ערב יום שבת, והחבר'ה כבר לבושים במיטב מחלצותיהם. הם מגיעים כמעט באותו זמן, אחד ברכבת התחתית, שלושה במכונית ועוד אחד על אופניים. נכנסים מהרחוב הקפוא למשהו שנראה כמו מרכז מסחרי נטוש ועולים במעלית חורקנית. כשנפתחת הדלת, מברכים אותם שלושה או ארבעה מצוות העובדים, צועקים כמעט ומנסים להגביר קולם מעבר למוסיקת הרקע הרועשת. הם מובלים לחדר עם מסך טלוויזיה גדול, רמקולים ושני מיקרופונים. לא עוברות מספר דקות וכבר הראשונה מתחילה לשיר, בעוד האחרים בוחרים פלייליסט שיהיה עמוס בלהיטי השנה האחרונה.
ברוכים הבאים ל-KTV.
בין אם לחגוג חתימתו של הסכם עסקי, או להעמיד פני הכוכב הבא של The Voice China, או סתם להעביר ערב של כיף עם החברים, KTV היא ללא ספק צורת הבילוי הנפוצה והפופולרית ביותר בסין. "טלוויזיית הקראוקי" הגיעה מיפן. משמעות השם ביפנית הוא "תזמורת ריקה ללא ליווי", ובסין הוא ידוע כ-KTV או 卡拉OK (קאלה-OK).
הרעיון נולד בשלהי שנות ה-60 של המאה ה-20, כאשר לא היה בידם של זמרים שיצאו לסיבובי הופעות לשכור שירותיהם של נגנים. הם הקליטו את מוסיקת הליווי מבעוד מועד והשתמשו בה בהופעות. באותה העת הייתה יפן שרויה
תחת השפעה אמריקנית ובתוכה גם רוח דור ההיפים והמוזיקה שבאה איתם. צעירי אותו הדור הלכו שבי אחרי התרבות שהגיעה מן המערב כמוכי סנוורים. פיתוח מהיר והעלאת הקפיטליזם על נס, מצד שני, הפכה את חיי הדור הזה לטפלים ומלאי לחץ. עבור אנשים אלה, הופעות בברים היו הדרך העיקרית להעביר את שעות הפנאי. כמובן שהאלכוהול, שהיה חלק בלתי נפרד מפעילות זו, עזר להכהות את החרדה הן מהמצב הכלכלי והן מלאחוז במיקרופון ולשיר.
הקראוקי הגיע מיפן לסין גופא דרך טאיוואן והונג קונג, והתפשט כמו אש בשדה קוצים. לפני כן, צורת הבילוי העיקרית של צעירי סין (כשהמצב הפוליטי אפשר זאת) הייתה התגודדות בפינות הרחוב והאזנה למוסיקת דיסקו שבקעה מטייפ-סוללות גדול. לא רק שהדבר שיעמם את רובם, אלא הם גם נחשבו לפרחחים וספגו מבטים נרגנים מן הקשישים העוברים והשבים. כשהם ניסו לרקוד לצלילי המוזיקה, התוצאה לא הייתה מוצלחת במיוחד, ועד היום הם נודעים בכינויים "שוברי האדמה".
אין זה מקרי שהקראוקי אינו נפוץ במערב באותה מידה כמו בסין ובאסיה בכלל. בני עמי מזרח אסיה ידועים במזגם השמרני והמאופק. הם לרוב עוצרים עצמם מלבטא את מחשבותיהם האמיתיות, במיוחד אם תחושותיהם שליליות לגבי דבר זה או אחר, והם מעולים בלהסתיר את זה גם אם אגירת הכעסים והתסכולים עולה להם בבריאות. בשביל רבים מהם, ערב של קריעת גרון ב-KTV הוא פורקן לחצים ודרך לשחרר את תסכולי היומיום.
עם התפתחות הטכנולוגיה והרגלי הבילוי המודרניים, המעבר מקראוקי בצורתו המסורתית (בו אדם עולה על במה ומביך את עצמו קבל עם ועדה) ל-KTV, בילוי בחדר פרטי עם חברים ומלצר לפקודתך, היה בלתי נמנע. כאן, לא משנה אם קולך כשל זמיר או כשל עורב, לבטח תזכה למחיאות כפיים מהקהל האינטימי שלך. זאת כי הם יודעים, שמיד גם תורם יגיע.