את עניין המשלחת לטורקיה אפשר לראות במבט רחב יותר: זה שנים שהעולם האיסלאמי שסביבנו הופך לדתי יותר. טורקיה, מצרים, תוניסיה, מרוקו, כוויית, עזה (מדינה איסלאמית כבר חמש שנים, למי שטרם שם לב) וכמובן אירן – בכולן חל שינוי תרבותי, ובעקבותיו שינוי פוליטי לכיוון האיסלאם, כל מדינה לפי סגנונה. יהיה מי שיגיד "כולם קיצונים, כולם טרוריסטים, כולם רוצים לזרוק אותנו לים כי אנחנו מדינה יהודית, דמוקרטית, מודרנית, מערבית וליברלית". למי שמתבטא כך יש על מי לסמוך ועל מה לבסס את דבריו, כי תמיד יהיו הדרשנים והאימאמים שיצדיקו את הראייה הזאת. אלא שהמציאות מורכבת הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים. רק לשם ההשוואה: כמה גוונים של יהדות יש בקרב 13 מיליון היהודים בעולם? אז כמה גוונים של איסלאם יכולים להיות בקרב מיליארד וחצי מוסלמים?
אינני טוען שאין קיצונים וטרוריסטים בעולם האיסלאמי, אך יש גם אחרים, שאינם קיצונים ואינם טרוריסטים, והם רואים את עצמם נאמנים לאיסלאם לא פחות מהקיצונים. כמו אצלנו, הרבה מוסלמים מעצבים לעצמם את עולמם הדתי על-פי מערכי הנפש שלהם, על-פי החינוך שקיבלו ועל-פי תמונת העולם התרבותית שלהם שהתגבשה בחייהם הבוגרים. יש בהם רבים המוכנים לקבל את האחר כפי שהוא, גם אם הוא יהודי, ישראלי ואפילו ציוני. האמיצים שבהם יפרסמו זאת, האמיצים יותר יתמכו בפעילות שנועדה לבסס את מעמדה ועוצמתה האזורית של מדינת ישראל, אך האמיצים ביותר לא ינסו להסתיר מהתקשורת ומהציבור בארצם את תמיכתם בה. הבולט ביותר באמיצים הללו הוא עדנאן אוקטאר.
נראה שמוסלמים הנאמנים לאיסלאם חשים נוח יותר דווקא עם יהודים מסורתיים, החולקים עמם את האמונה בריבון העולמים, ולכן ייתכן שאת הדרך הקשה והמפרכת של ישראל אל לב העולם המוסלמי שמסביבה יכולים לסלול דווקא הרבנים, בעלי הזקנים, הכיפות והגלימות השחורות. משרד החוץ לא חייב לגייס את הצוערים שלו דווקא מבין חובשי הספסלים של ישיבת 'פורת יוסף' או פוניבז', אבל נראה שהאנשים הנכונים לניהול שיג ושיח עם מוסלמים נאמנים לדתם ולמסורתם אינם דווקא בוגרי בית מדרשם התרבותי של
שמעון פרס, יוסי ביילין ואלון ליאל.
המסילות ללבותיהם של שכנינו, הסימפתיים יותר והסימפתיים פחות, נסללות בסופו של דבר באמצעות מגע אישי. המשלחת לטורקיה הוכיחה, על כל פנים לי, שחשוב שמדינת ישראל תיוצג באופן שיקל על קבלתה אצל השכנים המסורתיים, ושלא כל מדינת ישראל היא חילונית וליברלית. יש אצלנו מספיק אנשים מסורתיים, בעלי הופעה מסורתית, שמפאת הכבוד ששכנינו רוחשים למסורת דווקא הם יכולים למצוא את הדרך לנהל את מגעיה של ישראל עם שכניה באופן שלא יעורר נוגדנים תרבותיים. חשוב גם שהם ידברו בלשונות האזור – ערבית, טורקית ופרסית – וחשוב שהם יעברו הכשרה מקצועית בניהול מו"מ ודיפלומטיה. להם יהיה קל יותר להגיע להישגים דיפלומטיים עם שכנינו המוסלמים המסורתיים, וראוי שמשרד החוץ ולשכת ראש הממשלה ייתנו את דעתם על כך.
וא-סלאם עליכום ורחמת אללה וברכאתהו.