החורף הטוב הגיע למחוזותינו (כן ענן זה לא רק חלק משם של מבצע צבאי). אומנם בינתיים זה בשיטת הביקורים השוטפים, כלומר: מבקר, משאיר מזכרות יפות (הכינרת כבר במגמת עליה, לשמחתנו) והולך, אבל בהחלט הכמויות די נדיבות וזה ממש משמח. תודה לך אלוקים.
המים המשמחים גם מרטיבים (באמת לא שמנו לב...) גם כשזה לא ממש נעים. הנהגים שבין הקוראים, הולכי הרגל, גם אלה שמטריה לראשם, הם חשופים מכל הצדדים. המטריה הזאת (כיפת הברזל האישית שלהם) מיירטת רק את טיפות הגשם שמעל. כל השטחים הפתוחים מכל הצדדים, שהם ללא ההגנה של המטריה, לא מכוסים.
ולכן, אנא מכם אוחזי ההגה למיניהם: אל תפציצו את הולך הרגל במים. גם אם אתם מרגישים על הכביש כמו במלחמה. הוא לא האוייב שלכם, אל תשפריצו עליו. כשאתם מזהים הולך רגל תוך כדי שהוא מנסה להיאבק ברוח שמאיימת להרוס לו את המטריה (או גם אם אין רוח), נא לרחם ולהאט. הוא מספיק נרטב גם בלי הגלגלים שלכם. ואת זה אני כותב אחרי שתוך כדי נהיגה בגשם שוטף, הרטבתי ילדה קטנה שעמדה לה על המדרכה. אפילו סליחה מינימלית אינני יודע ממי לבקש.
ועכשיו נעלה על המדרכה. הולך רגל, גם אתה צריך להתחשב בנהגים שבימים גשומים עסוקים במלאכת הישרדות של התבוננות מאומצת בכביש. קח בחשבון שבימים שכאלו אתה בלתי נראה טוב בעליל. האפרוריות, טיפות הגשם (או הברד), המגבים הפועלים על השמשה הקדמית - כל אלה יוצרים יחד מיסוך על שדה הראיה של הנהג וקשה לו לראות אותך. אז רגע לפני שאתה קופץ כדי לעבור מהר את הכביש שהפך לנחל, תן לנהג צ'אנס לראות אותך. אל תגרום לו לפגוע בך. גם אל תכריח אותו לבצע עצירת חירום שעלולה לגרום לאיזושהי תאונת שרשרת. לך על זה.
אזרחים תמימים
אם הולך הרגל כן נראה לעיני הנהג וגם נראתה בבירור ידו המושטת לטרמפ, אנא היענו לבקשתו, קחו אותו. בשבילך הנהג/ת זו ממש לא טירחה, גלגלי הרכב ממילא מתגלגלים. בשבילו זו יכולה להיות הצלה ביום של גשם וקור (וגם ביום של קיץ חם). מדובר בהכנסת אורחים של העידן המודרני.
קורה גם שאתם לא נהגים ולא הולכי רגל, אלא סתם אזרחים תמימים. ובחורף כמו בחורף, תוקפות אותנו לעתים מחלות החורף לסוגיהן. אם זה קרה לכם (רפואה שלימה!), אנא, בשם מצוות "ואהבת לרעך כמוך", הימנע/י מלהגיע למקומות צפופים הומי אדם. בעצם לאו-דווקא הומים, השתדלו לא להתקרב יותר מידי לכל מיני אנשים שזה לא מן ההכרח לשהות במחיצתם (לא חייבים דווקא בזמן מחלה להגיע לחנות הרהיטים בשביל להזמין פינת אוכל חדשה, למרות שזה נוח, כי יש חופשה מן העבודה). והסיבה פשוטה: אל תדביקו ותשביתו אחרים. הם לא חייבים להזדהות אתכם בצורה אקטיבית וחולנית. פשוט הישארו צמודים למיטה עד יעבור זעם. ושתהיו בריאים.
אם אתם חולים, והתחשבתם ונשארתם בבית, מוגשת בזאת פניה אל הגברים שבינינו. כשאתם שוכבים נאנקים במיטת חולייכם, בזמן שאתם קודחים מחום (37 מעלות...) נא זיכרו, שנשותיכם, למרות מחלתכם, לא עשו הסבה מקצועית לאחיות סיעודיות. אומנם השפעת דירדרה את מצבכם הבריאותי, אך עם כל זה נסו להתחשב בזוגתכם. יש לה מספיק תעסוקה עם הילדים הקטנים. נסו להיזכר איך היא תיפקדה בעת המחלה שלה (אם היה דבר כזה). חולים, תהיו גברים ותתגברו.