היו זמנים בישראל

היחסים בין העיתון ידיעות אחרונות למשפחת מוזס נולדו בבגידה. באחד הימים של חורף 1939 רכש את העיתון אלכסנדר מוזס, בנו של איש העסקים יהודה מוזס ובעל בית-דפוס קטן בתל אביב. באפריל 1940 הוגשה לשלטונות המנדט הבריטי בקשה רשמית להעברת הרישיון להוצאת העיתון לידי משפחת מוזס. הבקשה הוגשה על-ידי אלכסנדר מוזס, אבל הרישיון הוצא על שמו של אחיו הצעיר, נח. "יד נעלמה בחשה בנעשה בעיתון של אלכסנדר עוד לפני שעלה בידו להטביע בו חותם כלשהו", כותבת עדי מרקוזה-הס בפרק הראשון של ספרה "העיתון - וסיפור המשפחה שמאחוריו". המחברת אינה מציינת זאת במפורש, אבל ניתן להבין כי אב המשפחה, יהודה, דאג שהרישיון ייצא על שם בן הזקונים, החביב עליו. נח נעשה לעורך האחראי והיורש הטבעי. אלכסנדר נותר עם הבטחות מעורפלות להרוויח מהדפסת העיתון ורגשות קיפוח. את שניהם הוריש לילדיו. הבגידה עוברת כחוט השני בספר שכתבה מרקוזה-הס על ידיעות אחרונות ומשפחת מוזס. הבגידה המוכרת ביותר היא כמובן זו שבגד עזריאל קרליבך ביהודה ונח מוזס. נטישת קרליבך את ידיעות אחרונות, יחד עם כמעט כל כוח העבודה של העיתון, היא מעשה הבראשית שממנו נולדה המיתולוגיה של העיתון והמשפחה שמאחוריו, היא המעשה שעיצב במידה רבה את אופיו של העיתון ואת התנהלות בעליו ומנהליו עד ימינו אנו. אך הבגידה הזו היא רק אחת, כאמור לא הראשונה, בתולדות העיתון הנמכר ביותר במדינת ישראל. אולי דווקא בשל ההשתעבדות לסיפור הבגידה של קרליבך, משועתקת בידיעות אחרונות וצצה מחדש, מדי דור ודור, פעילות מאחורי גבם של הקרובים אליך ובגידה באמונם. אב בוגד בבנו, עורך בבוגד במעסיקו, ובעיקר בוס חדש וכל-יכול בוגד בעובדיו הוותיקים. הכל, כמובן, בשם הנאמנות. אם לא למשפחה, אז לעיתון. מרקוזה-הס כתבה את הספר מעמדת הנבגדים. המחברת היא אחייניתו של יהודה מוזס ובת דודתו של נח מוזס (שני הנבגדים הראשיים בתולדות העיתון), וחלקים נכבדים מספרה מבוססים על שיחות עם קרוב משפחה ונבגד מרכזי אחר - דב יודקובסקי. הקרבה המשפחתית איפשרה למחברת גישה נדירה למסמכים הפרטיים שהותירו אחריהם כמה מבני משפחתה, ואמון נדיר לא פחות מטעמם של בני המשפחה החיים. מספרה המקיף והחדשני של מרקוזה-הס עולה סיפור המשלב בין אפוס תככים משפחתי רחב היקף, המתפרס על פני כמה דורות, לבין טרגדיה קלאסית של חלוקת שלל. אם להשתמש לרגע בתבנית רעיונית שחוקה, אפשר לנסח זאת כך: "היו זמנים באמריקה" פוגש את "המלך ליר". העלילה, לא תיאמן כמו שרק המציאות יכולה לברוא, כוללת את כל התככים והמזימות, הקנוניות והנקמנות התורשתית שאפשר להעלות על הדעת, כשברקע מבעבעת ברחש קל קללה משונה הרובצת על המשפחה.