יומן תרבות (2)

ממשה עד ליאור לא קם כאסי דיין. בן למשפחת קנדי הישראלית, המהוללת והמקוללת. אסי בסדרת טלוויזיה עצובה ומבריקה; "החיים כשמועה", חושף את חייו, אהבותיו, יצירותיו ומחלותיו, בצורה דרמטית ובכנות חושפנית עד לשד עצמותיו. אדם שהיה לו הכל. יופי, כישרון, משפחה מיוחסת, נשים, ילדים, הכרה ופרסים רבים בארץ ובעולם, אך בצד כל אלה גם חיים אומללים של הרס עצמי, גופני-פיזי ופסיכולוגי-מנטאלי. לצפות בו כיום, במשקל מאה ושלושים ק"ג, בגילו המתקדם, כפוף וקירח, מעשן וזולל גלידה מול המצלמה - פשוט נצבט הלב. בסדרה התיעודית הזאת עושה אסי ספירת מלאי על חורבנו האישי והכללי. הוא קורא לעצמו פליט גנטי של משה דיין. האיש שהוליך מדינה שלמה אל תפארת הניצחונות שלה ואל כשלון מפלתה. חשבונו האישי של אסי דיין עם אביו, הוא חשבון נוקב ואכזר. חשבון של ילד שלא נסגר גם במותו של אב. אב שכל חייו היו מלחמות וכיבושים. גבורה שלא ידעה פחד, בהתגרויות אינסופיות ובאובססיה אלי-מוות. נתינה אישית לארץ האהובה, ובצידה לקיחה וגניבת עתיקותיה. אסי האמן הבלתי מתפשר בסדרה זאת, שם מולו ומולנו מראה ענקית של אישיותו הגבולית, שאין לה גבולות. שהלכה עד הסוף עם השיגעון והפרנויה אל פי תהום. ולמרות התמונות הכואבות, הסיפור האישי והכללי של החברה הישראלית, התיעוד של הסדרה "החיים כשמועה", מעידים על נצחון הרוח של האמן - חרף הייסורים, הסמים והאשפוזים - על החומר. סדרה זאת מנציחה את אסי כאמן ייחודי, כנה, בעל יכולת כתיבה, כושר משחק, בימוי ואומץ אינטלקטואלי.