עו"ד דורון ניר-צבי התחיל את מלחמתו בעיתונאים עוד בהיותו מתמחה, לפני 17 שנים. זה היה בימים לאחר אירועי הטבח במערת המכפלה. ועדת שמגר זימנה תושבים מחברון ומקריית-ארבע למסור עדות. בין המוזמנים היה אילן תור, תושב קריית ארבע וחמיו של ניר-צבי. עיתונאי
ידיעות אחרונות נחום ברנע, שסיקר את הדיונים, כתב את הדברים הבאים: "אתמול הגיעו להעיד בפני ועדת החקירה החלכאים והנדכאים, תחתית החבית של קריית-ארבע". מדובר היה באנשי מניין הוותיקין של קריית-ארבע, ביניהם אילן תור. שמו אומנם לא הוזכר בכתבה, אבל תמונתו פורק את הנשק בכניסה לבניין התנוססה על דף העיתון. "תבעתי את ברנע ואת ידיעות אחרונות כסטאז'ר", מספר ניר-צבי. "הגיעה סוללה של עורכי דין מהצד השני. אני הבאתי את
משה שמיר שיעיד על חמי והוא אמר שמדובר באחד מאנשי המעלה הכי גדולים שהוא מכיר. הוצאתי מהם 10,000 ש"ח"
העיתונאי השני שנקרא לבית המשפט על-ידי ניר-צבי היה
אמנון אברמוביץ', שבטורו ב'
מעריב' כינה את אנשי חברון "משוגעים" וגם קבע שאילן תור הואשם ברצח אישה פלשתינית. הוא רק שכח לציין שתור זוכָּה לחלוטין. ניר-צבי הוציא ממנו סכום של 12 אלף ש"ח. "חמי אמר לי בהתחלה: עזוב אותך, אני עלוב נפש ודוד המלך אמר שהוא תולעת ולא איש אז מי אני", מספר ניר-צבי, ומגביר את טון הדיבור: "אמרתי לו: אם אתה תולעת אז העיתונאים האלה הם אפילו לא הגללים של התולעת. אתה לא מוותר על שמך הטוב".
בשנים האחרונות עוסק ניר-צבי לא מעט בתביעות מסוג זה. לאחרונה, למשל, הגיש תביעה נגד אתר וואלה על סך 300 אלף שקלים, לאחר שפרסמו תמונות קטינים שנחשדו בזריקת בקבוק תבערה על מונית ערבית. על-פי חוק הפרטיות, אסור לפרסם תמונות קטינים ללא טשטוש פניהם.
עורך הדין של ועד מתיישבי השומרון לא חושש לומר שמבחינתו ניצחון הוא קודם כול הוצאת כסף מהעיתונאים. טעיתם - תשלמו. שיקרתם - תשלמו כפול. "אני חושב שכסף זו ההתנצלות הטובה ביותר", מהרהר בקול ניר-צבי. "כמובן שהבהרות והתנצלויות הן דבר חשוב, אבל ההבהרה הטובה ביותר של עיתונאי שכשל בדבר אמת היא כשהוא נאלץ להוציא כסף מכיסו ולשלם על טעויותיו".
באחד המקרים נפגש ניר-צבי עם "עיוות עיתונאי", כלשונו, הנוגע לביתו הוא. קרני אלדד כתבה בעבר עבור 'הארץ' רשימות הסוקרות מקומות בילוי ביהודה ושומרון. אחת הרשימות עסקה בצימר שהוקם בחוות יאיר, המאחז שבו מתגורר ניר-צבי. אלדד התעוררה בבוקר וכשפתחה את 'הארץ' גילתה שהעורך הוסיף שורות שלא יצאו מתחת ידה. למשל, "מחלון הצימר אפשר לראות את הכפר הפלשתיני הסמוך". "אין שום כפר פלשתיני סמוך", אומר ניר-צבי. "זו המצאה של אותו עורך שהכניס את האג'נדה שלו לכתבה של אלדד. התקשרתי לבני מוזר, היועץ המשפטי של הארץ, ועדכנתי אותו שיש
הרבה לכלוך בעיתון שלו וגם איימתי בתביעה. הם רצו לדאוג שאף אחד לא יגיע לצימר בחוות יאיר".
לדבריו, העיתונאים "הבעייתיים ביותר" הם סופרי הארץ
גדעון לוי,
עקיבא אלדר ו
עמירה הס. הוא מכנה אותם "משמיצים זהירים". "הבעיה עם זוללי
מתנחלים מקצועיים היא שקשה לתבוע אותם. הם כותבים באופן ערטילאי ולא מציינים כתובת ברורה, מה שיאפשר לתבוע אותם", אמר ניר-צבי, אבל לא מתייאש: "אנחנו מחכים להם בסיבוב, וכמו חיילים טובים בגולני מוכנים לשכב במארב כמה זמן שנצטרך". מעקיבא אלדר הצליחו לסחוט התנצלות, מגדעון לוי עדיין לא.
ומה חושבים העיתונאים עצמם? גדעון לוי לא מתרגש ומבטל בהינף יד את האסטרטגיה החדשה של ארגוני המתנחלים. "הם רחוקים מלשנות את השיח בתקשורת", אומר לוי, "שלא יספרו סיפורים. הם מנסים להפחיד את כולם. הם ניסו לתבוע אותי ולא יצא מזה שום דבר. עיתונאי מקצועי לא צריך לפחד מהם. ממני הם לא הצליחו ולא יצליחו להוציא כלום".
לעומת לוי שלא מתרגש, עקיבא אלדר מודה שמדובר במלחמת התשה יעילה. "אני יכול לומר שהם סימנו אותי. הם חרוצים והם עושים את העבודה שלהם בצורה מאוד יעילה ושיטתית", אומר אלדר. "גם אם הם לא זוכים זו מלחמת התשה. זו הטרדה מתמשכת, וגם כשאין להם קייס הם יודעים איך לבזבז לך את הזמן עם תביעות ועתירות והסברים ארוכים. יש כאן בהחלט הרתעה כלפי אלו העוסקים במתנחלים, אפילו בתת ההכרה. אחרי שהם הצליחו להטריד מישהו הוא חושב שאולי מוטב לו למצוא תחום אחר לעסוק בו".
יריב אופנהיימר, מזכ"ל
שלום עכשיו, טוען שמדובר ב"חבורה של אנשים משועממים" שמנהלים מלחמת התשה תוך שימוש בכספי ציבור. "הם לא ראויים להתייחסות", אומר אופנהיימר, "זו מלחמת התשה מיותרת ומטופשת. יש כאן ראש מועצה ועוד כל מיני אנשים שמשתמשים בכספי ציבור על-מנת להשתעשע בשטויות שלהם. חבל על הכסף של עורכי הדין שהציבור נאלץ לממן מכיסו".
יוסי דגן שומע את הקולות והוא דווקא די מרוצה. לדבריו, סיקור ההתיישבות מאז שמונפת חרב האיום בתביעות הוגן הרבה יותר. "גם כשעיתונאי מנצח בתביעה, הוא עדיין נאלץ לשכור עו"ד, להגיע לבית משפט, להתרוצץ, לבדוק את עצמו. בפעם הבאה שהוא יכתוב על המתנחלים הוא יחשוב פעמיים על מה שהוא כותב ויבדוק את עצמו היטב בגוגל.
"מה שאנחנו רואים היום זה לא מה שהיה לפני עשר שנים. הכתבים היום יחסית הוגנים יותר ממה שהיו בעבר. אנחנו בסך הכול מבקשים שאנשים ידברו אמת ולא ישקרו".