שיחתנו מתקיימת בימי הסערה התקשורתית סביב "הלינץ' בירושלים". העובדה שמדובר בבני נוער צעירים, בני 13 ו-14, שהידרדרו לשפל אלים אינה מטילה לדעתו של רומי צל כבד על מערכת החינוך. לדבריו, רוב המחקרים מצביעים על ירידה באלימות בתוך בתי הספר והאשמה שלה בכל אירוע במרחב הציבורי היא דמגוגיה ופופוליזם. "מערכת החינוך אינה יכולה לפתור לבדה את בעיית האלימות או הגזענות. להורים יש תפקיד מרכזי, וגם לרשויות נוספות שאמורות מעצם תפקידן לחנך גם אם אינן קרויות משרד החינוך. מדוע לא נטפלים אליהן? מערכת החינוך עושה מהלכים רבים אך יש גבול ליכולתה להתמודד עם הבעיה".
היא אמורה להקנות ערכים של סובלנות, יחס לזולת, התחשבות. נראה שמה שאנחנו מקבלים זה נוער שהאלימות היא חלק ממנו, החושב על סיפוקים מידיים ואבוי למי שעומד בדרכו.
"היא אינה לבד בזירה. היא רק שחקן אחד מני רבים והיא דווקא הגורם החלש מכולם. מדוע לא מחייבים הורים לקחת אחריות על ילדיהם?"
מה היית עושה?
"גם כאן השאלה עד כמה מוכנים להשקיע במניעת התופעות האלימות. עד כמה מוכנים להקטין את מספר התלמידים בכיתה כך שיהיה אפשר, בטיפול אישי, לזהות פוטנציאל של אלימות מגיל צעיר. חלק גדול מבעיית האלימות הוא תחושות שמבעבעות מתחת לפני השטח בפרק זמן ממושך, וצריך להשקיע באנשים רבים שיאתרו את הבעבוע הזה. צריך לתגבר את בתי הספר באנשים מתחום החינוך הטיפולי, עובדי נוער שהוכשרו במכללות ובאוניברסיטאות, שיעבדו באופן פרטני עם נערים ונערות שאותרו כבעלי פוטנציאל לאלימות. זה כמעט לא נעשה. היום מטפלים בבעיה אחרי שהיא מתפתחת במקום למונעה, כמו שמטפלים בתאונות הדרכים. הספרות המקצועית מלאה פתרונות של מניעה".
לדברי רומי, החינוך לגיל הרך ובעיית האלימות קשורים זה בזה. הוא סבור שאפשר לזהות כבר בגן פוטנציאל לאלימות אבל העדר רצף בין המערכות עלול למנוע את הטיפול. "אם כל המידע על הילדים יהיה בידי התמ"ת ולא יעבור עם התלמיד או הצוות למשרד החינוך - הטיפול ייעצר".
אנחנו מדינה אלימה?
"אם אומר שכן ישתיקו אותי וישאלו אותי איך אני מדבר, הרי זו מולדתנו, ארצנו האהובה ואין לנו ארץ אחרת. בפועל אתה רואה שיש הרבה אלימות וגסות רוח במרחב הציבורי. אנחנו נמלטים כל הזמן אל המרחב השיפוטי. אם מישהו לא עבר ממש על החוק ולא נכנס לבית הסוהר אז הוא בסדר. זה לגמרי לא נכון. יש עוד הרבה מה לעשות באמצע, בין ה'בסדר' לבין בית הסוהר".
דווקא במערכות החינוך החרדיות אין בעיה של אלימות.
"מי אמר לך? שם המערכת סגורה והדברים לא יוצאים החוצה. כשאומרים לי שלא קורה דבר אני מוסיף את המילה 'עדיין'. אסור לדווח על שום דבר. לפעמים המורים שם הם האלימים... עם זאת, המערכת החרדית מקדשת את נושא החינוך ומפנה לשם את הטובים ביותר, יותר מהמערכות הרגילות".
מה דעתך על קיצור החופש הגדול?
"זה כמו שתאמר שאדם שצריך להוריד 80 ק"ג הוריד קילו אחד. הוא בדרך הנכונה, אבל איזה חזון יש בזה? אף שהרעיון מוצלח, זו צריכה הייתה להיות החלטה מנהלית ולא נושא למשא-ומתן וקול תרועה שדנים בו כבר שנה. יותר משמעותי היה לו דנו מה הנערים עושים בחופש. האם משרד החינוך מייצר פעילות נגישה לכל אחד. כל הורה יודע שההוצאות הכספיות הנדרשות ממנו בימי החופש עולות על כל דמיון. גם פעולות ה'חינם' הן יקרות למדי ובסופו של דבר מגיעים לשברון כיס גדול".