אוי מאיר - את מי נשתף אם לא אותך?
השבוע זכיתי לעוד סיפור שלולית.
או אולי אפילו קיבלתי שלולית שלמה בכבודה ובעצמה.
שלולית קטנה. ממש קטנטונת.
ובה פסעתי, נסיכה.
והנה - חלף צפרדע, נישק, ואני נאותי, והפך לנסיך יפה תואר רכוב על סוס לבן.
ממש כמו חלום. כל הדברים קרו, אחד-אחד.
אבל אז, לאחר שכבר הפך נסיך, החליט לו הנסיך שלי שבעצם, אפילו שיש לידו נסיכה, שנגעה לו בלב, בכל זאת - מוקדם מדי לשינוי הזה, כי מה בעצם לנסיך שהרגע יצא מהשלולית ולנסיכה ענוגה?
כן, כך חשב לו הנסיך שלי ובין רגע נשאר מכל יופיו והדרו רק צפרדע אחד קטן, שקיפץ בינות לעשבי השלולית, ונעלם.
ואני נותרתי, נסיכה בודדה.
לא מאמינה שהקסם תם.
___
הדס יקרה, יגיע קסם שני. אל תפסיקי לשוטט על שפת השלולית. רק זיכרי את חוק חיי הנסיכה הקשים: כל כך קשה לאבחן האם נשארו גרורות של צפרדע בתוך הנסיך.
מאיר