שבח שטרן, מראשי מרחב יו"ש בליכוד, סיפר שבגזרה שלו המתפקדים מביעים בימים האחרונים חשש כי נתניהו הגיב כפי שהגיב בגלל שהוא מעלה על הדעת אופציה של פינוי יישובים. "יש מי שמוטרדים מכך, והמתקפה על בנט נתנה להם אינדיקציה שאולי הממשלה הבאה תהיה שונה מהיוצאת ולא תיבנה על המחנה הלאומי. הם בשום אופן לא רוצים שר ביטחון כמו שהיה ברק".

יש בקרב המתפקדים שלכם מי שמתכוונים להצביע לבנט?

"אני לא יודע. אני פועל כמובן שיצביעו לליכוד, אחרת יש בזה משהו מאוד לא הוגן שאתה מגיע, משפיע, מביא לשינוי ברשימה ובסוף מצביע למפלגה אחרת".

בינתיים אתם מפסידים קולות לבנט.

"אני לא חושב שכבר הפסדנו. אפשר לתקן את הטעויות. אבל הדרך היא לא מלחמות ומתקפות אישיות, הדרך היא להציג את ההישגים של הליכוד. אגב, הזגזוג של בנט בימים האחרונים בעניין סירוב פקודה הביא קולות לעוצמה לישראל". צבי הנדל, שמייצג היום במטה הדתי של ליכוד-ביתנו את מפלגתו של ליברמן, אומר שארתור פינקלשטיין, היועץ האסטרטגי שהוביל לאיחוד בין שתי המפלגות, מביא סקרים אחרים. על-פי הסקרים של פינקלשטיין, הרשימה המאוחדת עתידה לחזור ל-42 המנדטים ואילו הבית היהודי יקבל 9–10. נשמע כמו משאלת-לב. הנדל, ח"כ מהמפד"ל ומראשי האיחוד הלאומי לשעבר, דווקא מתחבר לאמירה של בנט שלא היה מפנה יישוב ביו"ש - אבל לפני הבחירות האחרונות שבע מהפילוגים בימין, וכשערב הבחירות האיחוד הלאומי פרש מהרשימה המשותפת קם ועזב. היום הוא אצל ליברמן. לא ברשימה, אבל כן בחזית. "יש לנו עוד חודש", אומר הנדל, "זה מעט זמן אבל זה גם הרבה מאוד זמן. היום ברור שבגלל ריבוי מפלגות קטנות ובינוניות חשוב שתהיה למחנה הלאומי מפלגת שלטון גדולה והיא הרשימה המאוחדת".

האיחוד גרם נזק אלקטורלי והוריד את מספר המנדטים.

"לא בטוח. עד היום הליכוד לא דיבר, רק השבוע השקנו קמפיין, ואילו בנט לא ירד מהפרסומים. בינתיים זה לא היה קרב, זה היה חד-צדדי כשרק בנט דיבר. הוא מדבר יפה, כולל האמירה שלא יוכל לפנות יישוב. הוא נהנה מהיתרון שבהיותו חדש, אבל זה גם חיסרון. הוא חסר ניסיון ואין לו מושג בפוליטיקה".

כנראה יש לו מושג אם הוא יודע לקחת מכם כל כך הרבה.

"כי זה בנק. ממי ייקח? משלי יחימוביץ'? כולם לוקחים מהגוש הגדול - גם הוא, גם שס ואפילו יהדות התורה. גם אנחנו, כשהייתי באיחוד הלאומי, תקפנו את הליכוד". השר יולי אדלשטיין, מראשי המטה הדתי בליכוד, אומר שלא נוהל שום קמפיין רשמי.

מה זה לא רשמי אם ראש הממשלה התראיין?

"הוא מתראיין כל הזמן, והוא לא התייחס נקודתית לבנט אלא הביע עמדה עקרונית. עוד לא פתחנו בקמפיין. בינתיים פרסמנו רק מודעה אחת. אנחנו נציג את ההישגים מהכנסת הקודמת, אמירות של ראשי מועצה ביו"ש, כשגולת הכותרת היא ההכרה באוניברסיטת אריאל".

הקמפיין שלכם נגד הסרבנות היה טעות?

"לא הייתי שותף לשום דיון בנושא הזה, אבל רוח הדברים במטה שלנו הייתה שיש מספיק הישגים שנוכל להציג במקום לתקוף מפלגות קטנות ובינוניות. בבית היהודי יש אנשים נהדרים אבל אין להם רקורד של עשייה בממשלה, והיו"ר שלהם אפילו לא כיהן כח"כ. ראינו כבר עיתונאים, גנרלים ואנשים מצוינים אחרים שלא הותירו רושם במערכת הפוליטית".

האיחוד שלכם עם ליברמן פינה נישה למפלגת ימין חדשה.

"היו חששות כאלה אבל הם מאחורינו".

מה זה מאחוריכם? המנדטים שלכם עוברים לבית היהודי.

"איחוד תמיד מביא קצת פחות משני החלקים בנפרד, אבל יש חשיבות למפלגת שלטון גדולה". ציפי חוטובלי מאשרת אף היא ש"המתקפה הייתה שגויה". את החצים, היא אומרת, צריך להפנות לשמאל, אל ציפי, לפיד ושלי.

אבל אתם, המטה הדתי של הליכוד, לא אמורים להביא קולות משלי יחימוביץ' ומציפי לבני.

"נתניהו נתן לי משימה - אל תתקפי אף אחד. תציגי לבוחרים ליכוד גדול וחזק".

והוא עצמו תקף.

"אותי הוא לא שלח לתקוף, אותנו כמטה. אבל מצד שני, בנט הוא שתקף. אני מאוד לא אוהבת את צורת הדיבור הזאת, 'ביבי ילך עם השמאל'. ארבע שנים ראש הממשלה היה בשלטון והיה יכול לעשות מה שעולה על רוחו. עובדה שלא עשה".

כך או אחרת, נראה שהמטה שלכם נכשל מול הבית היהודי.

"זה לא בגלל שאנחנו חסרי הישגים. אנשים תמיד מעדיפים משהו חדש על משהו ישן גם אם הישן הוא טוב".

ביום שני התכנס המטה לדיון שגרתי. הקמפיין הכושל לא היה נושא לדיון. יו"ר המטה אלקין מעדיף לדבר על העתיד ולא על העבר. השבוע דאג לגיוס חירום. כמעט כל ראשי המועצות ביו"ש חתמו השבוע על מכתב תמיכה בליכוד. אגב, מתוך 18 ראשי רשויות ביו"ש (לא כולל שלושה חרדים), 15 נבחרו מטעם הליכוד. בני כשריאל (מעלה-אדומים), דוד פרל (גוש עציון), גרשון מסיקה (שומרון), משה רוזנבאום (בית-אל), מלאכי לוינגר (קריית-ארבע) ומי לא. זהו מצב כמעט חסר תקדים ביו"ש. לאורך כל השנים העדיפו ראשי המועצות לשמור מרחק מהליכוד. ביום שני, בעקבות החלטת היועץ המשפטי לממשלה, אישר שר הביטחון אהוד ברק סופית את אוניברסיטת אריאל - וזו זכתה להכרה רשמית בתום שנים של מאבק ארוך ומייגע. את הקרדיט יש לרשום על שמו של שר החינוך. סער קידם את ההכרה באוניברסיטה בעקביות במשך ארבע שנות הקדנציה שלו. העובדה שלאחר סירובו של ברק לאשר את האוניברסיטה עד שתתקבל חוות הדעת של היועמ"ש העביר סער את ההחלטה בממשלה, הכשירה את הקרקע להחלטתו החיובית של וינשטיין בעניין. יום קודם לכן אמרה ציפי חוטובלי שעל הליכוד להציג הישגים במקום לנהל ויכוח מול בנט - למשל להשלים את הכשרת האוניברסיטה באריאל. למחרת סיפק לה וינשטיין תוכנית כבקשתה. ביום רביעי הביע את תמיכתו בליכוד יו"ר אגודת הסטודנטים של בר-אילן, האגודה הגדולה ביותר בארץ כשהאוניברסיטה היא בעלת צביון דתי.

בליכוד יש מי שמסביר שנתניהו פעל בלית ברירה. שהוא מתח ביקורת על דבריו של בנט מחשש שאם ישתוק יותקף משמאל ויואשם בתמיכה בסרבנות (שהוא מתנגד לה עקרונית), ואם ידבר לאחר מכן יגידו כי "מחה בקול רפה". בהחלט יכול להיות. הסבר נוסף הוא שנתניהו לא כיוון למצביעים דתיים במתקפה שניהל. המטה הדתי, שהתנגד בצדק לקמפיין, מצא את עצמו עם הגב לקיר כשנתניהו פונה לקהל אחר. הכוונה שלו הייתה להביא לליכוד באמצעות הקמפיין את המצביעים הלא דתיים של בנט - את הצעירים שיצביעו לראשונה ואת החילונים ואולי המסורתיים שנוהרים למפלגה ה"טרנדית". מבחן התוצאה מעיד כי טעה - בעיקר כי דיבר בעצמו. היה עליו להסתפק בהודעה של בוגי יעלון. כשראש ממשלה מותח ביקורת על יריב פוליטי הוא מעלה אותו לרמה של מתחרה. הליכוד בכלל והמטה הדתי בפרט מצאו את עצמם במלכודת. מחד-גיסא, הבוחר הימני לא אוהב שיורים בתוך הנגמ"ש. הוא אוהב קמפיין שלילי נגד ראשי מפלגות השמאל. מאידך-גיסא, הוא רואה כמובנות מאליהן את ההתקפות של מפלגות ימניות או סקטוריאליות על הליכוד - אם מימין כמו בנט ואם במישור החברתי-כלכלי כמו שס. על הליכוד להיות ממלכתי ולספוג. בעיה נוספת ואולי אף חמורה מזו מבחינת הליכוד היא שנתניהו משלם מחיר על היותו מנצח ודאי בבחירות. בבחירות הקודמות הליכוד הידרדר בסקרים ל־23–24 מנדטים, ורק בשבוע האחרון קמפיין "ציפי או ביבי" החזיר לליכוד כמה עשרות אלפי קולות. הפעם, כשניצחונו של נתניהו מובטח, הבוחר הימני כאילו מצביע בשני פתקים. פתק אחד, דמיוני, הוא נותן לנתניהו. את הפתק השני, פתק מנייר, הוא משלשל לתוך הקלפי - לבנט, לשס, לאריה אלדד ומיכאל בן-ארי. אלה צרות של עשירים, אבל אלה עדיין צרות. נתניהו משלם היום את המחיר האלקטורלי של האיחוד עם ליברמן. נכון, ללא האיחוד לא היה ניצחונו בבחירות מובטח או לא היה מצטייר כמובטח. מצד שני, אם היה נלחם על חייו היה בכוחו להביא אל הליכוד (ללא ליברמן) 25 מנדטים לפחות כדי לגבור לבטח על מפלגת העבודה. אגב, גם שלי יחימוביץ' נפגעת מההצבעה המדומה בשני פתקים – אלא שבמקרה שלה הבוחר במחנה השמאל הגיע למסקנה כי הפתק ליחימוביץ' הוא ממילא מיותר כי אין לה סיכוי לזכות בראשות הממשלה, ועל כן העבודה יורדת לאחרונה בסקרים. כי אם זה לא שלי או ביבי, אז למה לתמוך בשלי. שני מהלכים פוליטיים סייעו לעלייתו המטאורית של נפתלי בנט. האחד, המשמעותי מכול, הוא איחוד נתניהו-ליברמן שפינה את הנישה של מפלגת ימין. השני, מבצע 'עמוד ענן' שלא הושלם לשביעות רצונו של הבוחר הימני. אלמלא האיחוד, ליברמן היה תוקף את נתניהו מימין וקוטף פירות. מאחר שפינה את הנישה, בנט נכנס אליה. בליכוד מדברים על ההשלכות. על היום שאחרי הבחירות. על היחסים העכורים גם ככה בין נתניהו לבנט, שהולכים ומידרדרים. הוא יכניס אותו לקואליציה, העריכו השבוע כמה בכירים בסיעה, אבל יזמין אותו כשמרבית העוגה כבר תחולק בין השותפים כשהראשונה בתור תהיה ככל הנראה שס. אבל החיים שאחרי הבחירות תלויים במידה רבה גם ביום הבחירות. ברור שהליכוד יתעשת, ישפוך כסף - ויש תקציבים לרשימה המשותפת - ויפעל לתקן את הנזק שנגרם לו. אבל בינתיים נפל דבר בישראל. בנט עשה חישוב נכון כשהציג לציבור לא את המפד"ל אלא מפלגה שמזכירה יותר את התחיה. שנים ציפה הבוחר הימני למפלגת ימין גדולה. תחילה נחסמה הקמתה כי בימין העדיפו מפלגות חצר קטנות - החל מהתחיה, עבור דרך צומת ומולדת וכלה באיחוד הלאומי. לאחר מכן ליברמן תפס את הנישה. כשפינה אותה, בנט ידע לנצל את ההזדמנות.

ביום ראשון השתתף נפתלי בנט בדיון באוניברסיטת תל אביב. את הפאנל ארגנה עמותת 'כחול לבן', ולפני תחילת הדיון הוקרן סקר שנועד לשקף את עמדותיו המדיניות של המצביע הישראלי. מהסקר השתמע שהבוחר הישראלי נוטה בבירור שמאלה, ורק אחת לארבע שנים בערך הוא משנה את נטייתו. ביום שבו הוא הולך לקלפי. את העובדה ציין הרב שי פירון, המתמודד מטעם 'יש עתיד'. מלבד הרב פירון ישבו על הבמה ציפי חוטובלי (ליכוד), עמיר פרץ (העבודה, סליחה, התנועה), בוז'י הרצוג (העבודה) ויו"ר מרצ זהבה גלאון. נפתלי בנט הגיע אחרון והתקבל בהתלהבות. האולם, אגב, היה מלא עד אפס מקום. כמחצית מהסטודנטים שהגיעו לאירוע נאלצו להישאר בחוץ. הקהל ברובו המכריע היה שמאלני, והזדהה בעיקר עם דבריה של זהבה גלאון, אבל בנט התקבל במחיאות כפיים. על-אף דבריו על סירוב פקודה ועל-אף התנגדותו למדינה פלשתינית. למחרת היה אמור בנט לפתוח את היום בתיכון מקיף ז' בבאר-שבע. השיחה עם התלמידים נקבעה לתשע ורבע, אבל בנט הגיע רק לקראת עשר. התלמידים, ציינה בנימה מופתעת אחת מהמורות, לא התפזרו אלא חיכו בסבלנות. ולא משום שפוליטיקאי הוא מבחינתם זן נדיר, אורח אקזוטי: בחודש האחרון בתיכון מקיף ז' בבאר-שבע ראו פוליטיקאים גם ראו. כבר הספיקו לארח שם את שאול מופז ואת עמיר פרץ, ושעה לאחר ביקורו של בנט הגיע לבית הספר אריה דרעי. למחרת הגיע עוזי לנדאו. "פעם היינו צריכים מפלגה דתית", אמר בנט לתלמידים, "כי היינו מסכנים. היום אנחנו לא מסכנים. אנחנו מג"דים בצבא ומנהלי חברות היי-טק". את הקו מוביל בנט בעקביות. כשאחד מהתלמידים פתח את השאלה במילים "אתה מייצג את הזרם הדתי-לאומי", מיהר בנט לתקנו: "אני לא מייצג אף זרם. אני מייצג את כל עם ישראל". לאחר שנשאל כפי שהיה צפוי לגבי סירוב פקודה, העביר בנט לתלמידים שיעור קצר בפוליטיקה. מי חושב שהליכוד תומך במדינה פלשתינית, שאל. שלושה תלמידים הצביעו בהרמת יד. המורה לא היה שבע רצון מהתשובה. נתניהו, הסביר, הודיע בנאום בר-אילן שהוא תומך בעיקרון של שתי מדינות. ועכשיו, מי חושב שהליכוד תומך במדינה פלשתינית? כשליש מהתלמידים הרימו ידיים. ומי חושב שהליכוד מתנגד? שלושה חשבו כך. אתם מבולבלים, סיכם בנט, וגם הליכוד מבולבל. והבהיר על-מנת לסלק את הבלבול: הליכוד תמך במדינה פלשתינית, והוא גם מונע את השוויון בנטל. הגיוס, התברר, הוא סוגיה רגישה בבאר-שבע. התלמידים גילו בו עניין רב. רובם ככולם רצו אחרי המפגש להצטלם עם יו"ר הבית היהודי. אנחנו לא מצביעים, אמרו שלושה-ארבעה מהם כששאלתי האם יצביעו למפלגה, אבל אילו היינו יכולים היינו מצביעים עבורו. תלמידה אחת לעומת זאת אמרה שהייתה מצביעה למופז, שלדבריה הרשים אותה יותר מכולם בגלל שהוא תומך בגיוס חרדים. את כל אותו יום בילה בנט בבאר-שבע כשהוא מלווה בכמה מתמודדים מהרשימה. התושבים התייחסו בעיקר לסגן ראש העיר אבי וורצמן ולתושבת באר-שבע לשעבר שולי מעולם. מהתיכון המשיך בנט למועדון קשישים, שם התלוצץ עם זקנות חינניות, וללשכת המסחר. בדרך נעצר להצטלם ליד האנדרטה של באר-שבע - לסטטוס בפייסבוק - ובביתו של אהרון חכמון, בית שנפגע מפגיעה ישירה של גראד לפני כחודש וחצי ומאז לא שולמו לבעל הבית פיצויים. חכמון, אב לחמישה, הכניס את האורחים לסלון ביתו. לקומה השנייה אפשר לעלות רק על גבי שברי הבטון שכיסו את המדרגות. הבית בשכונת נווה נוי נרכש כדי להגשים את חלומה של משפחת חכמון. רציתי שילדיי, אמר חכמון, יספיקו לגדול בבית אמיתי. השכונה היא מהיקרות בעיר, ועדיין המחירים כאן נמוכים בהרבה מהמחירים שהישראלי הממוצע רגיל להם. בית בן שתי קומות ששטחו 160–170 מטר רבוע עולה כמיליון ו-400 אלף שקל בלבד. באר-שבע היא עיר ענייה יחסית, ובשונה מאוניברסיטת תל אביב האוכלוסיה כאן נוטה בבירור ימינה. בעבר רבים הצביעו כאן לליכוד ולשס. בנט הגיע לקחת את נתח ההצלחה המלווה אותו בשבוע האחרון.