החודש כולנו נצפה באולימפיאדה, שם הכוח שמופעל על המגרש חזק לאין שיעור מכל כוח אחר שמופעל על מגרש של שחקנים חובבניים. כתוצאה מכך, החבלות הנגרמות לשחקנים קשות יותר וטראומתיות יותר.

ניתן לאבחן את הפגיעה על-ידי הסיפור של המטופל - הוא נשאל כיצד התרחשה הפציעה ומה הוא מרגיש עתה. לזה אנו מוסיפים בדיקה פיזיקלית ובדיקות דימות במידת הצורך. שילוב שלושת המרכיבים הללו מספק תמונה מלאה ומדויקת, באמצעותה אנו מחליטים על מדיניות הטיפול המתאימה.

קיימים שני סוגי טיפול: טיפול שמרני וטיפול ניתוחי. הטיפול הניתוחי ניתן במקרים של שברים מסויימים, קרעים של רצועות או פריקת מפרק, אז הטיפול היחיד שיסייע להם להשתקם הוא התערבות ניתוחית. אך כאשר התהליך אינו חד, אלא מתמשך, כרוני, ניתן להתחיל בטיפול שמרני שמטרתו אחת - להפחית את התהליכים הדלקתיים שמתרחשים בגוף ולהפחית את העומס על האיבר הפגוע. מגוון הטיפולים השמרניים הוא עצום - החל מהפסקת הפעילות הגופנית, או שינויה והתאמתה (בין אם זה החלפת נעלי הריצה, או משטח הריצה ובין אם זה החלפת האופניים) המשך במתן כדורים נוגדי דלקת ותרופות נוגדות כאב וכלה בטיפולים משלימים אחרים כגון פיזיותרפיה או כירופרקטיקה. הטיפולים הללו מטרתם היא להכשיר מחדש את האיבר או את הרקמה הפגועה על-מנת שיוכלו לעמוד מחדש בעומסים. הטיפול הוא שונה, כמובן, מספורטאי אחד למשנהו (sport's specific treatment).

אם נפגעתם בשטח, אל תהיו גיבורים. יש להפסיק את הפעילות הספורטיבית וללכת מייד לקבל טיפול. שלוש הפעולות הראשונות שיש לבצע הן: קירור המקום, מתן תרופות אנטי דלקתיות והרמה של הגפה. בהמשך עוברים לטיפול הספציפי.

מספר עבודות שנעשו בנורבגיה על-ידי קבוצה של פיזיותרפיסטים שיקומיים, בדקו דווקא קבוצות נשים שמשחקות כדורגל. הם מצאו אצלן פגיעות ברצועה הצולבת הקדמית בשכיחות גבוהה יותר מאשר בקרב גברים. כמו-כן, נמצא שהשכיחות הגבוהה ביותר של הפגיעות היא בתחילת עונה, אז הן עדיין לא מוכנות והן נמצאות במצב של שימוש יתר או בסוף עונה עת יש עייפות מצטברת של השרירים והנטיה להפצע גדולה יותר. כתוצאה מהנתונים הללו, בנו להן תוכנית טיפולית שניתנת לפני תחילת העונה, הכוללת אימונים גופניים בלבד לפיתוח חוזק השרירים והתחושה העמוקה, ללא אימונים ספציפיים של כדורגל כמו בעיטות לשער ואימונים טקטיים. המחקר הראה, שאחרי פרוטוקול כזה של טיפול, אחוז הפציעות יורד משמעותית במהלך העונה. כלומר, כל העניין הוא להכין את הגוף כמו שצריך לפעילות הספורטיבית ואז ניתן להפחית באופן משמעותי את אחוז הפציעות וההכללה היא לא רק לנשים ולא רק לכדורגל, אלא לעולם הספורט כולו.

• הקפידו להשתמש בציוד מתאים;

• בנו תוכנית אימון הדרגתית והימנעו מעומס יתר: יש לשמור על בנייה הדרגתית של מאמץ, ללכת צעד אחרי צעד, ולפעול על-פי תוכנית האימונים המותאמת שתגן עליך מפציעות תוך כדי העונה;

• שמרו על דיאטה נכונה והקפידו על BMI מאוזן.