הצצה לפרק 2 בסדרה חלומות מפלסטיק, (הוט בידור ישראלי), מעלה את סיפורה של השחקנית עמנואל הורי (40), אשר עברה למעלה משמונה ניתוחים פלסטיים (ליתר דיוק: שלושה ניתוחי אף, שלושה ניתוחי חזה, הרמת פנים, עיצוב ישבן), אליהם היא מגיעה עם מטען כבד של רגשי נחיתות כפי שהיא מתארת בשיחה אמיתית וכנה עם אמה, רגע לפני הניתוח המי יודע כמה: "כשהייתי קטנה היו משווים אותי לאבא... כשהיו אומרים לי שאני דומה לו, הייתי תופסת את הראש ואומרת - 'לא, אל תגידו את זה!'. הוא היה נחשב בבית לדבר הכי נורא בעולם, כל הדברים הרעים בחיים קרו לנו בגללו". "בואי נדבר גלוי", היא אומרת, "היו מתעלמים ממני, לא הייתי ילדה יפה כמו אחיי (סמי ואבי הורי), ולא הייתי ילדה שהתייחסו אליה. את היית אישה מאוד יפה וכל האחים שלי אמא, היו דומים לך, נראים כמו מלאכים ואני... דומה לאבא".
במהלך הסדרה מספרת הורי על השלמות אליה היא שואפת, הפחד להזדקן והמרדף אחר ניתוחים פלסטיים שיסבו לה ביטחון. בשיחה אמהית עם בתה בת השש לערך, היא מוסיפה משפט מפתח שאם יכלה לאמץ אותו לעצמה, יתכן והדברים היו נראים אחרת: "אני רוצה שתגדלי בתחושה שיופי פותח דלתות, אבל הוא לא הכל בחיים".
ניתוחים פלסטיים יכולים להביא לשינוי בתחושה האישית ולהרגשת ביטחון, אולם יש מקרים בהם שיפור המראה החיצוני לא יביא לפתרון בעיה שהיא עמוקה יותר. הסיפור של עמנואל, הוא דוגמה קלאסית לאישה שמגיעה לניתוחים פלסטיים מהמקום הלא נכון. יש לה בעיה קשה בתפיסה שלה את עצמה ובחוסר ביטחון עצמי, והיא מצפה לכך שהשינוי החיצוני הוא זה שיביא לשינוי הפנימי וזה לא יכול לקרות במקרה הזה. אני בהחלט רואה שינוי מדהים בקרב לקוחותיי, בביטחון עצמי שהשתפר ובתחושה יותר נוחה ובטוחה עם הגוף שלהם לאחר הניתוח, אבל אנחנו צריכים לדעת להבחין מי האדם שניתוח יכול לעזור לו ומי הוא זה שצריך טיפול מסוג אחר.