המגזין ניוזוויק הודיע שמהדורת הדפוס שלו תיעלם. למרות קור לבי עלי להודות שההודעה הזו זיעזעה בי משהו.
צריך לומר שאני יותר איש של טיים מגזין. כשהייתי ילד, טיים היה בביתי באופן קבוע, וראיתי בו מעין מעבדה לחוכמה. לא אתייהר לומר שקראתי טיים מגיל שש, אימא שלי קראה, אולי גם אבא שלי, אבל זה היה העיתון של אמא בשיכון הקצינים בתל אביב וגם אחר כך, כשעברנו לקיבוץ נצר סרני, שממילא המה מעיתונות עולמית, בעיקר איטלקית, אמא שלי המשיכה להיות מנוייה על טיים.
השבועון לא נזרק בסוף השבוע, החוברות נאספו בערימה מעוררת
כבוד. היו חסרים בהם רק דפי האמנות, אותם אמא שלי חתכה בקפדנות בשבילי. הם שמורים עמי עד היום ומסייעים לי עד היום.
ניוזוויק היה האח התאום של טיים. גם ניוזוויק תמיד היה בסביבה. פחות אהבתי אותו, הוא נראה לי קר מעט לעומת טיים, בעיקר בגלל השערים המצויירים של טיים שנראו לי כילד וכנער פיסגת היכולת הציורית וכישרון ההבעה. ואולי זו סתם נאמנות של אוהד קבוצה. נגיד, נאמנות של אוהד קבוצת כדורגל, תחושה שמעולם לא הכרתי באמת. בסוף גם מערכת טיים נשברה והם הפסיקו עם השערים המצויירים ועברו לשערים מצולמים, החלטה שלמרות קור לבי הנזכר, גם היא זיעזעה אותי, והיא חלק מאכזבותי כילד מן העולם.
נו כן, היו גליונות שהיו נגד ישראל. עוד אכזבה. מעבדת התבונה כבר לא נראתה לי נבונה כל כך.
במעריב ישבתי בחדר עם זאב, הקריקטוריסט. בעוד אני הייתי מנוי על טיים, לפחות בשנים מסוימות, הוא היה מנוי על ניוזוויק, ולכן שנים ארוכות דיפדפתי גם בנויזוויק כל שבוע.
שלא תחשבו שאני קורא שוטף את האנגלית של טיים או של ניוזוייק, אימא שלי התלהבה מהניואנסים באנגלית הזו, וקראה כל מילה. אני יותר בצד הקורא כותרות וכיתובי תמונות, ופה ושם קטע. למרות זאת, טיים וניוזוויק הם חלק קבוע מסביבת המחייה שלי.
העלמותו של ניוזוויק מדהימה אותי באמת, ומעוררת בי מחשבות שאכן יש משהו רציני, רציני מדי, באיום של האינטרנט על העיתונות המודפסת.