בישראל נהוג לקרוא לליצן, קוסם או "מפעיל/ה" לימי ההולדת של הילדים, אבל לפני שנים רבות, לפני כל הפירוטכניקות במסיבות ימי ההולדת היו הפעלות פשוטות בעלות שורשים מסורתיים עמוקים. "בובת הפיניאטה" מזוהה במקורה בעיקר עם מקסיקו וההגדרות למהי הבובה הן פשוטות - בובה עשויה נייר בדמות חיה כלשהי או צורה נעימה לעין וצבעונית ביותר. ייעודה הוא להיקרע לגזרים באמצעות מוט שילד מחזיק בידיו. המוט אומנם בידי הילד, אך במהלך המשחק עיניו אמורות להיות מכוסות בצעיף (ז"א שהוא איננו אמור לראות דבר).
תפקידו של ה"סמוראי" הקטן מכוסה העיניים הוא להצליח ולהרביץ לפסל הקטן בכל כוחו עד לכשייקרע לגזרים. למי מכם שאינו מכיר את המשחק וחושב שבכך תם ההסבר נוסיף: הפסל הקטן אמור להיות תלוי מהאוויר, בדרך כלל מעץ. הילד איננו אמור להיות מכוסה עיניים בלבד. בעודו עיוור לסביבה, אימו או אביו אמורים לסובבו במקום כעשר פעמים עד לכדי סחרור סביר. רק אז חבריו, הניצבים במעגל סביב ה"סמוראי", אמורים לצעוק ולכוונו להיכן רצוי שיניף את המחבט. כפי שוודאי תוכלו לתאר, המשחק הזה עשוי לייצר קרבנות נוספים בסביבתו מלבד החמור מנייר המסכן.
כל זאת עבור מה? ובכן, בתוך הבובה המוכה ישנו מאגר עשיר ומעורר דמיון של ממתקים (סוכריות, שוקולדים ושאר טובין) שאמורים ליפול לרצפה ועדת הילדים במסיבת היומולדת אמורה לאסוף את השלל.
חברת "קרניבל טורס" האמריקנית החליטה השנה להציב את בובת הפיניאטה הגדולה ביותר בעולם שנרשמה בספרי שיאי גינס. הבובה הוצבה בפנסילבניה (פילדלפיה) כשהיא מאמצת את המודל המוכר ביותר של הבובה, בצורת חמור. הבובה נישאת לגובה של כ-19 מטרים, 18 מ' אורכה וכ-7 מ' רוחבה. הפיניאטה המפלצתית מכילה לא פחות מאשר 3,628 קילו של ממתקים. במקום לרסק את החומר ולפעור בו חור לנפילת הממתקים באמצעות ילד עם מקל, החליטה החברה להשתמש בכדור ברזל המונף באמצעות מנוף לריסוק גרוטאות. טוב שנשאר צילום תיעודי של רגעי החסד לפני ההרס.