אריסטוקרטים, מנהיגים, שועי-עולם ושאר עשירים נטו בעבר להנציח את עצמם באמצעות ציורי פורטרט או בפסלים מחומרים קשיחים כברונזה ואבן, שהנציחו את דמותם לדורי דורות. לכבוד מיוחד זכו אלה שפסליהם הוצבו בכיכרות - לפחות עד שנותצו במהפכה (ע"ע קדאפי, אסד האב ואחרים). כיום, משהכוכבות הפכה זמנית והכיכרות הן רק צומת לכלי-רכב, גם חומרי העיצוב הם בני-חלוף. מוזיאון השעווה הפך לאבן שואבת, וכל ידוען ואיש-ציבור מעוצב כפסל שעווה או קרח - העיקר לקדם וליחצן אירוע זה או אחר.
הנה, למשל, שילוב של דמויות על-זמניות עם פסלים מחומר זמני. ימים יגידו מי מהן תיחרט בתודעה הציבורית.