בחוף ברייטון, אזור שעד אתמול היה זרוע וילות מרשימות אל מול הים, בעיקר של בני הקהילה הרוסית העשירה, אנחנו פוגשים את גרגורי. הוא עומד בתוך סלון גדול, סביבו השברים של מה שהיה פעם הווילה של חבריו ושל גדר הבטון שהייתה אמורה להגן עליה. החברים לא רצו להתפנות אתמול, חששו לעזוב את הבית. כשהרוח ניפצה את חלון הסלון הגדול הם נמלטו לקומה השנייה. המים באו כמה דקות לאחר מכן ושטפו את קומת הקרקע ואת המרתף. רק בבוקר הם הסכימו לעבור להתגורר אצל קרובי משפחה. המרתף הפך לברֵכה. גרגורי עומד ושומר שאיש לא יבזוז את מה שנשאר.
יום שלישי בבוקר, מנהטן, ניו-יורק סיטי. העיר שלא נגמרת לעולם. הבוקר היא נראית כמי שעברה קרבות קשים. בדרומה של העיר אפלה גמורה. החשמל מנותק זה שעות רבות. אלה שלא התפנו, והיו רבים כאלה, ספונים בבתים. ברחוב 14, די רחוק מהים, "קילפה" הרוח את קירותיו של אחד הבתים. חדרי המגורים של התושבים הלטינים נחשפו לרחוב.
ברחובות סובבות ניידות משטרה במספר עצום. השוטרים מקימים מחסומים בכניסה לכביש ה-FDR הנמשך לאורכו של הנהר המזרחי, זה שעלה על גדותיו כמה שעות קודם לכם והציף את העיר התחתית, כולל את וול-סטריט. בכניסה למנהרה המובילה לברוקלין מחזה אימים: המים ממלאים את המנהרה הענקית כמעט עד תקרתה. צוותי טלוויזיה מכל העולם מציבים את ניידות השידור ומעבירים את התמונות חסרות התקדים.
גלין שני, כתבת רשת הצרפתית 'פראנס 2', מנסה להקליט דיווח מצולם אבל מראה המנהרה המוצפת מקשה עליה. היא בכלל באה לסקר את מערכת הבחירות ומצאה עצמה כתבת לענייני אסונות טבע. גלין דווקא מלומדת בהוריקנים. היא סיקרה את הסערות במרטיניק ובגואדלופ אבל גם ניסיונה באסונות טבע לא מותיר אותה אדישה מול מראות ניו-יורק. "מוזר מאוד לראות דבר כזה בניו-יורק. אני דווקא מוצאת שאנשי ניו-יורק מתמודדים נכון ובאופן חיובי עם מה שקורה. יש פה סולידריות ושיתוף פעולה, המידע זורם אליהם ואני בטוחה שהם ידעו מהר מאוד לצאת מזה".
כיצד תשפיע סנדי על מערכת הבחירות, אני שואל ומחזיר אותה לתפקידה המקורי שלמענו באה לכאן. היא מתחמקת בדיפלומטיות. "איני יודעת, הרי אני לא מומחית לפוליטיקה האמריקנית..."
לא הרחק מ'גראונד זירו', המקום שבו עמדו פעם מגדלי התאומים והיום הוא אנדרטה מרשימה לזכר האסון ההוא, עומדת חוה שלום, ישראלית לשעבר המתגוררת באחד הבתים רבי-הקומות הצופים אל נהר ההדסון. מחלון ביתה אפשר לראות את פסל החירות ואת מגדלי העיר התחתית. כשהחלו להודיע בטלוויזיה כי תושבי אזור א' (כן, כך נקרא האזור המועד לפגיעה גם שם) מתבקשים להתפנות, נטלה תיק, שמה בו כמה דברים וטלפנה לאחיה בניו-ג'רזי להודיע שהיא בדרכה אליו.
"אלה מאיתנו שחיים כאן מאז מוראות 11 בספטמבר 2001 יודעים מה זה להימלט תוך כמה דקות. רציתי באמת ללכת אבל ראיתי שאיש מהשכנים שלי לא זז", היא מספרת לנו. "אז החלטתי להישאר. בעצם לא רציתי להתרחק מהבית. ידעתי שאם אלך זה יהיה לזמן רב. חוץ מזה הסקרנות לראות מה יהיה גברה עליי".
חוה מספרת כי ראתה כיצד נהר ההדסון עולה ושוטף את הטיילת, "בדיוק כמו שאמרו שיהיה. ירח מלא וגאות חזקה. אומנם פחדתי מהרוח אבל שמחתי שיש לי חשמל. ראיתי בטלוויזיה את מראות הפינוי, את אזור הסאות'-סטריט שבו אני עושה קניות מוצף במים, ושאלתי את עצמי: זאת ניו-יורק 2012?
"אז הבנתי שבעצם אני צריכה להודות לאלוקים שעם כל הטרגדיה הזאת שמסביב נותרתי ללא פגע. אני מאמינה שיש משמעות לכל דבר בחיים. לרוח, לגשם ול'סנדי'. הנה, אמרתי, הטרגדיה הביאה אנשים שלא דיברו זה עם זה עשר שנים אף שהם גרים באותו הבניין - כמו אני והשכנה שלי - להתחיל לדבר.
"עברתי את כל הטרגדיות כאן. את התאומים, את 'איירין', ובסופו של יום אנחנו רואים שעם כל הטכנולוגיה והקדמה, האדם נכנע לפני הטבע. לאלוקים יש כוח להכניע את כל הכוחות המלאכותיים. הטכנולוגיה כורעת ברך לפני הגלים והרוח. בסופו של יום חוזרים אל ההומניות, אל האדם. יש מי שיגיד שזו סתם סערה ויש מי שיגיד שאנחנו מאבדים את האמונה ואלוקים רוצה, ככל הנראה, קצת לנער אותנו".
הנה קיבלנו שיעור מוסר בפתחה של מנהרת מנהטן המוצפת.