העליות לארץ תמיד היו מלוות בתופעות של נשירה, מה שבעבר הגדירו כ "ירידה" מן הארץ להבדיל מההגירה שזכתה לכינוי "עליה". בשלב מוקדם או מאוחר, חלק מן המהגרים חזרו למקום מוצאם או היגרו למדינות שבהן מצאו פרנסה ותנאי חיים טובים ושקטים יותר. גם לאחר התבססות המדינה ובעיקר בעשורים האחרונים בתהליך בו העולם הופך ל"כפר גלובאלי", עדיין הישראלים מהגרים מהמדינה בניסיון למצוא אתגרים מקצועיים, לצבור הון, לחפש הזדמנויות ולבנות קריירה בתחומי התמחותם. אולם כאשר אדריכל ובונה ערים מצליח, לאחר שחי בארץ מאז גיל 15 במשך יותר מיובל שנים, עוזב אותה, ודווקא לפולין, זאת תופעה חריגה והיא מעוררת אצלנו חומר למחשבה. מאז הקמת המדינה בשנת 1948 ישראל גדלה מאוכלוסיה של 600,000 יהודים לקרוב ל-8 מיליון נפש. אולם באותו פרק זמן היגרו ממנה קרוב למיליון. אף שהמאזן, במקרה של ישראל, הוא חיובי ביותר, הרי היקף ההגירה הוא משמעותי. הרוב היגר לארה"ב ואחרים למקומות שונים באמריקה ובאירופה. מקרב שרידי פולין באו לארץ כניצולי שואה יותר מ-350,000 עולים. אבל אני מסופק אם מספר המהגרים מישראל חזרה לפולין מגיע ל-100 .פולין שבה חייתה בשעתה הקהילה היהודית הגדולה בתבל, היא היום בית קברות ענק של היהודים שחיו בה. היא הייתה במשך קרוב ליובל מדינה קומוניסטית. הציבור הפולני שהוא לאומני וקתולי נודע כמי שרבים בקרבו הם אנטישמיים אף שמעולם לא נתקלו ביהודי ביובל האחרון... לפי נתונים שונים, בעיקר יהודיים, גודל הקהילה היהודית בפולין כיום נע בסביבות ה- 10,000 עם זיקה כזאת או אחרת ליהדות. לפי נתוני ממשלת פולין האומדן הוא קרוב ל-100,000 אם כי רובם לא מגדירים עצמם יהודים. אני מפקפק בנתון זה. להערכתי, האומדן הרשמי המנופח שייך לסוגיה של הרכוש הציבורי הגדול בפולין, בעיקר הנדל"ני, שיחד עם הרכוש הפרטי של יהודים יוצאי פולין מגיע לעשרות מיליארדי דולרים. במחלוקת בין וועידת התביעות ואי"לר (ארגון יהודי להחזרת רכוש) לממשלה הפולנית, זאת האחרונה טוענת כי הרכוש היהודי הציבורי בפולין שייך לקהילה היהודית בפולין. זהו טעון סרק כמו כל הטיעונים הרשמיים, הפוליטיים והמשפטיים, שיש בהם כחש ומרמה ואינם יכולים לכסות על ערווה זאת, על שוד לאור היום. נכון שממשלת פולין מעודדת שיחזור ושימור מוקדי מורשת יהודית בפולין, כולל מוזיאון חדש ומפואר שנמצא בשלבי הקמה לתולדות הקהילה היהודית. מן ה- trailer הקידומון, שראיתי, זה יהיה אחד המוזיאונים המפוארים בעולם לתולדות קהילה יהודית. הוא יחנך בסוף שנת 2013 בהשתתפות ראשי מדינות וככל הנראה גם הנשיא אובמה. ככלות הכל מדובר בקהילה יהודית בת 1,000 שנים אשר ערב מלחמת העולם הראשונה הייתה הגדולה בעולם. אולם בכל הקשור בחיים היהודיים הקיימים עכשיו בפולין, בפועל יש שתי קהילות קטנות, אחת בוורשה הבירה ואחת בקרקוב, שפעם הייתה הבירה. לב שטרן, אדריכל ואמן בעל מוניטין בישראל חזר לוורוצלב שבה גדל עד גיל 15 ולשם הגיע מרוסיה במסגרת הרפטריאציה ("זכות השיבה") מבריה"מ לפולין לאחר מלחמת עולם השנייה... זאת לאחר שחי בארץ יותר מיובל שנים, רוב הזמן בירושלים.

וורוצלב - צומת חשוב באירופה

וורוצלב היא העיר הרביעית בגודלה בפולין ואוכלוסייתה מונה 750,000 תושבים. חשיבותה ההיסטורית היא בכך שהיא מהווה צומת במרכז אירופה למזרחה. דרכה עובר אחד הנהרות הגדולים באירופה ה"אודר". היא נמצאת בשלזיה התחתונה, בירתה ההיסטורית של שלזיה. במאות הקודמות היא הייתה חלק מבוהמיה, מאוסטריה, מפרוסיה ומגרמניה ונקראה "ברסלאו". אחרי מלחמת העולם הראשונה סופחה לפולין. מאז סיום מלחמת העולם השנייה היא חלק מפולין. בעיר הייתה קיימת קהילה יהודית כבר במאה ה-12 והיא נודעה במוסדותיה המפוארים ביניהם בית מדרש לרבנים. בין שתי מלחמות העולם הקהילה יהודית הייתה העשירה ביותר בפולין. באוניברסיטת ברסלאו למד צבי גרץ, ההיסטוריון היהודי הגדול במאה ה- 19, שניהל במקום גם כמה בתי ספר. הצרוף הזה של האלמנטים הסלאבי והגרמני הפך את העיר לאחר הערים המרתקות בפולין, על-אף שבחו"ל מוכרות בעיקר הבירה וורשה והעיר היפה קרקוב, בירת גאלציה, בדרום. בביקור אצל לב לאחרונה, בתי נתי ובעלה האדריכל ובונה הערים, יורם פוגל ,שמכיר אותו מאז למדו יחד בטכניון, התרשמו השניים עמוקות משכיות החמדה של עיר ציורית זו וכך כותבת לי בתי: "לוורוצלב הגענו ברכבת טרנס אירופאית מתחנת אדירים חדשה בברלין, "הופט-באן-הוף", לתחנה המרכזית (והיחידה) העתיקה והמשופצת של וורוצלב. חמש שעות פלוס. הכיכר העירונית המרכזית היא קסומה... מושלמת בעיני! בעיקרון היא רק להולכי רגל. זאת ככר ענקית אשר במרכזה צרור בניינים, ביניהם בית העירייה, "ראט האוס", ועם הזמן נוצרו מסביב לעירייה 4 כיכרות משנה, או אם תרצו טבעת היקפית של הכיכר. הבניינים היפים רובם מבנים היסטוריים של 100 שנה לפחות, שרדו או שופצו לאחר המלחמה. כולם צבועים בצבעים עליזים בתאום הרמוני כמו זר פרחים. מסתבר שיש מחלקה מיוחדת בעירייה שתפקידה לנהל ולקבוע את המכלול הצבעוני הזה. מחלקה של "קולורי".(kolory צבעים בפולנית צ.ג) כמובן שיש אין ספור מזללות, בתי קפה ומסעדות בקומת הקרקע ולא נגרע מקומם של סטארבקס, פיצה האט ודומיהם. שלושה סוגי פסלים מעטרים את מרחבי הכיכר. הקבועים המפוזרים, כאלה ששיכים לתערוכה מתחלפת ומרוכזים באחת הפינות והשלישי החמוד מכולם: הגמדים. וורוצלב אימצה את הרעיון להציב גמדים, מברונזה, בגודל של כעשרים-שלושים ס"מ כל פסל, בכל מיני תנוחות ומצבים הומוריסטיים. הם צצים בכל מיני פינות והקשרים ובהחלט משמחים מקטן ועד גדול.רכבים כעין קרונות רכבת זעירים פתוחים וכן מעט כרכרות מסתובבים בכיכר ובמוצאותיה מציעים עוד דרך תיירותית לראות את המרכז......לכיכר צמודה עוד אחת, של ממכר הפרחים. כאן תוספת של צבע לצבע. חג של ממש לעין שלי. מינֵי פרחים וצמחים רבים. מינִי תערוכת "אגרקו". על וורוצלב ניתן לקבל מידע באתר אגב באתר מצוין זה יש גם היסטוריה ושאר מידע לתיירים". וזה רק חלק מן התיאור על יופייה של העיר הזאת שרבים לא יודעים עליה, כמו שלא יודעים על מקומות אחרים בפולין או במדינות אחרות. הבאתי את רשמיה מכיוון שבכל הקשור בתיירות, פולין היא סוגיה בפני עצמה. זה שנים שממשלת פולין מבקשת שהתיירים הישראלים והיהודיים, אשר באים לאתרי הזיכרון וגאיות ההריגה, יבקרו גם באזורים אחרים של פולין. גודלה של הארץ הוא כגודל של צרפת והיא משתרעת מן הים הבלטי בצפון ועד להרי הטאטרה בדרום. היא משופעת ביערות, ביניהם יער-עד, בנהרות ואגמים וגם בערים היסטוריות, וורוצלב היא ללא ספק אחת מהן. לשם בא לב שטרן כילד מבריה"מ זמן קצר לאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר בפולין שלט המשטר הקומוניסטי. מסיבה זאת, לאחר שעמדו על טיבו של המשטר, החליטו ההורים להגר מפולין ולבוא לארץ. לב נולד בעיירה יינקייבו, בהרי אורל בצפון מזרח רוסיה, הרים שמסתערים בין קזחסטן למונגוליה שם מצאו הוריו מקלט בבורחם מפני הנאצים מפולין. הוריו היו מנהלי חשבונות. בשנת 1945 זמן קצר לאחר סיום המלחמה חזרו ההורים לוורוצלב, ולב הוא בן 3. אביו היה בעברו עיתונאי שכתב בעיתון יהודי בעיר קמינייץ באזור וורוצלב. אבל האווירה בבית, בייחוד לאחר שובם לפולין, הייתה אווירה של משפחה מתבוללת שאמנם הייתה מודעת ליהדותה, אך התרבות המורשת, השפה שעליה גדל לב הייתה פולנית.