ובכן, וסקולה שחרר לא מעט מתח כשקרא את החלטת שמונת השופטים עטויי הגלימות האדומות וכובעי הכהונה האדומים התואמים. השופטים לא ראו ניגוד בין הקמת המנגנון לבין מגבלות החוקה.
מי שחשב שמדובר בדיונים אקדמיים היה צריך לראות באיזו מהירות תורגמה ההחלטה הזו למעשים. יו"ר קבוצת שרי האוצר של גוש האירו וראש ממשלת לוקסמבורג, ז'אן קלוד יונקר, הודיע שבתחילת החודש הבא יתכנסו הנגידים לישיבת עבודה ראשונה של ה-ESM.
על הפרק יעמדו רכישות עתק של מדינות המשוועות למזומנים, בנוסף לצורך לקבוע את פרטי המנגנון החדש, שלמעשה צפוי להתחיל לפעול באופן רשמי החל ב-1 בינואר 2013. ההחלטה הזו דחפה את השווקים בכל העולם לעליות שערים. למעשה, כדרכם של שווקים, כבר בשעות שלפני שמיעת ההחלטה פתחו השווקים בעליות, מתוך הנחה ששררה שכך אכן יקרה.
אלא שעד שהמנגנון הזה יושק באופן רשמי, לפוליטיקה יש חלון הזדמנויות ענק להפוך את ההחלטה על פיה. אם האזרח הגרמני יחוש שינוי לרעה ברמת החיים שלו הוא יאשים את המנגנון הזה. על הכוונת כבר נמצאת הקנצלרית שרחוקה מלהיות אהודה בימים אלה בגרמניה. כעת נראה ברור שמפלגה שתציע לשחרר את גרמניה מעול הגוש תזכה ברוב קולות.
מעבר למשמעויות הכלכליות, מרקל מובילה תפיסת עולם. לשיטתה, גוש האירו הוא רק תחנה בדרך ליצירת ברית מקיפה יותר בין מדינות הגוש, עד כדי איחוד הגוש למדינה רב-לאומית אחת, ממש כמו ארצות הברית של אמריקה. נשיא הנציבות האירופית, ז'וזה מנואל בארוסו, מיישר קו עם תפיסת העולם הזו. מיד אחרי החלטת בית המשפט בגרמניה הוא הצהיר שעל מדינות גוש האירו להמשיך באיחוד מדיני עד ליצירת פדרציה אירופית.
לא רק המציאות ברחוב האירופי מפריעה לחזון הזה של חלק מראשי גוש האירו, אלא גם המציאות הכלכלית. בהחלטות קודמות שהתקבלו באיחוד ואפשרו לו המשך נשימה, הבורסות חגגו והאנליסטים הזהירו שמדובר בבעל חוב מובטל שהצליח להשיג הלוואה נוספת, ולא בבעל חוב שצמצם את חובותיו ביצירת כסף משלו.
ברור שגם הפעם המקרה דומה. כמה ממדינות אירופה יוכלו לנשום, אבל לא לרווחה. הן יוכלו לפרוע אג"ח במועד הקרוב, אבל אין להן מושג כיצד יתמודדו בטווח הבינוני, וודאי שלא בטווח הרחוק.
הצעדים שנוקטות המדינות המתקשות באיחוד האירופי אינם תואמים את היקף החובות שלהן. יתרה מכך, לא רק שהן אינן מצליחות להגדיל את היקף גביית המסים שלהן – נהפוך הוא. אז מה באמת השתנה? יש משמעות כלשהי בלהרוויח זמן. כמו בסיפור על שני האנשים שנקלעו לשטח פתוח ומולם אריה – מי שרצה להינצל לא היה צריך להיות זריז יותר מהאריה, אלא מחברו.
אם ארה"ב תסתבך באופן קשה יותר מבחינה כלכלית, או תסתבך באירן או בכל סכסוך משמעותי אחר, תוכל אירופה להשיג יתרון עליה ולהרוויח זמן יקר נוסף. זעזועים אחרים בעולם יכולים אף הם לטרוף את הקלפים מחדש ולשחרר את מנהיגי אירופה מהצורך להתמודד בעצמם עם המצב. אבל אם שום דבר חריג לא יתרחש בעולם, המצב הכלכלי של אירופה יכול להפוך את חזון איחודה לבלתי רלוונטי בעליל.
המגוחך הוא שלא רק בגרמניה יש כנראה רוב של אזרחים שלא יהיו עצובים אם גוש האירו יתמוטט. אפילו במדינות שלכאורה רק נהנות מקיומו, כמו יוון למשל, יש רוב שאינו שמח ממנו. אי-אפשר לומר שהמטבע המשותף טבע באזרח הצרפתי תחושת שותפות עמוקה עם חברו הגרמני, או שהיוונים החלו להיחשף לתרבות הגרמנית ולחוש קרבה אליה. לכן החזון הזה נראה תלוש ומוזר כאחד. אפשר להבין אותו רק על-רקע כלכלי.
למרקל, כמו למנהיגי מוסדות הגוש, ברור שהאיחוד המוניטרי כשל, שהייתה זו טעות שלא נקבע מראש לוח זמנים להשלמת הקמת הפדרציה האירופית, מכיוון שאיחוד מוניטרי אמור להיות בין מדינות שהתאחדו. אי-אפשר להשית מטבע אחד על שתי מדינות סוברניות שונות, מכיוון שמטבע משותף הוא ויתור על סוברניות בקבלת החלטות שונות – לא רק כלכליות. שווי המטבע מגלם, למשל, את חזונה של הממשלה, את תקינות הממשל ואפילו את אופי האזרחים.